ההולנדים ידועים בהרבה דברים: הם ליברליים, פרוגרסיביים, יודעים להכין גבינות, יש להם טחנות רוח, וגם זנות וסמים לא חסרים להם. ההולנדים הם גם לא עם חם במיוחד. אם להיות כנים, ההולנדים לא ממש אוהבים להתחבק, הם אוהבים לשמור על מרחק פיזי, ונדיר מאוד שיזמינו אותך לביתם. מכאן, שאין מתאימים מההולנדים להתמודד עם משבר הקורונה.

בתחילת המגפה, מתישהו באמצע ינואר, מה שנדמה כאילו היה לפני שנים, אנשים בהולנד התייחסו במידה מסוימת של ביטול לסכנת המחלה. ממש כמו בשאר העולם המערבי, הדבר נתפס אצלם כעוד אחת מאותן מגפות שישפיעו רק על אנשים בצדו השני של כדור הארץ.

רחוב ראשי באמסטרדם ריק מאדם (Photo by Sjoerd van der Wal/Getty Images)

המקרה הרשמי הראשון נחשף ב-27 בפברואר. קצת יותר משבוע לאחר מכן היו כבר 250 חולים כולל שני מתים. זה היה הרגע שבו ההולנדים השילו את קור הרוח שלהם ונכנסו לפאניקה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

זה התחיל בסיפורים על אגירת נייר טואלט ושיתוף תמונות של מדפים ריקים ברשתות החברתיות, דבר שיצר היסטריה, שהביאה עוד אנשים לרוץ לסופרמרקטים. ואז, ב-9 במרץ, הגיעו ההמלצות הרשמיות הראשונות של שר הבריאות, שביקש מההולנדים להפסיק ללחוץ ידיים, בקשה שנסתרה מיד על ידי ראש הממשלה, שלחץ את ידיהם של יועציו במסיבת העיתונאים רגע לאחר מכן. ומאז נראה שכל יום מספק מספיק חדשות כדי למלא שנה שלמה. אם התנתקת מהמסך לרגע הרגשת שאין לך מושג מה קורה.

עובדים בסופרמרקט מבקשים מהלקוחות לשמור על מרחק של מטר וחצי. גם הפאניקה הלא אופיינית של ההולנדים התבטאה בסיפורים על אגירת נייר טואלט (AP Photo/Peter Dejong)

לסדר משרד ביתי בדירת שני חדרים

אשתי ואני עובדים בעבודות משרדיות, וב-12 במרץ נאמר לנו שעלינו לעבוד מהבית עד להודעה חדשה. אז ב-13 במרץ, הלכנו למשרדים שלנו, לקחנו כמה דברים שהיינו צריכים, חזרנו הביתה וניסינו לסדר מין משרד ביתי בדירת שני החדרים, שאנו חולקים עם ילדה בת שנה וחצי, שהיא במקרה גם ביתנו. מיותר לציין שהיא לא כל כך משתפת פעולה עם מאמצינו להיות פרודוקטיביים.

ההנחיות החדשות עליהן הודיעה הממשלה ב-15 במרץ היו שרק בעלי עבודות חיוניות ימשיכו לעבוד כרגיל, וכל השאר התבקשו להישאר בבית, ולעבוד מהבית. העבודות החיוניות היו ברורות מאליהן – רופאים, אחיות, שוטרים, נהגי אוטובוס, שליחי דואר וקופאיות רשתות המזון והמרכולים. בתי ספר ומעונות יום לילדים נסגרו, למעט מסגרות לילדים של בעלי המשרות ה'חיוניות'.

רשת ביטחון חברתית: הכנסה מינימלית מובטחת

בהמשך הודיעה הממשלה על צעדים שנועדו לעזור לאלה שהחלו לסבול מקשיים כלכליים עקב המשבר. הוכרז כי חברות יפוצו על אובדן הכנסות, בסכום של עד 90% מסך עלויות השכר של העובדים שעדיין מועסקים, ובכך יתומרצו שלא לפטר את עובדיהן. חברות גם יקבלו הארכה לתשלום המיסים ולדיווח על הכנסותיהם. חברות קטנות יקבלו, ללא תנאים, הארכה של שישה חודשים לתשלום חובותיהן, ועצמאיים יהנו מרשת הביטחון החברתית, עם הכנסה מינימלית מובטחת.

הצעד האחרון משמעותי במיוחד. בהולנד מתקיים דיון רב שנים על מקומם של 'העצמאיים'. אין להם ביטוח לאומי ואין להם ערובה לעבודה. המצליחים מביניהם יסתדרו גם אם יפסידו כמה חודשי עבודה, אבל חלק גדול מהם מתפרנסים סביב שכר המינימום, ולא יכולים להרשות לעצמם לאבד חודש עבודה. החלטת הממשלה לתמוך גם בהם משמעותית ביותר ומונעת מהם ליפול.

לקוח בשוק הפרחים הריק למחצה באמסטרדם. (AP Photo/Peter Dejong)

בהיותנו שכירים, אשתי ואני, אנו מחשיבים את עצמנו כבני מזל. עד כה שלא היינו צריכים להתמודד עם אובדן הכנסה פתאומי. עם זאת, יש לנו מנקה שמגיעה פעם בשבוע לנקות את הדירה. בשל הנחיות הריחוק החברתי, החלטנו לבקש ממנה לא להגיע עד להודעה חדשה. אך מאחר והיא לא נופלת תחת אף אחת מקטגוריות הזכאות לתמיכה מהמדינה, החלטנו להמשיך לשלם לה. זה הרגיש כמו המעט שיכולנו לעשות. היא סיפרה לנו שרוב עבודותיה הקבועות בוטלו, ובשבועות האלה כמעט ואין לה הכנסות.

להפוך כל דקת עבודה לבעלת ערך

החיסרון בלהיות שכיר במקרה שעליך להישאר בבית עם ילד, הוא כמובן שאתה חייב לאזן את חובותיך כלפי הבוס, עם אלה שיש לך כלפי משפחתך. אני ואשתי החלטנו על עבודה במשמרות. אני עובד משמונה עד עשר בבוקר, ואז לוקח ממנה את האחריות על בתנו עד תנומת הצהריים של הילדה, ומאז שהיא מתעוררת עד 16:30.

בדרך כלל, בחברה שלנו הערך מתבטא בכסף. מי שיש לו את המשכורת הגבוהה ביותר הוא אוטומטית המוערך ביותר. כעת אפשר לראות בבירור שהערכת השווי הזו פשוט שגויה… הערך שיש לעבודה נמדד פתאום במונחים של עד כמה היא חיונית

מיותר לציין שאני לא מספיק לעשות את מה שהייתי מספיק בשמונה-עשר שעות ביום רגיל במשרד, אז אני מנסה לפצות על כך בעבודה עד שעות הלילה המאוחרות. היתרון בשיטה הזו הוא שאני עובד כעת בצורה הרבה יותר יעילה – הופך כל דקה לבעלת ערך.

מי באמת מחזיק את החברה

אחד הדברים המרשימים שאתה שם לב בזמן משבר כזה, הוא שבבת אחת ישנה הערכה מחודשת של מקצועות. בדרך כלל, בחברה שלנו הערך מתבטא בכסף. מי שיש לו את המשכורת הגבוהה ביותר הוא אוטומטית המוערך ביותר. וכעת אפשר לראות בבירור שהערכת השווי הזו פשוט שגויה. אלה עם המשכורות הגבוהות ביותר הם לא אלה שמחזיקים כרגע את החברה מתפקדת ונושמת. הערך שיש לעבודה נמדד פתאום במונחים של עד כמה היא חיונית.

בעיקרו של דבר, אם עבודתך אינה קריטית לחברה, הישאר בבית, ציית להוראות הממשלה, והשתדל שלא להפריע יותר מדי. אני מקווה שרבים יבחנו מחדש את הערך הנוכחי של העבודה שהם מבצעים בעבור החברה, ואולי, רק אולי, נוכל להתמקד במה שחשוב באמת.

אם יש משהו שהמשבר הזה יכול ללמד אותנו, זה שעלינו להתבונן פנימה, לעשות הערכה מחדש של חיינו, וסדר עדיפויות חדש של מה שחשוב באמת.

משתוקקים למגע, אחרי הכל

השלכה נוספת בולטת היא שהוראות הריחוק החברתי מבליטות את רצוננו להיפך הגמור. אנו משתוקקים למגע אנושי אמיתי. לא שיחת וידיאו, לא שליחת ממים, לא שירה ממרפסות, מפגש פיזי ממשי עם חברים ובני משפחה.

גיסי גר קרוב אלינו עם אשתו ובתו. ביום שישי האחרון נפגשנו, עמדנו סביב ספסל במרחק של כשני מטר אחד מהשני, שתינו פחיות של בירה פושרת מסוג בינוני שנקנתה זה עתה במכולת השכונתית ופשוט פטפטנו, החלפנו חוויות. אני אפילו לא יכול להתחיל לתאר כמה כיף זה היה.​