עם התפרצותה של מגפת הקורונה בישראל, החליטו מעסיקים רבים, בעידוד הממשלה, להוציא את עובדיהם לחל"ת. חודש עבר וכמיליון ישראלים, יותר מ-20% מכוח העבודה, מקבלים דמי אבטלה. סה"כ המדינה סיפקה פתרון למצב, העסקים המושבתים חוסכים את הוצאות השכר, לעובדים ברובם יש הכנסה (של 40%-70% משכרם). המדינה גם דאגה להרחיב את תנאי הזכאות על ידי קיצור תקופת האכשרה והרחבת גיל הזכאות אל מעבר לגיל הפרישה. ועדיין, המודל הישראלי סובל מבעיות קשות, ויש מה ללמוד ממודלים אחרים שהופעלו בעולם.

הבעיה הראשונה נוגעת לאפקט הפסיכולוגי של קבלת דמי אבטלה. העובד, גם אם הוא מעריך שיוכל לחזור לעבודתו בהקדם עם השגת השליטה על המגפה, מתקיים היום מדמי אבטלה. אין בכך בושה כמובן, שהרי לא מדובר בצדקה ואלו כספים שהפריש העובד משכרו לטובת מצבי אבטלה. בכל זאת המצב שבו האבטלה חוצה את ה-20% ועומדת על מאות אלפים, יש לה גם השפעה פסיכולוגית שבתורה תשפיע על ההתנהגות הכלכלית שלנו כצרכנים, כמשקיעים, כמעסיקים וכעובדים.

היתרון המרכזי של השיטה הגרמנית נוגע ליציאה מהירה יחסית מהמשבר. קשרי העבודה נמשכים, אין צורך בתהליך של החזרת עובדים לתעסוקה ותהליכים ארגוניים נמשכים על אף המשבר

בנוסף השיטה של פיטורין או הוצאה לחל"ת מייצרת מצב דיכוטומי: או שהעובד עובד או שהוא באבטלה. במצב הנוכחי ייתכן והיה עדיף לעסקים רבים להמשיך ולהעסיק את העובדים במתכונת חלקית שמשמרת גם את רצף הפעילות של העסק, גם אם בהיקפים נמוכים, ומאפשרת רצף תעסוקה. מצב כזה גם יאפשר להגביר או להקטין את הפעילות בהתאם למצב המשתנה. חיסרון נוסף בשיטה של היציאה לחל"ת נוגע לאובדן חלק מהזכויות הנצברות של העובדים, ומקל (פסיכולוגית לכל הפחות) על פיטוריהם בהמשך.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מודל אחר לפיצוי העסקים והעובדים ניתן למצוא בגרמניה שם מונהג מודל לסבסוד זמני של עבודה בעיתות משבר. יש לציין כי מדובר במודל שלא הומצא לטובת ההתמודדות עם משבר הקורונה אלא בשיטה ותיקה שהוכיחה את עצמה בעבר כשאפשרה לכלכלה הגרמנית לצלוח משברים כמו המשבר הכלכלי של 2009.

מפעל כלי רכב גרמני במולדובה, שנסגר עקב התפרצות של וירוס הקורונה (צילום: shutterstock).

ביסודה של השיטה הגרמנית עומדת ההנחה כי עדיף לשמור על רצף תעסוקתי גם במידה והיקף הפעילות בעסק יורדת בשל משבר זמני. כדי לאפשר למעסיקים להפחית הוצאות על עבודה מאפשרת המדינה למעסיקים לצמצם את שעות העבודה תוך שהיא מסבסדת (באופן חלקי) את עלות השכר בגין השעות שצומצמו.

סבסוד של חלק מהשכר עדיף על פני דמי אבטלה. בשורה התחתונה מדובר בחיסכון משמעותי מאוד לקופת המדינה

התנאים לכניסה למהלך מסוג זה עוברים דרך הסכמה של העובדים והמעסיק (בין אם באמצעות האיגוד המקצועי ובין אם באופן פרטני במקומות עבודה שאינם מאוגדים), לאחר מכן עובר ההסכם לבחינה של לשכת התעסוקה שמאשרת את תנאיו. המעסיק משלם את שכר העובדים על השעות שעבדו בתוספת השעות שלא עבדו ואושרו על ידי שירות התעסוקה בשכר מופחת של כ-60%. לאחר מכן מגיש המעסיק את בקשת הסבסוד ללשכת התעסוקה המקומית. תוך כשבועיים מהגשת הבקשה מקבל המעסיק את ההחזר על השכר המסובסד.

מלבד העובדה שמדובר על תוכנית יעילה המנוהלת ברמה המקומית ופועלת בהסכמה בין המעסיקים לעובדים ושומרת על רצף הפעילות של העסק וזכויות העובדים, יש לה כמה יתרונות נוספים ברמת המאקרו.

הגרמנים מעריכים כי בהעדר סבסוד, עסקים רבים יעדיפו לשלוח עובדים לחל"ת על אף שהם יכולים להמשיך להעסיקם בצורה חלקית. כך שסבסוד של חלק מהשכר עדיף על פני דמי אבטלה על השכר כולו. בשורה התחתונה מדובר בחיסכון משמעותי מאוד לקופת המדינה.

אבל היתרון המרכזי של השיטה הגרמנית נוגע ליציאה מהירה יחסית מהמשבר. קשרי העבודה נמשכים, אין צורך בתהליך של החזרת עובדים לתעסוקה, חברות רבות יותר לא עוצרות את פעילותן ותהליכים ארגוניים נמשכים על אף המשבר. ערך מוסף של המודל הגרמני נוגע לניצול תקופות משבר דווקא לשיפור תהליכי עבודה, הכשרה מקצועית לעובדים והערכות מיטבית לתנאים החדשים שיווצרו עם היציאה מהמשבר.

בנוסף העובדים מצידם זוכים לשכר גבוה יותר לעומת דמי אבטלה שכן חלק משכרם מחושב כשכר מלא ורק חלק יורד ל-60%. מלבד היתרון הברור לעובדים, מדובר בשמירה על כוח הקניה שיש לציבור המפחית את עוצמת המשבר הכלכלי.

בשורה התחתונה, למודל הגרמני יתרונות רבים בכניסה ויציאה ממשברים כלכליים. על אף שבישראל הועדף מודל של הוצאה לחל"ת ותשלום דמי אבטלה, עדיין לא מאוחר לאמץ רעיונות מהמודל הגרמני וליישם אותם במתווה היציאה מהמשבר. בשיטה דומה יכולה המדינה לתמרץ מעסיקים להשיב עובדים מחל"ת, גם בשלבים מוקדמים יחסית של היציאה מהמשבר, בכך לאפשר לחברות תקופת הערכות ארוכה יותר לקראת חזרה לפעילות מלאה ולהפיג חששות של מעסיקים ממצב של חזרה חלקית ומשק מגמגם בחודשים שאחרי המגפה. אין צורך להסביר כי לחשש מסוג זה השפעה חוזרת המגשימה את החששות. ​