חיים אוטרובין | בן 29 | עובד במחלקת התברואה של עיריית תל אביב | מתגורר ברמת גן

 הזבל לא עוצר: אני חושב שאנחנו מצילים את העניינים. אני מפנה פחים כתומים. כל שבוע כמות הפסולת עולה ועולה. הפחים מלאים עד הסוף ויש אפילו עוד קומה של זבל על הפח. כמות הזבל עלתה בצורה דרסטית. כולם בבית בהסגר, ואוכלים וצורכים יותר. המשאית גדולה, אבל עכשיו, עם התוספת, על אותם רחובות צריך לעשות לפעמים גם סיבוב שני. הכבישים הריקים מקלים עלינו. המהירות עלתה, אבל ככה גם הקיבולת, אז אנחנו נשארים על אותן שעות עבודה.

פרנסה: בגלל הסיכון חשבתי לא ללכת לעבודה, אבל אשתי לא עובדת, ואחי, שגר איתנו, גם לא עובד. אז לפחות שאני אהיה זה שמחזיק את השכירות. כמה בן אדם יכול לחיות מדמי אבטלה? מה שגבר על הפחד מהקורונה זה הפחד שנהיה ללא מוצרים בסיסים. אנחנו מנסים לא לדבר על זה ולשמור על הכללים שימנעו מאיתנו הידבקות. אני לא רוצה לראות זבל מפוזר על הרצפה. זה יכול להדביק אנשים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

תרגולת קורונה: אשתי חוששת. בדיוק נולדה לנו ילדה. אז כשאני נכנס הביתה – ישר למקלחת. לא נוגע בכלום בדרך. החשש תמיד קיים. קורונה, המילה הזו, אנחנו תמיד זוכרים אותה. כל המבוגרים במשפחה שלי לא יוצאים. אנחנו מביאים להם הביתה את הדברים שהם צריכים.

הגיינה: הקורונה מלמדת אותנו לקחים מאוד חשובים על הגיינה וניקיון, כמה אנחנו צריכים לשמור על עצמנו. הייתי בקולומביה וראיתי את דוכני האוכל. תמיד הגישו בכפפות ומסיכה. אמפנדס ודברים כאלה, ועדיין עם מסכות. ועכשיו חובה לשמור על ניקיון הפה והידיים.

ליל הסדר: אני מתכנן להיות עם בני הבית ולא לארח. מעדיף שנהיה בהרכב מצומצם, למרות שזה לא הכי. בסדר פסח כולם צריכים להיות ביחד. בינתיים לא עשיתי ניקוי חמץ, אבל אעשה. היה לחץ בעבודה ואנחנו באים עייפים. נסדיר את הכוחות לקראת הערב חג, בעזרת השם.

תקווה: אני מוזיקאי, מנגן על פסנתר וגיטרה ומפיק מוזיקה אלקטרונית. אני עושה את זה אחרי שאני חוזר מהעבודה. אני לא טיפוס של חוץ, ולכן בכל מקרה אני נשאר בבית. אני רק רוצה שיהיה טוב לעם ישראל. הלוואי שכולם יוכלו לחזור לשגרת חייהם – בים ובבית כנסת. אני מאחל שנחזור לחופש תנועה.