אם היתה מוכרזת בישראל תחרות "הסדר המקורי בימי הסגר", רחוב אירוס הנגב בשכונת נווה נוי בבאר שבע היה זוכה במקום הראשון. כי מי עוד עשה סדר ברחוב?

"הרעיון היה של אנדריי בעלי", מספרת כרמלה אוזן (60+), מארגנת האירוע. "זה נבע מהתסכול שלו. כל החיים הוא עשה סדרים נורא גדולים עם המשפחה המורחבת ופתאום זה רק שנינו, וזה מכה בך. אבל הבנו שאנחנו לא לבד. יש פה הרבה זוגות מבוגרים בודדים, שהילדים שלהם לא באו השנה. אז עלה הרעיון לעשות את זה ביחד".

כרמלה ואנדריי אוזן, עם בנם הצעיר אורן (צילום: ניב כדורי)

הרחוב קטן. בתים פרטיים. ובימי שיגרה כל אחד לעצמו. אבל בימי קורונה נולדת קהילתיות מסוג חדש. "כבר בתחילת ימי הקורונה", מספרת אוזן, "פתחתי קבוצת ווטסאפ. קראתי לה 'שכנים קהילה תומכת'. אנשים נענו בהתלהבות והקבוצה תפחה ותפחה. כולם פה עצמאיים, אבל לפעמים צריך לדעת שיש מישהו בשבילך, גם אם לא תשתמש. אנשים היו לבד, ופתאום הם לא לבד. זו הרגשה נפלאה. המוטו שלנו לליל הסדר היה 'כל משפחה לבד וכל השכונה ביחד', וזה תפס כאש בשדה קוצים. פתאום עוד שכן ועוד שכן, כולם רצו להצטרף".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

התוצאה היתה ליל סדר נדיר, שמצליח לקיים כהילכתם לא רק את מנהגי החג, אלא גם את הוראות משרד הבריאות לשמירה על טווח מאה מטרים מהבית.

הסדר בעיצומו. "תכננו להיכנס לבתים כדי לאכול, אבל היה קשה להיכנס בחזרה הביתה, רצינו להישאר יחד" (צילום: ניב כדורי)

"בהתחלה חשבנו לעשות את זה על הכביש", משחזרת אוזן, "אבל אחר כך הבנו שזה עשוי להיות קצת מסורבל, כי יש שכנים שחוזרים מהעבודה במפעלים. אז הודענו לכל השכנים שאת הסדר עושים על המדרכה בצד של המספרים הלא זוגיים. העברנו את פחי האשפה הקטנים לצד השני, והמכוניות חנו על חצי מדרכה כדי לאפשר יותר מרחב. דאגנו למערכת הגברה מאוד עוצמתית. יש לנו שכן שכבר שנים מארגן את ליל הסדר במלון במצפה רמון. השנה לא היה לו, אבל היה לו אותנו.

"ביקשנו גם שכולם ידליקו את כל התאורה של החצר והבית. ותלינו כבר דגלים, למרות שעוד לא יום העצמאות. עשינו את זה כדי ליצור תחושה לא רק של חיבור בינינו לבין עצמנו, אלא גם בינינו לבין העם והמולדת".

איך הגיבו השכנים?
"כולם שיתפו פעולה, הוציאו שולחנות עם קערת הפסח, יין ופרחים, קערה לנטילת ידיים והגדות. על כל מגרש ישבו שתי משפחות, במרחק ביטחון אחת מהשנייה".

אנדריי אוזן, לבוש בגדי חג, וגם הרחוב (צילום: ניב כדורי)

ואיך התנהל הסדר עצמו?
"עד שולחן עורך היה סדר כהלכתו. עשינו קידוש משותף, את 'הא לחמא עניא'. אחר כך תכננו להיכנס לבתים כדי לאכול, אבל היה קשה להיכנס בחזרה הביתה, אז המשכנו לשיר יחד גם את 'חד גדיא' ואת 'אחד מי יודע', שזה בכלל בסוף ההגדה. אבל לא יכולנו להתאפק כי רצינו להישאר יחד. יש לנו שכן שמנגן במנדולינה, אז היה גם ליווי. היה פשוט כיף. ערב באמת מיוחד. אנשים לא נרגעים מההתרגשות. כולם מתלהבים. עכשיו רוצים לעשות גם את המימונה ואת יום העצמאות ביחד".