משחק 7 של גמר הNBA 2016 נגמר לפני כ-72 שעות.

לאחר שלושה שבועות פוריים של כתיבה מצאתי את עצמי לא יודע מה והאם לכתוב ולהתייחס.

מאות, אם לא עשרות רבות ואולי זה היה בעצם אחדות בודדים פנו ושאלו: "נו? מה קורה? מה עם כתבה מסכמת לסדרה?"

זה קשה יותר לכתוב סיכום מאשר תוך כדי. כבר לא מעניין יותר מדי ההתאמות או הסטטיסטיקה או הדבר הקטן ששמתי אליו לב במהלך הצפייה השנייה או השלישית של מהלך זה או אחר.

והאמת שמה שעוזר לי הרבה פעמים לכתוב היא תחושת האובייקטיביות המסויימת שבה אני צופה במשחקים. אבל לקראת משחק 7 התבשלה בי ההבנה שאני כבר לגמרי רוצה שקליבלנד תנצח.

הבנתי שהנרטיב של לברון (הכוכב הבלתי מעורער שפתאום מוצא עצמו במקום השני) ושל קליבלנד (העיר שלא זכתה בכלום מאז 1964 ונחשבת לוזרית עד כדי כך שהוציאו עליה סרט דוקומנטרי השנה תחת הסלוגן "אלוהים שונא את קליבלנד"), הוא הנרטיב שאליו אני מתחבר במלוא רגשותיי.

זו לא הייתה הכרעה קלה. גם הנרטיב הגולדן סטייטי של הקבוצה הקבוצתית בטירוף עם הכוכב הקטן והחמוד שמנסה לשבור את כל השיאים, ולהוכיח שבחיים לא הכל זה כוח ויכולת אישית היה מושך, מעניין וחשוב.

בכל מקרה הסתבכתי פה עם עצמי באיזה לופ ארס-פואטי.

כל שהפתיח בא לומר הוא שהחלטתי לכתוב לכם מה כל כך ריגש אותי במשחק 7 בתקווה שזה יצא מעניין.

אזהרה: הכתיבה תהיה בנקודות, לא בהכרח נהירה עד הסוף ובעיקר שיקוף פנימי

ארבע דקות של יגון ומתח בלתי נסבל –

4:53 לסיום הרבע הרביעי – לברון דופק שלשה מעל אזילי כדי לתת לקליבלנד יתרון 89-87.

4:40 – קליי תומפסון מקפיץ את השומר שלו, חודר לסל ומשווה ל89-89.

0:53 שניות לסיום קיירי שם שלשה על הראש של סטף קרי וקליבלנד מובילה 92-89.

בארבע דקות האלו, משחק 7 של גמר הNBA שתי קבוצות שלמות של השחקנים הכי טובים בעולם, שמקבלים מאות מיליונים יחדיו בשביל לשחק כדורסל לא הצליחו לקלוע נקודה אחת. זה היה מטורף ואני כבר כמעט ולא עמדתי בזה.

קווין לאב – משיל לרגע את כל כובד האכזבה ממנו ומזיז את רגליו מספיק מהר בשביל לסגור את סטף

0:43 לסיום המשחק –  גולדן סטייט עושה חסימה לסטף שמובילה לחילוף בשמירה שמציבה את קווין לאב על סטף.

0:40 – סטף לא מצליח להשתחרר מלאב ומוסר ללגרין שמחזיר אליו חזרה ישר

0:37.5 – סטף שוב מול לאב מטר מהשלוש עם עוד 9 שניות על שעות ה24

0:36 – סטף עושה הטעיית קליעה שמקפיצה את לאב באוויר

0:35 – לאב איכשהו מצליח להתאושש ולא מאפשר לסטף לחדור עליו

0:34 – סטף עושה עוד הטעיית קליעה מהשלוש שלאב מזנק אליה

0:33 – לאב עוד פעם מתאושש ונצמד לסטף וגורם לו לזרוק שלשה מטורפת שבקושי פוגעת בטבעת.

אני חשבתי שלאב גמור בכל אחת מהשניות האלו שתיארתי ואיכשהו הוא הצליח ברגע הכי גדול של הקריירה שלו לשמור ולמנוע בדיוק את המהלך כנראה הולך לגמור לו את הקריירה בתור שחקן טופ 10 בליגה.

איך ג'יימס ג'ונס נכנס לפאזל האליפות

לא יודע אם אתם מכירים אבל חוץ מלברון בקליבלנד משחק עוד שחקן שלא פספס גמר NBA מאז 2010 – הלא הוא ג'יימס ג'ונס. קלעי אדיר ובעיקר חבר של לברון שפשוט הולך איתו מאז ימי מיאמי. ג'ונס ממעט מאוד לשחק כבר כמה שנים טובות אבל רציתי לספר על משהו מגניב שהוא עשה שריגש אותי.

לקראת הפלייאוף ג'ונס הכין פאזל 16 חתיכות של גביע הNBA בגודל טבעי. הפאזל נסע עם הקאבס לכל המשחקים בפלייאוף בסודיות  מוחלטת.

כל אחד מ-16 החלקים ייצגו אחד מ-16 הנצחונות שדרושים בשביל לקחת אליפות. בכל נצחון שחקן אחר מהקבוצה הכניס חלק נוסף בפאזל. לפעמים זה היה השחקן המצטיין של אותו משחק ולפעמים זה פשוט היה שחקן שצריך שירימו ויעודדו אותו רגע.

לאחר משחק 7 הם חשפו את הפאזל ונתנו לטיי לו לשים את החלק האחרון של הפאזל.

מגניב וחמוד, אפשר לתרום גם בלי לשחק דקה.

קיירי רושם את הפרק שלו עם העט של סטף, הדיו של קליי והדף לוגו של גולדן סטייט

בואו נחזור ל53 שניות לסיום רגע – לאחר התקפה של עשר שניות שבה קיירי מכדרר בשלשה עם עצמו ושום דבר לא קורה.. קיירי נותן כדרור אחד ימינה ועולה לשלשה שלבסוף תביא את הנצחון. אותו קיירי שלא יודע לנצח, שמעולם לא הופיע למשחק גדול…

קיירי דופק שלשה על הפנים של סטף שקבוצתו לא קלעה נקודה ב4:40 האחרונים של המשחק, בבית וסיימה עם 0-7 מהשלוש ב4:40 בדקות האלו.

נגמר המשחק, כולם בוכים

שמעו, אני רואה גמרים של NBA מאז 1998. 18 שנה במצטבר.

הטופ פייב סיומים מרגשים שלי מאז –

  1. דאלאס זוכה באליפות ב-2011 ודירק מרוב התרגשות רץ למנהרת השחקנים בכדי להתפרק עם עצמו.
  2. ההיט מנצחים את הספרס במשחק 7 ב-2013. כבוד הדדי מטורף. לברון מחבק את טים דאנקן ממושכות ודופק לו על הגב כי הוא כואב את ההפסד של טימי בזמן שהוא מתרגש מהאליפות שלו.
  3. בוסטון זוכה ב-2008 באליפות וקווין גארנט מאבד את זה וצורח " ANYTHING IS POSSIBLE!!!"
  4. הספרס מרימים את עצמם מהקרשים של 2013, קורעים את ההיט בגמר 2014, מביאים לטימי את האליפות החמישית שלו לאחר 7 שנים ובגדול מפרקים את שושלת ההיט.
  5. גמר 1998 – הוד אוויריותו שם סל נצחון 5 שניות לסיום המשחק ומשאיר את היד באוויר תוך כדי הזריקה. במהלך הטיים אאוט לקראת הזריקה האחרונה של יוטה מראים את הסל פעם אחר פעם והשדרן אומר "זו אולי הייתה הזריקה האחרונה בקריירה של מייקל ג'ורדן". לאחר הפספוס של יוטה פיל ג'קסון בא לחבק את MJ וצועק/לוחש לו באוזן: "זה היה יפהפה!)
  6. כשנגמר המשחק ביום שני לפנות בוקר לברון קרס לפרקט ובכה. טיי לו לא הצליח לקום מהכיסא שלו ופשוט בכה ממושכות לבד עד רמת המגבת. ג'יי אר סמית' הידוע לשמצה שתמיד כיף לצחוק עליו פשוט התפרק לחלוטין ובכה בכי תמרורים.

לא הייתי מוכן לזה. זה היה ממש מרגש, כנה ואמיתי. לפעמים קשה לזכור או להבין איזה עומס נפשי אנחנו שמים על האתלטים הצעירים האלו. המשחק היה גם ככה סוחט נפשי ואז כל הבכי הזה, ההתרגשות, השמחה והעול שירד מהגב של כולם –

  • לברון שהבטיח שהוא יביא אליפות לקליבלנד
  • קיירי שאמרו שהוא לא יודע לשמור על קונוס, רכז שלא מוסר ועוד ועוד
  • קווין לאב שנתן סדרה נוראית והיה בטוח האשם המרכזי באם קליבלנד הייתה מפסידה את הסדרה.
  • טיירון לו שהואשם בחתרנות, בגידה ובהיותו בובה של לברון.
  • טריסטן תומפסון שכולם ביקרו את בחירתו רביעי בדראפט ולא האמינו לגודל החוזה שקיבל השנה.

והרשימה נמשכת עוד ועוד…  לקח לי יום שלם להתאושש מזה.

הצ'ייסדאון של לברון

הרגע המכונן של לברון כנראה בקריירה מלאה ברגעים גדולים.

אסיים עם הבלוק של לברון 1:43 לסיום המשחק.

תיאור מהיר – מתפרצת של גולדן סטייט שבה נראה איגואדלה הולך לצעד וחצי קל ויתרון שתיים לווריורס. לברון שנמצא ליד החצי כשאיגי מתחיל את הצעד וחצי שלו נוסע בזמן, חוצה מימדים ושובר את מהירות האור בדרך לחסימת שני ידיים מדהימה.

בואו נתאר את אותו התיאור רגע על הסדרה הזו – הווריורס שנראים בדרכם לנצחון 4-1 קל ואליפות שנייה ברציפות פוגשים בלברון ג'יימס וקבוצה נחושה מקליבלנד שמנצחת איכשהו שלושה משחקים ברציפות (שתיים מהם בגולדן סטייט) כאשר לברון מסיים את שלושת המשחקים האחרונים עם ממוצעים של 35 נק', 12 ריב' ו10 אס'.

נוסע בזמן, חוצה מימדים ושובר את מהירות האור – בגג המדהים ההוא, בשלושת המשחקים האחרונים, בפלייאוף 2016 ובעצם ב13 השנים האחרונות…

תודה לך לברון,

תמה עונת 2016 מבחינתי,

מתן אאוט.