בניגוד לתפקידים קודמים שנשלחתי לבצע בניגריה ובהודו, לא דמיינתי לעצמי כשנחתתי בפריז שהשליחות כאן תהיה כרוכה ב"הרפתקאות" שמלוות גם בקשיים אישיים. ואכן, מלבד כמה רגעים "מעניינים" בהם נשקפו מחלוננו להבות שבערו ברחוב במהלך מהומות האפודים הצהובים, האתגרים עמם נדרשתי להתמודד כאן היו בעיקר במישור המקצועי.
כל זה השתנה עם פרוץ משבר הקורונה. יחד עם איטליה וספרד, צרפת היא אחת המדינות בהן עוצמת המכה של המגפה קשה במיוחד. בשעת כתיבת שורות אלה, מניין המתים במדינה חצה את סף העשרת אלפים, וקצב ההדבקה אינו מראה סימני דעיכה. למרות שהצבא הצרפתי פרש בית חולים-שדה במזרח המדינה, שם אחוזי ההידבקות גבוהים במיוחד, בתי החולים אינם עומדים בעומס והמדינה נאלצת לשלוח מקרים קשים לאשפוז במדינות שכנות.
רחוק מהבית, ללא תמיכה משפחתית
לכאורה, ניתן היה לחשוב שמצב השליחים פה לא מאוד שונה משהיה אילו נשארו בארץ. הרי אין מדינה שלא לקתה במגפה, ותקנות ההסגר והמגבלות לא מאוד שונות בישראל ובצרפת. אך רושם זה אינו לוקח בחשבון את העובדה, שהולכת ומתחדדת ככל שמחריף המשבר, שהשליחים המשרתים בשגרירות נמצאים כאן לבד – ללא רשת התמיכה המשפחתית הרחבה שכל כך חיונית במצבי חירום. כך למשל, בראשית המשבר, נאלצנו רעייתי ואני לקיים את השיחה הלא כל כך נעימה שבה החלטנו שאם אחד משנינו נדבק ונזקק לאישפוז (אפשרות לא מאוד רחוקה, שכן אשתי, אליה-בל, היא רופאה שעובדת בחדר מיון בפריז ומאז ההתפרצות מטפלת בעיקר בחולי קורונה), השני ייקח את בננו התינוק ויעלה על הטיסה הראשונה לארץ, כדי לא להיקלע למצב שבו שנינו מושבתים ואין מי שיטפל בילד.
אבל לפני כשבוע נסגרו השמיים של צרפת, ונאלצנו לקיים את השיחה העוד-פחות נעימה, שבה אנחנו עושים רשימה של חברים ומכרים שאליהם נוכל למסור את התינוק לטיפול במקרה ששנינו מפתחים תסמינים קשים. בבת אחת, אחרי שבמשך שנים הורגלנו לחשוב שהעולם התכווץ – פתאום מבינים מה פירוש הדבר להיות רחוק מהבית.
היה עלינו לשכך את המכה הרגשית עבור הקהילה היהודית ולהנחיל את המסר שאין משמעותן של הגבלות הנסיעה שישראל מתנערת מיהדות התפוצות, ושאנחנו נשארים כאן איתם בצרפת
השגרירות עדיין פתוחה
מלבד האתגרים האישיים, יוצר המצב החדש גם התמודדויות מקצועיות וניהוליות חדשות. משרד החוץ קיבל החלטה לפיה כל עוד ניתן – שגרירויות ישראל בעולם תישארנה פתוחות וראש הנציגות, הממונה טליה לדור-פרשר, הגדירה עוד בשלבים הראשונים כי שמירה על רציפות תפקודית היא היעד המנחה שלנו בתקופה מורכבת זו. על כן, השליחים ממשיכים להגיע ולפתוח את הנציגות על בסיס יומי וממשיכים לבצע, כל אחד בתחומו, את משימות הליבה שלו. ואולם, העובדים המקומיים הצרפתים, הכפופים לחוק המקומי, פועלים בעיקר מהבית, והדבר דורש מאיתנו לסגל תצורה חדשה של ניהול מרחוק, שבו תמיכה אישית בתנאי הסגר, פחד, ואי-ודאות משתלבים בד בבד בהפעלה מקצועית.
את עיקר העומס בתקופה זו נושא הקונסול הוותיק מישל הראל וצוותו המסור. עם היוודע מגבלות הכניסה לישראל, שטף את הקונסוליה גל של פניות נואשות מיהודים בצרפת, להם הורים, בנים, אחים או בני זוג בישראל, אך הם עצמם אינם אזרחים, והם משוועים לקבל החרגה על מנת שיוכלו לחבור ליקיריהם בארץ. המצב רק נהיה מסובך יותר אחרי שחברות התעופה ביטלו את הטיסות שלהן, ומישל נאלץ למצוא דרכים ונתיבים שונים ומשונים כדי לחלץ מכאן את הישראלים שלא הספיקו לצאת מצרפת מבעוד מועד. כל העת נדרשת הקונסוליה לטפל גם במקרים "רגילים" (אך בתנאים לא רגילים בעליל) כגון זוג ישראלי שנולדה להם בת כאן בפריז לפני כשבועיים, ונזקקו לדרכון עבור התינוקת על מנת שיוכלו לחזור איתה לישראל.
יהודי צרפת מתים יותר מהנגיף,. וגם האנטישמיות מתעוררת
למעשה, גם עבור יתר הדיפלומטים, הטיפול בקהילה היהודית כאן התברר כאחת הסוגיות הבוערות במהלך המשבר. יהודי צרפת ספגו מכה קשה וכואבת מהמגפה. לפי הערכות, יהודי צרפת נדבקו ונפטרו מהנגיף בשיעור של פי ארבעה מחלקם באוכלוסייה, וקבוצות הווטסאפ של הקהילות ובתי הכנסת מתמלאות ברצף של הודעות פטירה ובקשות תפילה לחולים. בעיר שטרסבורג, אחת הקהילות היהודיות הוותיקות והמפוארות באירופה, מעריכים כי כמחצית מהקהילה נדבקה.
למחיר הכבד בחיי אדם, נוסף גם הפחד מ'נגיף' נוסף שיהודי צרפת מכירים אותה היטב זה מכבר, נגיף האנטישמיות. הרשתות החברתיות שורצות בקריקטורות, תיאוריות קונספירציה ומאמרי שטנה המאשימים, איך לא, את היהודים, ביצירת הנגיף בזדון ובהפצתו במדינה במטרה לפגוע בעם הצרפתי. היותה של שרת הבריאות (עד לאחרונה), וכן בכירים רבים במערכת הבריאות, יהודים, רק מלבים את הדמיון המעוות של מפיצי האנטישמיות. ההסתה, כדרכה, נותנת כבר את אותותיה, ובשבוע שעבר רוססו צלבי קרס על קירות בעיר ננסי שבחבל לורן.
קבוצות הווטסאפ של הקהילות ובתי הכנסת מתמלאות ברצף של הודעות פטירה ובקשות תפילה לחולים. בעיר שטרסבורג, אחת הקהילות היהודיות הוותיקות והמפוארות באירופה, מעריכים כי כמחצית מהקהילה נדבקה
אלמנט נוסף שמאוד מקשה על הקהילה הוא עצם העובדה שנמנע מהם בעת הנוכחית להגיע לישראל. מסיבות שלא כאן המקום לדון בהן, ליהודים רבים בצרפת יש "רפלקס" שאומר שבכל עת משבר וסכנה – ישראל היא עיר המקלט שאליה עליהם להגיע. העובדה שמדינת ישראל, אליה הם קשורים בקשר רגשי כה עמוק, נאלצה לאסור עליהם להגיע לשטחה עוררה תחושות קשות מאוד. בתור נציגי מדינת ישראל לא רק לרפובליקה הצרפתית אלא גם ליהדות צרפת, היה עלינו לקיים שיח אינטנסיבי של סולידריות ואמפתיה עם מנהיגי הקהילה ועם חבריה, בעיקר באמצעות כלי התקשורת היהודית המפותחים, על מנת לשכך את המכה הרגשית ולהנחיל את המסר שאין משמעותן של הגבלות הנסיעה שישראל מתנערת מיהדות התפוצות, ושאנחנו נשארים כאן איתם בצרפת.
הדיפלומטיה של המגפה
כמובן שהצרכים האקוטיים של מדינת ישראל אל מול המגפה מתורגמים גם למשימות דחופות עבור צוות השגרירות. השליחים המדיניים נדרשים לאסוף מאנשי הקשר שלהם בממשל ומכלי התקשורת מידע עדכני אודות התפתחות המגפה בצרפת ועל הצעדים שנוקט הממשל להתמודד איתה, מידע שבכוחו לסייע למקבלי ההחלטות בישראל לכלכל את צעדיהם. הנספח הכלכלי פועל במרץ לנסות לתמוך, דווקא עכשיו, בייצוא ישראלי לצרפת, שעשוי למתן את הפגיעה הכלכלית הכואבת שבפתח. כל העת, מתקיימים גם מגעים עם בכירים צרפתים בסוגיות מדיניות ואסטרטגיות רגישות, שלעולם לא שוקטות במזרח התיכון, אפילו בעת מגפת הקורונה.
יש גם הזדמנויות
לצד האתגרים, אנו מזהים כי המשבר הנוכחי מייצר גם הזדמנויות. זיהינו כי הקהל הצרפתי שיושב בהסגר משווע לחומר תרבותי מרענן. השגרירות השיקה אתר ייעודי המנגיש, באמצעים מקוונים, את מיטב התרבות הישראלית לציבור בצרפת. האתר מציע אירועים מקוונים של קולנוע, סדרות, אנימציה, סרטים קצרים, אמנות, מחול, תיאטרון, ספרות וגסטרונומיה. ישנם סרטונים, הפניות לצפייה בסרטים, רשימת מחזות ישראליים מתורגמים, צפייה במפגשי סופרים ואפילו קטעי סטנד-אפ. באחד מעמודי האתר, למשל, מופיעים פלייליסטים של מוזיקה ישראלית לפי סגנון מוסיקלי. גם בתחום התקשורת, עליו אני אמון כדובר השגרירות, אני מוצא אצל אנשי הקשר שלי בעולם התקשורת צמא למידע עדכני על הנעשה בישראל (שאולי גם קשור ברצון לקשר כלשהו במהלך ההסגר…) ועניין בישראל כמודל להתמודדות עם הנגיף בהיבטי ממשל ובהיבטים טכנולוגיים ומדעיים.
המצב החדש והמשונה שיצרה המגפה הזו לימדה את כולנו את אפקט 'הברבור השחור' – גם התחזיות המדויקות והמושכלות ביותר תמיד עלולות להיתקל בתופעה חדשה לגמרי שטורפת את הקלפים ומשדדת את המערכות. ואולם, גם במצבים לא צפויים, אנו נוכחים שדבר אחד נותר קבוע, יהיו האתגרים אשר יהיו: נשות ואנשי הסגל הדיפלומטי של ישראל, במערך הנציגויות הפרוס ובמטה המשרד בירושלים, תמיד יעמדו בקו החזית של שמירה על האינטרסים החיוניים ביותר של המדינה שאותה הם גאים כל כך לשרת.
שמעון מרסר ווד הוא דובר שגרירות ישראל בצרפת
