עובדי רשת מקדונלד'ס בארה"ב החלו בשבועיים האחרונים בשביתות ופעולות מחאה מתואמות בדרישה להתאמת תנאי עבודתם להתפשטות נגיף הקורונה. העובדים, שהוגדרו כעובדים חיוניים, דורשים תוספת סיכון של 3 דולר לשעה, ציוד מיגון הולם, ערובה לשבועיים של חופשת מחלה בתשלום לעובדים שצריכים להיכנס לבידוד, והתחייבות כי החברה תכסה את ההוצאות הרפואיות של מי שיידבק בנגיף. זאת לצד עובדי מכולת, עובדי מחסנים, מפעלים, ומקומות נוספים בהם נחשפים ישירות לסכנת הידבקות.

בארצות הברית אין לאזרחים ביטוח בריאות ציבורי, או זכות חוקית לחופשת מחלה בתשלום. מגפת הקורונה מציפה לא מפתיע שעל פי סקר שנערך בתחילת החודש, 22% מעובדי ענקית המזון המהיר, המוגדרים רובם כעובדים חיוניים, דיווחו כי עבדו בזמן שהיו חולים. גם בימים של מגפה עולמית, הצורך לשרוד כלכלית עולה לפעמים על הצורך לשמור על הבריאות האישית והכללית.

עובדי מקדונלד בלוס אנג'לס, סן חוזה, סנט לואיס, טמפה, ראלי-דורהאם ובערים אחרות בארה"ב, יצאו השביתו השבוע את הסניפים בהם הם עובדים, יצאו מהם ומחו מחוץ להם בדרישה לתנאי עבודה בטוחים יותר, חופשת מחלה בתשלום ושכר עבודה בסיכון. בראיון למגזין In These Times, סיפרה מריה רואיז, עובדת מקדונלד'ס מזה 16 שנה ששבתה השבוע מחוץ לסניף שלה בסן חוזה, קליפורניה, כי העובדים דואגים לבריאותם במשך כל החודש האחרון, בזמן שמלאי חומרי ניקוי ידיים, הכפפות והציוד לניקוי הולך ומסתיים. לדבריה, רק לאחרונה קיבלו העובדים אישורים ללבוש מסכות בעבודה, למרות שלעתים קרובות יותר מתריסר אנשים הצטופפו בכניסה לסניף.

"נמאס לנו לקחת את הסיכון", אמרה רואיז, שמרוויחה 16.35 דולר לשעה באחת הערים היקרות ביותר בארה"ב. לדבריה, היא צריכה לעבוד כדי לשלם את החשבונות, אך אינה יכולה להתעלם מהסכנה לבריאותה. "אני קצת חוששת מלשבות" הסבירה, "אבל אני חוששת יותר לאבד את חיי".

רואיז הסבירה שלא ניתן להפריד בין דאגה לעובדים ודאגה לציבור. "אנחנו עובדים חיוניים, אבל גם החיים שלנו חיוניים".

התארגנות 'נאבקים למען ה-15' (Fight For 15), הפועל להעלאת שכר המינימום הפדרלי בארה"ב מ-7.25 דולר ל-15 דולר, מסייעת בפעולות המחאה של עובדי מקדונלד'ס. אנשי ההתארגנות קראו לעובדי המזון המהיר להישאר בבתיהם עד שיסופקו להם אמצעי הגנה הולמים.

עובדי מקדונלד'ס בלוס אנג'לס מפגינים מול סניף של החברה בדרישה לקבל ציוד מיגון פני מגפת הקורונה בעבודה. 6 באפריל (AP Photo/Damian Dovarganes)

מי הבוס?

אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני עובדי רשתות המזון המהיר בארה"ב הוא העובדה שרובם אינם מועסקים על ידי הרשת עצמה, אלא עובדים בסניפים שבבעלות זכיינים. כתוצאה מכך, החוק בארה"ב אינו מאפשר להקים ארגון עובדים יציג של כלל העובדים בכל רשת.

מצב זה השתנה ב-2015 לאחר מאבק ממושך של 'נאבקים למען ה-15', כאשר המועצה הלאומית ליחסי עבודה בארה"ב קבעה כי מותג או תאגיד ייחשב למעסיק אחד גם אם הוא פועל דרך זכיינים. בעקבות זאת התאגדו עובדי המזון המהיר באיגוד נותני השירותים בארה"ב. ההישג ההיסטורי נמחק ב-2018, כשממשל טראמפ שינה את הרכב המועצה, וההחלטה בוטלה.

בעקבות סיכול היכולת של עובדי הרשתות להקים התאגדויות חדשות מול התאגיד והמותג כמעסיק יחיד, דרישת עובדי הזכיינים ממקדולנד'ס עצמה למיגון הולם וימי מחלה בתשלום בתקופת הקורונה נעדרת בסיס משפטי יציב, ונשענת בעיקר על בסיס מוסרי.

למרות הטענה כי הזכיינים של מקדונלד'ס הם למעשה יישויות משפטיות נפרדות, הצצה באתר האינטרנט של החברה מראה שההפרדה הזו מעט מטוטשטשת, עם דיווחים נרחבים על פעולות כמו חלוקת ארוחות לצוותים רפואיים על ידי אותם זכיינים. עדות נוספת להפרדה המעט מלאכותית הזו היא הבטחתו של נשיא מקדונלד'ס בארה"ב, ג'ו ארלינגר, לדאוג לבריאותם של העובדים. במכתב שפרסם, טען כי בכוונת הרשת והזכיינים לקדם הספקה נרחבת של כפפות, הגברת הניקיון של המשטחים בסניפים, ביצוע בדיקות בריאות לעובדים, ושליחת "מסכות לא-רפואיות לאזורים שיש בהם את הצורך הגדול ביותר". העובדים, שבניגוד למדינות אחרות הוגדרו בארה"ב כ"חיוניים", עדיין ממתינים להגנה לה הם זכאים.