מדינות ה-G20 הגיעו אתמול (ראשון) להסכמה על קיצוץ בתפוקת הנפט העולמית בהיקף של 9.7 מליון חביות ליום בחודשים מאי ויוני. ביולי עד דצמבר יקוצצו 8 מיליון חביות ביום, ומינואר 2021 עד אפריל 2022, התפוקה תקוצץ בעוד 6 מליון חביות ביום. קיצוץ נוסף של 5 מליון חביות ביום, אמור להתבצע על ידי ארצות הברית, קנדה וברזיל, מספר הכולל את ירידת התפוקה שכבר התרחשה לאחרונה בשל ביקושים נמוכים ומלאים גבוהים. על פי ההסכם, נקודת הבסיס לחישוב התפוקות היא אוקטובר 2018.

ההסכם הוא הישג משמעותי בעבור דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, היצרנית הגדולה בעולם של נפט. ממשל אובמה פעל להפחית את התלות של ארה"ב ביבוא אנרגיה ותמך בתנופה עצומה בפיתוח מקורות הנפט והגז של ארה"ב, לצד תמיכתו בקידום אנרגיות מתחדשות, בעיקר על חשבון תעשיית הפחם. חלק מפיתוח זה נשען על הפקת פצלי שמן – שיטה יקרה להפקה ורגישה יותר לירידות מחירים. לפי דיווח באתר QUARTZ, "אף לא אחת מ-100 חברות פצלי השמן הגדולות יכולה להניב רווחים במחירים כאלו". גם לאחר ההסכם, רובן צפויות להפסיד סכומי עתק או לפשוט רגל, כאשר הצלה תבוא, אם בכלל, רק לחברות קידוחי הנפט והגז שלא מפיקות נפט מפצלי שמן.

בעבר, שלט קרטל אופ"ק המזרח תיכוני במחירי הנפט, אלא שהגברת התפוקה בארצות הברית, לצד מדינות נוספות כמו רוסיה ונצואלה ומקסיקו הקשו על קבלת החלטות, שכן כל קיצוץ תפוקה שגזרו מדינות אופ"ק על עצמם היה מסוגל להביא לעלייה בתפוקה של מדינות אחרות בשוק העולמי, ללא השפעה על מחיר הנפט.

לירידה במחיר הנפט יש שתי סיבות עיקריות: ראשית, הירידה העצומה בביקושים לדלקים בשל השבתת הפעילות שנובעת מהתמודדות עם וירוס הקורונה ושנית, "מלחמת מחירים" בין שתי מפיקות גדולות – רוסיה וסעודיה, שהסתיימה בהגעה להסכם. המאבק התקיים על נתחי שוק, תוך נכונות לספוג ירידה במחיר והוא קשור גם למתח האזורי סביב מלחמת האזרחים בסוריה, וגם סביב האינטרס הרוסי לצמצם את כוחה של ארה"ב כיצרנית נפט, מהלך שהצליח, אם כי במחיר כלכלי כבד לרוסיה ולשאר מפיקות הנפט. ההסכם עצמו עמד להתפוצץ, בשל התנגדות מקסיקו להקטנת התפוקה ב-400,000 חביות ליום. בסופו של דבר, טראמפ התחייב כי ארצות הברית תיקח על עצמה כמות נוספת של 300,000 חביות ומקסיקו תקצץ 100,000 חביות ביום בלבד ובכך אפשרה את החתימה על ההסכם אתמול.

כתוצאה, מחיר חבית נפט מסוג ברנט הגיע לשפל של 20 דולר לחבית, אך ביממה האחרונה זינק עד 34 דולר ועומד כעת עד כ31 דולר.

מעט מדי, מאוחר מדי

ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, התייחס להסכם: "בהתחשב בקושי של מרבית היצרנים שמחוץ ללב ליבו של ארגון OPEC (בעיקר סעודיה) לבצע קיצוצים, ההסכם הנוכחי הוא בחזקת מאוחר מדי וקטן מדי. היקף הקיצוץ הצפוי בתפוקה אינו גדול מספיק בכדי לקזז בטווח הקצר את הירידה הצפויה בהיקף הביקוש הגלובלי לנפט גולמי, בהיקף של 19 מיליון חביות ליום בממוצע באפריל-מאי, זאת עקב השפעות הנגיף על הפעילות הכלכלית ועל הביקוש לאנרגיה. על רקע זה, יכולת האחסון הגלובלי של נפט גולמי, בעיקר זו שמחוץ לארה"ב, תגיע לנקודת רוויה ולכן צפוי שמחירי הנפט הגולמי עדיין ישמרו ברמה נמוכה בשבועות הקרובים, זאת ככל שקיבולת האחסון תהיה מגבלה של ממש לקליטת היצע הנפט הזורם אל השוק."

בפמן מציין כי מעבר לקשיים בגיבוש ההסכמות, רק יציאה ממשבר הקורונה יכולה לאושש את מחיר הנפט, בדמות עליה משמעותית בביקושים. לכן, הירידה בהכנסות המדינות המפיקות צפויה להימשך זמן ארוך, וההסכם הנוכחי רק ממתן אותה.

הזווית הישראלית

ישראל איננה מפיקה כיום נפט, למרות שנמצאו סימנים לנפט בשכבות התחתונות של המבנים הגיאולוגיים הימיים בהם נמצאים קידוחי הגז. מחירי הדלקים בישראל נקבעים כל חודש לפי ממוצע המחיר ב-4 הימים האחרונים בחודש באיטליה, בשקלול עם שער הדולר. לכן, מחירי הבנזין והסולר בישראל יורדים ירידה משמעותית, שממותנת בשל המיסוי הגבוה על דלקים, מיסוי שברובו ננקב בשקלים, ולא באחוזים. ההשבתה של המשק מפחיתה ממילא את הנסיעה בכבישים, כך שרוב הנהגים לא נהנים בינתיים מהפחתה זו, אך יהנו ממחירי דלק נוחים בחודשים הבאים.