הסגר הכפוי מאלץ תזמורות והרכבים קלאסיים לנטוש את אולמות הקונצרטים והיכלי התרבות. החזרות עברו ל"זום"; האמנים האורחים נשארו באירופה, והעתיד והפרנסה נותרו לוט בערפל. "אני מכירה נגנים שהגיעו לפת לחם" אומרת נגנית הקלרינט טלי הירשפילד, המנגנת בתזמורת סימפונט רעננה. "זה מצב מפחיד כי החזרה שלנו לאולמות הקונצרטים תהיה ככל הנראה אחת מהפעולות האחרונות שיתרחשו בשיקום המשק."

טלי הירשפילד. "התזמורת היא מעין משפחה והמוזיקה היא אוויר לנשימה" (תמונה באדיבות המצולמת)

ההתחלה של הסוף

"המצוקה הכי גדולה מבחינתי היא שהנגנים אינם יכולים להתפרנס כרגע", אומרת גילי אלון-ביטון, מנכ"לית תזמורת הבארוק ירושלים. ההחלטה להחמיר את ההנחיות התקבלה ממש בערב בו התזמורת בניהולה תוכננה להופיע באירוע השיא בפסטיבל שחגג את יצירותיו של המלחין הגרמני יוהאן סבסטיאן באך. "לאט לאט הובהר לנו שהאמנים מצרפת ומגרמניה לא יכולים להגיע. הגישה שלנו הייתה שאנחנו באים לעשות מוזיקה, זה מה שבאנו לעשות בעולם… ניתן לנגנים שלנו את הבמה להופיע, גם בלי סולנים ונגנים נוצצים מחו"ל אלא עם הנגנים והסולנים הפנטסטיים שיש לנו כאן."

כדי לאפשר זאת, תכנית הפסטיבל, שתוכנן במשך שנה, השתנתה בין שלוש לארבע פעמים, תוך פרק זמן קצר, דבר כמעט בלתי אפשרי לביצוע בהתחשב במורכבות הכרוכה בהפקתם של מופעים קלאסיים. "לא חיינו, לא נשמנו. אני לא יודעת להגיד אם זו הייתה הגישה הנכונה ואם יש כזו בכלל, אבל התחושה הייתה שאנחנו חייבים להיות שם על הבמה, גם בשביל הקהל שכן רוצה להיות".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אך לקורונה היו תכניות משלה. למרות הכוונות הטובות, ההנחיה כי אין לקיים התכנסות של מעל לעשרה אנשים, סתמה את הגולל על הקונצרט. בעוד האמנים התפזרו לביתם, הפעמונים בראש מגדל ימק"א ניגנו לעוברים והשבים את מנגינותיו של באך – החלק היחידי מתכנית הפסטיבל שניתן היה לממשו מבלי לפגוע בבריאות הציבור.

תזמורת הבארוק הירושלמית. "לאט לאט הובהר לנו שהאמנים מצרפת ומגרמניה לא יכולים להגיע" (קרדיט: יח"צ)

"אי אפשר היה גם לשדר, כי לנגן ולשדר את האירוע דרש יותר מעשרה אנשים. חלק מהאמנים אפילו הציעו שנעלה עם הרכב רזה, בלי הכפלות כלים. אבל אנחנו אמרנו – די. לא רוצים לעשות מזה קרקס. חוץ מזה, חלק גדול מהקהל שלנו נחשב לקבוצת סיכון בשל גילו המבוגר ואנחנו לא רצינו לסכן אף אחד."

המצב החדש שלח תזמורות שמתקיימות מתקציב מצומצם בלאו הכי ונגנים שמועסקים כפרילנסרים, למסע של חסור וודאות. "כל נגן עובד אחרת והרבה נגנים משתכרים בעיקר מלימוד. אני חושבת שהרבה מלמדים ב'זום'. אנחנו מנסים לייצר כל מיני פעילויות און-ליין כי 'המשרד' עדין עובד, גם אם בצוות מצומצם. אנחנו מנסים לאפשר לנגנים לנגן יחד, גם אם זה ב'זום."

תרבות היא מהות

"כלי נגינה הוא יצור בוגדני ואם אתה לא מתאמן הכלי בוגד בך", אומר אבי שושני, מנכ"ל התזמורת הפילהרמונית הישראלית. "אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לשמור על הכושר של הנגנים ולהיות מוכנים לכשיפגשו. החבר'ה שלנו מאוד מקצוענים ומקפידים, בעיתות שלום ומלחמה, להתאמן כל הזמן. לא לחינם הם הנגנים של התזמורת הפילהרמונית – אלו הנגנים הכי טובים שיש במדינה", אומר שושני אך לא מסתיר את החששות. "אני חרד, ובקשר יום יומי עם שותפיי בעולם, וגם עם חבריי לפילהרמונית, מהנגנים עד לחברי ההנהלה. אנחנו משקיעים היום הרבה בפעילות באתר האינטרנט, משדרים קונצרטים, יוזמים פעילות לילדים ושיעורי אומן בשידור ישיר."

אבי שושני. "כלי נגינה הוא יצור בוגדני ואם אתה לא מתאמן הכלי בוגד בך" (קרדיט: יח"צ)

לדבריו, כל התזמורות הגדולות בעולם סובלות מהמשבר ומצבן הכלכלי תלוי באופן ישיר באופן בו תופסת המדינה את אחריותה למוסדות התרבות בה. "בהולנד ובשוויץ המדינה מאוד עוזרת. בארצות הברית אין שום עזרה. כל מדינה היא מקרה בפני עצמו וזה תלוי ברוחב התמיכה ובמעמד התזמורת. תזמורות רבות, שנסמכות בעיקר על תורמים, נמצאות במצוקה מאוד גדולה כי התורמים אמרו שהם לא יכולים להמשיך לתרום באותה מידה, אם בכלל. אני די מקנא במדינות באירופה, בהן המדינה סומכת את ידה ותומכת. אנחנו מצפים שהמדינה תעזור בעתות מצוקה. אני מקווה שגם התרבות בישראל תקבל את מה שמגיע לה כדי שתוכל להמשיך להתקיים."

"אופן הפיקוח והרגולציה צריך להשתנות" אומרת אורית פוגל-שפרן, מנהלת תזמורת סימפונט רעננה על אחריותה של המדינה למצב הכלכלי אליו הגיעו התזמורות. "סגרנו עונת מנויים שירדה לטמיון. את החצי הזה נצטרך להחזיר באיזושהי צורה, שתשפיע גם על העונה הבאה. על זה אנחנו בנויים בעצם. המדינה לא מבינה שהיא צריכה להסתכל עלינו באופן שונה, בדיוק כמו שקמה זעקה גדולה של עצמאיים שדרשו לראות אותם באופן שונה מהשכירים. הנקודה הקריטית ביותר לטעמי היא להבין שגופי התרבות הם מוצר נדרש ונצרך, תרבות היא מהות במדינת ישראל."

גם המפגש החינוכי-מוזיקלי עצר

במקביל לעונת קונצרטים עמוסה, מפעילה תזמורת סימפונט רעננה גם את הפרויקט החינוכי "פעמה" המפגיש בין תלמידי בית ספר יסודי למוזיקאים, שנקטע בשל המשבר. "המסך ירד על הילדים באופן ברוטלי. מבחינתם האובדן מאוד גדול כי השנה הזו לא תחזור על עצמה יותר", מספרת פוגל-שפרן. "הילדים חווים פה חוסר גדול, ולכן הנגנים, מיוזמתם לחלוטין, התחילו להעלות ליוטיוב את כל אותם הדברים שהילדים היו צריכים ללמוד פרונטלית".

אורית פוגל-שפרן. "הנגנים זה אנשים שתרמו את מיטב זמנם וכשרונם, במשכורות לא גבוהות, לטובת התרבות והחינוך פה" (תמונה באדיבות המצולמת)

אירוע השיא של פרויקט נוסף של התזמורת, המשלב מפגש עם תלמידים יהודים וערבים ולימודי מוזיקה ואנגלית התבטל אף הוא. "הייתה אכזבה עמוקה בקרב הילדים שהתכוננו לזה המון זמן. בסוף עשינו את האירוע ב'זום'. זה היה מאוד מרגש. אין תחליף לקונצרט החי, אבל השתדלנו שלא לתת להם ללכת עם ההרגשה שהתאמנו כל כך הרבה זמן והכל ירד לטמיון."

קונצרטים מחוץ לקופסה

"עבור הנגנים שלי אני יכול רק להתקנא במה שקורה במדינות כמו קנדה, בהן המדינה רואה עצמה אחראית על האזרחים שלה ועל היכולת שלהם לעבור את המשבר הזה", אומר תום כהן, המנצח הראשי והמנהל של תזמורת ירושלים "מזרח ומערב". בעתות שגרה מופיע כהן ברחבי העולם, אך בשבועיים האחרונים הוא נמצא עם משפחתו בביתו שבבריסל ומתנחם בזמן המשותף איתם.

תום כהן. "תקוותי שנעבור את זה כמה שיותר מהר ובכמה שיותר סולידריות" (צילום: אבי רוקח)

כמו בתזמורות האחרות, גם ב"מזרח ומערב", האמנים, שיצאו למעין חל"ת כפוי, עושים כמיטב יכולתם כדי להתפרנס במסגרת התנאים החדשים. "חלק מהנגנים ממשיכים לעבוד בעבודות שונות, חלקם מלמדים דרך ה'זום', חלקם הלכו לעשות פרויקטים שמטרתם לעזור לאמנים שנפגעו מהמצב", אומר כהן. לדבריו, הדרך היחידה בה יכולה התזמורת לתמוך בנגניה היא לפעול במישור הבירוקרטי מול המדינה. "כרגע עושה רושם שגם אם החיים יחזרו למסלולם בעוד חודש, עולם התרבות יהיה האחרון בסדר הדברים שייפתחו מחדש. הייתי מצפה מהגופים, ובראש ובראשונה מהמדינה, לאפשר פעילות תרבותית במסגרת שהיא מחוץ לקופסה: קונצרטים בחוץ במרחקים הנדרשים, יוזמות דיגיטליות כאלו ואחרות, הכל כדי להמשיך בעשייה ולהצדיק את התקציבים שאנחנו אמורים לקבל. תקוותי שנעבור את זה כמה שיותר מהר ובכמה שיותר סולידריות."

התזמורת, שנוסדה לפני 11 שנים ומנגנים בה נגנים יהודים וערבים, נחשבת לאחת מהתזמורות העמוסות בשטח, עם ממוצע של כ-100 הופעות בשנה. משבר הקורונה תפס אותה במסע הופעות יחד עם להקת "טיפקס" ורגע לפני השקת פרויקט עם חוה אלברשטיין. "אנחנו שרויים באי ודאות, עמה אנחנו מתמודדים בעזרת אופטימיות והשתדלות להיות קרובים ולשמור על קשר. התזמורת קיבלה החלטה כבר ביום הראשון, להיות מאוד פעילה בדיגיטל – בראש ובראשונה על ידי יצירות שאנחנו מקליטים ומשחררים לאוויר העולם, בעוד כל אחד מהנגנים נמצא בביתו שלו, עם האייפון ועם כלי הנגינה. יחד עם זאת, אנחנו מפרסמים שידורים של קונצרטים שהוקלטו אך מעולם לא שודרו בפייסבוק, וידאו קליפים קטנים שמעלים הנגנים ועוד."

פרקטיקות חדשות של יצירה

"התזמורת היא מעין משפחה והמוזיקה היא אוויר לנשימה", מתארת הירשפילד, את הגעגוע לנגינה בקלרינט יחד עם תזמורת סימפונט רעננה. עם זאת, היא רואה במשבר גם הזדמנות: "בסיטואציה הזו יש משהו מאוד מעורר. השימוש בתוכנות החדשות והמפגש הזה, מייצרים פרספקטיבה חדשה ומעוררים מוטיבציה."

יחד עם הקולגות שלה ועם מוזיקאים נוספים, פיתחה הירשפילד פרקטיקות חדשות של יצירה וביניהן הקלטות עצמאיות של יצירות, הקלטות משותפות, ואף אמנים שמקליטים מספר תפקידים ועל ידי כך יוצרים יצירות שלמות למספר כלים: "אחד מקליט קול, והאחר מלביש עליו עוד קול. ואז עוד נגן ועוד כלי. זה קסם בפני עצמו שאני יודעת שחסר לקהל שלנו בעוד שגם לנו חסר הקהל."

סימפונט רעננה. טלי הירשפילד: "התזמורת היא מעין משפחה והמוזיקה היא אוויר לנשימה" (קרדיט: יח"צ)

את דרישתם המתמדת של ילדיה לתשומת לב הצליחה הירשפילד להמיר ללימודי מוזיקה, שלדבריה אפשרו אינטימיות חדשה במשפחה. "שני הגדולים מאוד אוהבים מוזיקה ורוצים לנגן איתי. עם האמצעית אני כבר עושה שיעורי קלרינט. שתי ציפורים במכה אחת."

מבט אופטימי אל העתיד

"זה אנשים שאנחנו אחראים עליהם, שתרמו את מיטב זמנם וכשרונם, במשכורות לא גבוהות, לטובת התרבות והחינוך פה," אומרת פוגל-שפרן, שעומלת כיום על פרויקטים שיאפשרו פרנסה נוספת לנגנים שלה. "יכול להיות שנתחיל מקונצרטים קצרים של שעה ומשם נראה. אנחנו נרפאים מהר לשמחתנו, זה טבע האדם, ואני מאמינה שנחזור באופן מלא."

"אנחנו לא מעוניינים בתרומות, אנחנו מבינים שהעולם השתנה וביחד עם המדינה אנחנו רוצים לחתור ליציאה מהמשבר", אומר כהן. "בעולם הזה, מקומה של התרבות חייב יהיה להיות נוכח ואולי אפילו אף יותר."

אני די מקנא במדינות באירופה, בהן המדינה סומכת את ידה ותומכת. אנחנו מצפים שהמדינה תעזור בעתות מצוקה. אני מקווה שגם התרבות בישראל תקבל את מה שמגיע לה כדי שתוכל להמשיך להתקיים

"ייקח זמן עד שנעלה לנגן מול קהל ואני נערכת למספר תרחישים", אומרת אלון-ביטן. "אולי זה יתחיל מקונצרטים קאמריים מצומצמים שיעברו בשידור חי. כיום המדינה יכולה להרחיב את ההגדרה של הקריטריונים למהי פעילות נתמכת בהתאם למצב, למשל תמיכה בפלטפורמות דיגיטליות, אונליין וכדומה. התמיכות יכולות לאפשר לנגנים להמשיך לנגן ולהתפרנס גם בנסיבות הקיימות, ובמקביל, לאפשר לקהל לצרוך מוזיקה שמבוצעת בלייב. אני מאוד מקווה שכך אכן ייעשה."

"מוזיקה זה דבר מנחם מאוד בעתות מצוקה", מסכם שושני ומבטיח שהפילהרמונית תשוב להופיע במהרה. "יאפשרו התקהלות של 1,000 איש? אז נדאג לאפשר מופע מוזיקלי בהתאם ולפזר בהתאם. הקשר שלנו לקהל המנויים יקר לנו מאוד. זה הנכס הכי חשוב לנו."

אקורד סיום: אביב 1809, וינה

ספון בחדרו בדירת אחיו, כששמיעתו בוגדת בו מיום ליום, והפגזות תותחי צבא נפוליאון מהדהדות ברקע, כתב לודוויג ואן בטהובן את הקונצ'רטו החמישי שלו לפסנתר; הקונצ'רטו האחרון והמרהיב ביותר שלו ואחת מהיצירות הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה הקלאסית.

לודוויג ואן בטהובן (צילום: Shutterstock)

"הקיסר" היה הכינוי שניתן לה שנים לאחר מותו, כנראה בשל האירועים שהתרחשו בעת כתיבתה. "סדרת האירועים נתנה את אותותיה בגופי ובנשמתי… אילו חיים מטרידים ופרועים מסביבי. כלום פרט לתופי מלחמה, תותחים, חיילים וסבל על שלל צורותיו", כתב המלחין, בעודו נמלט למרתפי העיר כדי להטיל על עצמו הסגר (מרצון) בניסיון להמשיך בכתיבת היצירה.

היצירה, שצמחה מתוך ימי מלחמה, אימה וחוסר וודאות, הושמעה לקהל שלוש שנים לאחר שכתיבתה הושלמה. מיומניו ומכתביו ניתן ללמוד שבעיות השמיעה של בטהובן מנעו ממנו להמשיך ולנגן בפסנתר. עם זאת, התווים שנרשמו בדיו על דף באותם ימים של הסגר, היו, כנגד כל הסיכויים, ליצירה מוזיקלית מרהיבה ועל זמנית. כזו שעשויה להעניק לנו השראה לתקווה בזמנים שכאלה.

הקונצ'רטו החמישי ("הקיסר") מאת לודוויג ואן בטהובן, בביצוע כריסטיאן צימרמן על הפסנתר והתזמורת הפילהרמונית של וינה, בניצוחו של לאונרד ברנשטיין: