האסטרטגיה המדוברת ליציאה מהמשבר חייבת לכלול את מערכת הרווחה הישראלית, שנאלצה, ועוד תיאלץ, לעמוד בעומסים חסרי תקדים של בעיות ומצוקות: מאות אלפים שאיבדו את פרנסתם, ילדים ונשים שאינם מוגנים בבתיהם, עמותות שעומדות בפני קריסה עקב קיצוצי תקציב.

בתום מצב החירום יידרש לישראל שיקום חברתי, שיימשך שנים ארוכות וייתבע כוח אדם, משאבים וכלים שאינם בנמצא. ולא רק כלים אין בנמצא. גם תכנית פעולה עדיין אין. מבחינתם של המומחים לתחום הרווחה, משבר הקורונה הוא המשכו של משבר שהחל עוד לפני התפרצות הנגיף.

"קשה להפריד בין מה שהיה לפני הקורונה למה שקורה עכשיו", אומר פרופ' ג'וני גל, מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית, וראש תכנית רווחה במרכז טאוב. "גם לפני המשבר הנוכחי היו קיצוצים, והייתה סכנה שחלק מהעמותות לא יצליחו לשרוד, אז יש פה ערבוב".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"עוד לפני הקורונה",  אומרת ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, "היו 800 משרות לא מאוישות של עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות. העובדים נוטשים בגלל תנאי ההעסקה שלהם. המערכת צריכה אסטרטגיה של תיקון."

לתכנן בדחיפות מענה לילדים שנפגעו

פרופ' אשר בן אריה, חבר סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית ומנכ"ל מכון חרוב להכשרת אנשי מקצוע בתחום הרווחה, חושש ממה שיקרה כשהסגר יסתיים מבחינת פגיעות בילדים. "נראה קפיצה דרמטית בדיווחים על אלימות כלפי ילדים", הוא אומר, "מצבי הלחץ מעלים את החיכוך. הבעיה היא הכנסת סיר לחץ לתוך בית סגור – ילדים והורים, שמראש לא היו אמורים לבלות כל כך הרבה זמן ביחד. בסוף, איך שפורקים את הלחץ, מי שחוטף זה הילדים.

"לפני שמחליטים על הוצאת ילד מהבית יש שורה של מסגרות בקהילה, יש מערך רב תכליתי שחלקו הגדול נסגר עכשיו. יש ילדים שלא הגיעו עד עכשיו לרווחה, והחיכוך והלחץ לא טובים. בעבר היה לפחות מצב שבמשך חלק מהיום אנשים נוספים רואים את הילדים, יש לילדים עם מי לדבר ויש רתיעה של ההורים מלפגוע בילדים. עכשיו גם זה לא קיים. הפיקוח החברתי לא קיים".

מבחינת בן אריה, הדגש הוא על החודש הקרוב. "מה שיקרה עוד עשרה ימים זה הכי מטריד", הוא אומר, "הילדים יתחילו לצאת מהבית, ייצאו עם הצלקות של מה שהיה. ילד שפגעו בו, היכו, התעללו, שההורים פגעו בו כי לא עמדו בלחץ. מישהו יצטרך לתת מענה, להעניש את הפוגע. יגידו שכרגע אין מה לעשות. בעוד שבועיים, שלושה, ארבעה הילדים ייצאו מהבית. מצפה לנו גל אדיר של פניות של ילדים שנפגעו במהלך התקופה. אני לא רואה שהרווחה מתכננת תכנית יציאה כחלק מ'אסטרטגיית היציאה' שמדברים עליה עכשיו. איך מתמודדים עם הקורבנות? למצב יהיו קורבנות לא רק כלכליים, לא רק אבטלה".

לדברי בן אריה, יש גורמים פילנטרופיים שמתעסקים כעת באפשרות לפתוח מרכזי חירום זמניים. "בחצי שנה הקרובה מרכזי החירום הקיימים בתפוסה מלאה, הם מלאים כבר לפני", הוא אומר, "אין איפה לקלוט. אם בשגרה המערכת יודעת לטפל ב-100 ילדים, ההערכה היא שיהיו 150 ילדים. מבחינת ילדים בסיכון הייתי  מייצר 3-2 מרכזי חירום, בונה תכנית תמיכה וסיוע למשפחות, מתקצב. אף אחד לא חושב איך מייצרים מענים בחצי שנה הקרובה. זה לא קרה עד היום וזה לא יקרה מעצמו, צריך לתכנן את זה".

להרחיב תכניות להחזרה לעבודה

אחד התחומים הקריטיים בהם מערכת הרווחה תצטרך להתערב הוא התכניות לאנשים שהודרו משוק העבודה. "נתחיל להחזיר אנשים לשוק העבודה וזה יהיה קשה", אומר פרופ' גל, "ובטח יהיה קשה להכניס כאלה שלא היו בשוק העבודה. למערכת הרווחה יש תכניות שמתמקדות בנושא הזה כמו 'נושמים לרווחה' – שילוב של אנשים בשוק העבודה מתוך תפיסה הוליסטית שמטפלת במכלול הצרכים; תכנית הדגל של 'נושמים לרווחה', הסל הגמיש, כרגע מוקפאת. וגם 'אשת חיל' – תכנית לתמיכה בתעסוקת נשים מתרבויות מסורתיות. התכניות הקיימות לשילוב בעולם העבודה קטנות. ב'נושמים לרווחה' יש כרגע רק 3,000 משפחות. אחרי המגפה יצטרכו להרחיב ולהגיע לאוכלוסיות שאולי היו בשוק העבודה אבל נפלטו, כמו גם תכניות לאוכלוסייה הערבית, החרדית ולאנשים עם מוגבלויות".

"כל עולם התעסוקה יצטרך לעשות שיפט", אומרת חרמוני. "עובדי תחום התעופה, המסעדנות, זה המון אנשים שיצטרכו לעשות הסבה מקצועית. ברשויות יש תכניות תעסוקה לכל הדברים האלה, ומי שיכול להיות שם זה העובדים הסוציאליים לצד אנשי טיפול אחרים – פסיכולוגים ופסיכיאטרים. אי אפשר להניח שהציבור יידע לבד".

לטפל בהשלכות הריחוק החברתי והבדידות

לדעתה של חרמוני, מערכת הרווחה צריכה להיערך לסייע גם במשבר הפסיכולוגי-סוציאלי שיגיע בעקבות החיים בריחוק חברתי. "קורה משהו גם ברמה האישית הפנימית וגם ברמה החברתית", היא אומרת, "הריחוק החברתי משפיע על הרווחה שלנו. שירותי הרווחה יצטרכו עוד יותר מתמיד להיות במרכז הבמה מבחינת היכולת שלהם להסתגל למצב. החזרה שכולם מצפים לה היא לא לשגרה, היא התחלה של שגרה של ריחוק חברתי. יש אנשים יותר סתגלנים ויש פחות, ושירותי הרווחה וגם בריאות הנפש הציבוריים יצטרכו לעזור לאנשים שקשה להם להסתגל למציאות החדשה – קשישים, מבוגרים. לעזור לאנשים האלה לראות מה קורה כשהם בדלת אמותיהם. לעזור לנשים, לילדים, איך להסתדר בבתים יותר טוב".

להכשיר צוותי מטפלים

לשם כך נדרשים, לדברי חרמוני, הכשרת צוותים מטפלים וגיבוש כלים חדשים להתמודדות. נכון לעכשיו אין במשרד הרווחה מי שמתכנן את אסטרטגיית היציאה, משום שרוב העובדים נמצאים בחופשה ללא תשלום.

"במשרד הרווחה עובדים 40 עד 60 אחוזים מהעובדים, עובדי המשרד לא קיבלו החרגה. אם הצמרת של הסיפור הזה לא מועסקת כעת ולא עסוקה בפיתוח תכניות, זה יהיה להמשיך לכבות שריפות. אי אפשר להניח שאנשי הטיפול יידעו אוטומטית איך לפעול, צריך לפתח את גוף הידע הזה. בצוות של המל"ל (המועצה לבטחון לאומי) כולם גברים, ומעבר לזה, איך יתכן שרק פיסיקאים יגידו לנו איך לצאת מהמשבר? זה עניין אנושי. אנשי הטיפול צריכים כלים.

"כשמשקיעים במניעה, בניגוד אולי לאינסטינקט לסגור את הברז, רואים תוך כמה שנים את הפירות. להשקיע בטיפול במשפחה בקהילה יותר זול מאשר להוציא ילד למסגרת חוץ ביתית. אם אנחנו רוצים שאוכלוסיות מבוגרות יישבו בבית עוד זמן, צריך לאפשר להם לעשות את זה באופן שבו הם לא ירצו למות".

להקשיב למנהלי השירותים החברתיים

בעיה נוספת שמונים המעורים בתחום היא מינוי בכירים במשרד שאינם אנשי מקצוע, מתוך שיקול ניהולי. לטענתם, הוויכוח שהתעורר בשבועות האחרונים סביב תפקיד מנכ"ל משרד הבריאות (שאיננו רופא או מגיע מתחום הבריאות) מוצדק. "משרד הרווחה", אומרים, "צריך למנות אנשי מקצוע לתפקידים בכירים".

חרמוני קוראת למשרד הרווחה להוביל, לקראת חזרה לשגרה, תהליך של עבודת מטה בשיתוף אנשי המקצוע בשטח. "זה דורש להחזיר לעבודה את הצוות המוביל של משרד הרווחה", היא אומרת, "צריך לקחת את המנהלים של השירותים החברתיים ולהקשיב להם, לשמוע מהם על הצרכים בשטח, ולשמוע מאנשי הביטחון החברתי על כל התחומים שצריך לייצר בהם מענים. אנחנו לא שם, אף אחד לא שם. זה לא פרמטר אצל אף אחד שמוביל את המשבר הזה. אני מאוד מודאגת. ברור שאם תהיה פלטפורמה יהיו פתרונות, אבל לא נותנים לזה מקום כרגע".

לא לקצץ בתקציבי הרשויות המקומיות

גל מתריע גם מקיצוץ בתקציבי הרווחה ברשויות המקומיות, הפועל בשיטת המאצ'ינג – 75% מתקציב משרד הרווחה, 25% מתקציב הרשות המקומית. במידה ועקב המשבר הכלכלי יקוצץ תקציב משרד הרווחה, לרשויות החלשות יהיה יותר קשה להשלים את החסר. "כבר עכשיו ישנם פערים גדולים מאוד בהשתתפות של רשויות חזקות וחלשות", הוא אומר. "חלק מהרשויות החלשות מוותרות מראש על חלקן בתקציב". ולדבריו, הבעיה הזו צפויה להחריף.

לשקול מחדש את מיקור החוץ

תחום נוסף שידרוש טיפול הוא מיקור החוץ, שתחום הרווחה סובל ממנו. "80% מהתקציב הולך למיקור חוץ", אומר גל, "דבר שהעביר את האחריות להפעלת תכניות לידי גורמים כמו עמותות או חברות פרטיות. האפשרות שלהן לשרוד משבר או קיצוץ קטנה מאוד. אם הממשלה הייתה מפעילה את השירותים האלה, יש לה רשת ביטחון, יש לה איך לגייס כסף. לעמותות אין אפשרות לחסוך כסף ליום סגריר. המצב הזה מחדד את המגבלות של מיקור החוץ, ומחייב את המשרד לחשוב מחדש איך לעשות מיקור חוץ – לאיזה שירותים ומתי".