ארצות הברית ידועה כבירת הקפיטליזם והשוק החופשי. חירותו של הפרט היא ערך מכונן בתרבות האמריקאית, לעתים עד כדי אבסורד. "בארה"ב יש לך את החירות גם לישון מתחת לגשר", היא אימרה ידועה המשקפת את התפישה של העוני בקפיטליזם האמריקאי, כבחירה של הפרט. היזמות הפרטית והמרדף אחרי הרווח הם, כביכול, המנועים של הצמיחה והתרבות האמריקאית, ואין מקובל להניח בפניהם כל מכשול.

אך תחקיר מיוחד של הניו-יורק טיימס שהתפרסם אתמול (שבת), מערער על התפישה הזו בכל הנוגע לשירותי ההצלה, בדגש על רפואת חירום ושירותי כבאות. על פי הטיימס, כ-25 אחוזים מהאמבולנסים בארה"ב מופעלים על ידי חברות פרטיות, וכארבעה אחוזים מהיקף שירותי הכבאות הם פרטיים. התוצאות הן, כך מגלה התחקיר, מסכנות-חיים.

התחקיר מתמקד בכניסתן של קרנות השקעה פרטיות ("פרייבט אקוויטי") לתוך תחום שירותי ההצלה החל משנת 2008. ייחודן של קרנות ההשקעה הוא העובדה שהן למעשה גופים פיננסיים, שאין להן מומחיות מיוחדת בייצור מוצרים או שירותים כלשהם. "המומחיות של קרנות ההשקעה הפרטיות היא עשיית כסף", כותבים אייבורי, פרוטס ובנט, החתומים על התחקיר, ומדגישים כי כניסתן של קרנות אגרסיביות מסוג זה לשוק שירותי ההצלה החלה לאחר המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008. קרנות ההשקעה הפרטיות עשויות לגייס סכומי כסף גבוהים מהציבור, לרבות דרך מוסדות החיסכון לפנסיה, עם מעט מאוד הגבלות על פעילותן.

"המצב הגיע לשפל חדש, מבחינת בטחון הציבור", מצוטטת מישל ווילד-אנדרסון, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת סטנפורד, "במיוחד במחוזות עניים וערים עניות. קרנות השקעה אינן פועלות ממניעים פילנטרופיים".

לסטר דיי, מנוקסוויל במדינת טנסי, ראה את ארובת ביתו ניצתת באש וחייג 911. כאשר הכבאית של 'רורל-מטרו' הגיעה אליו כעבור כשעה ביתו היה לאפר, אך זה לא מנע מהחברה לחייב אותו ב-15,000 דולר, ולתבוע אותו כאשר סירב לשלם.

ברוב המדינות בארצות הברית ישנה מערכת חינוך ציבורית והמשטרה אף היא אינה פרטית. אך לגבי כמעט כל שאר השירותים – בתי חולים ואפילו חלקים ממערכת המשפט, ובאופן שמתעצם בשנים האחרונות גם שירותי ההצלה – מדובר בהחלטה של המדינה אם לספק שירותים אלו או להעבירם לאספקה בדרך השוק וההפרטה.

מי יציל את הבית שלי

התחקיר מפרט את סיפורה של חברה לאספקת שירותי חירום, אמבולנסים וכבאיות גם יחד, בשם 'רורל-מטרו' (כפרי-עירוני) הפועלת בכ-20 מדינות ברחבי ארה"ב. 'רורל-מטרו' נרכשה על ידי קרן השקעה פרטית בשם 'וורבורג' בשנת 2011, תוך שהיא מבטיחה למשקיעים תשואה גבוהה במיוחד. העיתונות הכלכלית בשנת 2011 ייחסה להשקעה בתחום רפואת החירום כדאיות גבוהה.

עם כניסתה של הבעלות החדשה לחברת 'רורל-מטרו' הונהגה מדיניות חדשה שמטרתה להחתים את 'מקבלי השירות', בדרך כלל אנשים הנמצאים במצוקה רבה, על מסמכים שיאפשרו לגבות מהם תשלומים בהמשך. המדיניות נקראה "Do the Write thing" (משחק מילים על המילים "Right" ו- "Write", הנשמעות זהות אך משמעות הראשונה היא "צדק", והשניה "לכתוב"), הובילה לעלייה עצומה באחוז התביעות שהחברה החלה להגיש כנגד מקבלי שירות.

חברת 'רורל-מטרו' נוהגת לגבות מתושבי האזורים בהן היא מפעילה את שירותי הכבאות באופן פרטי "דמי מנוי" בסך של מאות דולרים לשנה. אך חלק מהתושבים, כך מתואר בתחקיר, אינם מודעים כלל לכך שכשהם מתקשרים 911 (המספר של שירותי החירום בארצות הברית) הם למעשה מזמינים שירות פרטי, שאינו ממומן מכספי המיסים שלהם. התעריף לכיבוי ביתו של אדם שאינו מנוי הוא, כמובן, כפול ומכופל.

לסטר דיי, מנוקסוויל במדינת טנסי, ראה את ארובת ביתו ניצתת באש וחייג 911. כאשר הכבאית של 'רורל-מטרו' הגיעה אליו כעבור כשעה ביתו היה לאפר, אך זה לא מנע מהחברה לחייב אותו ב-15,000 דולר, ולתבוע אותו כאשר סירב לשלם.

לוורן אדי, אשר פרש מחיל הים האמריקאי, מתגורר במיסה, אריזונה, יחד עם אשתו אליס, בקראוון. כאשר ביתם הצנוע נשרף הם חויבו על ידי 'רורל-מטרו' ב-7,000$. כדי לממן את החוב לחברה, שהסכימה לפרוש אותו לתשלומים, נאלצים הזוג אדי על פי עדותם לוותר על ארוחה ביום.

אך ההשפעה איננה רק על המחיר הנגבה ממקבלי ה"שירות", אלא איכות השירות ולעתים – עלעצם קיומו. התחקיר של הטיימס מגלה כי במרבית המחוזות והערים בהן פעלה 'רורל-מטרו' חלה עלייה תלולה בזמני ההגעה של האמבולנסים בעת קריאה.

על פי ממצאים שהגיעו לידי הטיימס הניו-יורקי חברת 'רורל-מטרו' הייתה מחוייבת להודיע למחוזות ולערים אשר להן סיפקה שירותים מתי מספר האמבולנסים העומדים לרשותה לטובתן יורד משלושה אמבולנסים. החברה הודיעה על כך מאות פעמים בתקופה שנבחנה, פי ארבעה מהתקופה המקבילה תחת הבעלות הקודמת, לפני שנרכשה על ידי קרן ההשקעה הפרטית 'ורבורג'. לעתים קרובות אף הודיעה החברה כי אין ברשותה אמבולנסים כלל, לטובת העיר או המחוז.

במקרה אחד, אמבולנס של החברה הגיב באיחור לקריאת מצוקה. אישה בת 81 קיבלה טיפול באיחור, ולאחר עשרה ימים נפטרה בבית החולים. מצלמות האבטחה של מוקד האמבולנסים תיעדו את נהגת האמבולנס מעשנת לצד האמבולנס טרם היציאה לקריאה. העובדת פוטרה. אך בכתב התביעה של העובדת כנגד פיטוריה היא מתארת את ההתנהלות המקובלת בחברת 'רורל-מטרו'.

התברר, כי נהגת האמבולנס הייתה במשמרת במשך 48 שעות רצוף טרם הקריאה. הקריאה עצמה הגיעה לאחר שהנהגת סיימה את משמרתה, אך לא הגיע עובד אחר להחליפה. גם עובדים מוסמכים אחרים חסרו בעת הקריאה, והנהגת, שהתנדבה לצאת לסייע בקריאה, נאלצה להמתין שיתארגן צוות מתאים. בזמן שחלף היא עישנה לצד האמבולנס. דונה מאהר, בת 81, סבלה מקשיי נשימה באותה עת, שהובילו בסופו של דבר, למותה.

אין תרופות, אז תסחבו מבית החולים

התחקיר של הטיימס מתאר באופן מפורט גם את פשיטת הרגל של חברת "טראנסקייר – שירותי רפואת חירום". חברת 'טראנסקייר' נרכשה על ידי קרן ההשקעות הפרטית הקרויה 'שותפויות פטריארכליות', הנמצאת, באופן אירוני למדי, בבעלותה של לין טילטון. טילטון, כוכבת סדרת ריאליטי אמריקאית בסגנון "מעושרות" הישראלי, מינתה עצמה ליושבת ראש חבר המנהלים של טראנסקייר, ולחברה היחידה באותו חבר מנהלים.

תחת בעלותה של 'שותפויות פטריארכליות' סיפקה 'טראנסקייר' שירותי רפואת חירום לעשרות מחוזות וערים בחוף המזרחי של ארה"ב. אך כושר פעולתה של החברה התדרדר. המסמכים שהטיימס חושף בתחקיר מצביעים על ירידה מתמדת במספר האמבולנסים שעמדו לרשות החברה, כאשר אמבולנסים רבים מתקלקלים אך אינם מתוקנים כלל.

"המצב הגיע לשפל חדש, מבחינת בטחון הציבור", מצוטטת מישל ווילד-אנדרסון, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת סטנפורד, "במיוחד במחוזות עניים וערים עניות. קרנות השקעה אינן פועלות ממניעים פילנטרופיים".

אחת מנהגות האמבולנס של 'טראנסקייר' המרואיינת לתחקיר, מתארת כיצד היו צוותי האמבולנס מונחים למלא את מצבורי התרופות באמבולנס בעת שהגיעו לבתי החולים עם חולים ופצועים, וזאת כדי להמנע מלרכוש תרופות. "אחד הדברים שהכי מפחידים נהג אמבולנס זה שמישהו ימות אצלך כי אין לך את הציוד. אני לא מצטערת שסחבנו תרופות, לא הותירו לנו ברירה".

חברת טראנסקייר פשטה את הרגל באופן מפתיע והפסיקה פעילותה בבוקר אחד במהלך פברואר 2016. עשרות מחוזות וערים מצאו עצמן ללא שירותי רפואת חירום ונאלצו למצוא פתרונות מהירים אחרים. העובדים מצאו עצמם ללא עבודה. חברת "שותפויות פטריארכליות" ממשיכה לנהל תיק השקעות של עשרות מיליארדי דולרים.