"עובדים ומעסיקים צריכים לעבוד ביחד כדי להתמודד עם מגפת הקורונה", כך לפי דו"ח חדש של ארגון העבודה העולמי שנעשה בשיתוף קבוצת העובדים וקבוצת המעסיקים בארגון ומסתמך על משברי עבר.
מגפת הקורונה מסכנת את בריאותם ובטיחותם של מיליארדי אנשים ומפעילה לחץ עצום על עסקים, משרות ופרנסה. נסיון העבר מראה כי במצבי משבר, שיתוף פעולה ודיאלוג בין מעסיקים וארגוני חברות עסקיות (EBMOs) וארגוני עובדים, יכולים להגביר את ההתקדמות הכלכלית והחברתית ולאפשר התאוששות מואצת. מאמצים קיבוציים וסולידריות בין ארגוני המעסיקים והעובדים יהיו קריטיים כדי להגיב ביעילות להשפעת מגפת הקורונה בעולם העבודה.
המחקר, "ניהול סכסוכים ואסונות: בחינת שיתוף פעולה בין ארגוני מעסיקים ועובדים", מדגיש מקרים ספציפיים שבהם פעולות משותפות, לעיתים ספונטניות, שננקטו על-ידי שותפים חברתיים, סייעו למתן כמה מההשלכות הגרועות ביותר של אסונות שנגרמו על-ידי הטבע והאדם, הגברת קצב ההתאוששות וחיזוק העמידות להתמודדות עם משברים עתידיים.
המחקר נותן דוגמאות ממדינות רבות במקרים של מצבים שבריריים וקונפליקטים פוליטיים מחוף השנהב, קניה, נפאל וסרילנקה; במקרה אסונות טבע דוגמת ניו זילנד, יפן, האיים הקאריביים ופקיסטן; ובמקרה של עקירת אוכלוסייה כמו בצ'ילה, קניה וירדן.
שיתוף פעולה בזמן משברים פוליטיים
בחוף השנהב, עובדים ומעסיקים ניהלו משא ומתן במשותף על מנגנון להקלת הנטל על עובדים שפוטרו באופן זמני, בעקבות משבר כלכלי קשה ב-2002, שנגרם כתוצאה מסכסוך מזוין שפיצל את המדינה למעשה לשניים. פתרון להארכת תקופת האבטלה הזמנית בתשלום ואמצעים אחרים סייעו להבטיח כי רק המינימום האפשרי של עובדים פוטרו, תוך שמירה על כושר עבודה נדרש. שיתוף הפעולה התרחש באמצעות פורום דו-צדדי,(Indépendante Permanente de Dialogue), המורכב מנציגי ארגוני עובדים ומעסיקים.
בקניה, המהווה מנוע צמיחה של יבשת אפריקה וסובלת מניסיון עתיר שנים של אלימות פוליטית, במיוחד בתקופת בחירות, שיתוף פעולה בין העובדים למעסיקים סייע לחולל מהפך של ממש. הפרק החמור ביותר באלימות הפוליטית במדינה היה בשנת 2007, כשתומכי שני המועמדים הפוליטיים העיקריים התעמתו באלימות כתוצאה ממניפולציה לכאורה בהצבעה. ההפגנות וגילויי ההתנגדות התפתחו עד מהרה לאלימות נרחבת באקלים של מתחים אתניים, הפרות זכויות אדם, אי-שוויון חברתי-כלכלי וסכסוכים פוליטיים. בשבועות שלאחר המחלוקות סביב הבחירות, חברי הארגון המרכזי לאיגודים מקצועיים (COTU) נסעו ברחבי הארץ, הקלו על מתחים בכל מקום אפשרי ומנעו הסלמה נוספת של אלימות. על-פי ראיונות שנערכו, מעמדה החיובי של COTU בחברה העניק לה סמכות פוליטית משמעותית עם ממשלת הקואליציה החדשה שהוקמה על בסיס הסכם חלוקת כוח שנחתם בפברואר 2008. ב-2010 הצליח הארגון להשפיע על הניסוח של החוקה החדשה של קניה, בה מעוגנות הזכות לחופש התאגדות לכולם וההכרה האפקטיבית בזכות להסדר קיבוצי וזכות השביתה.
במקביל, הקהילה העסקית הייתה מעורבת באופן פעיל בסיוע בתגובה למשבר. לנוכח האטה כלכלית פתאומית, פדרציה של מעסיקים בקניה (FKE) פיתחה פרויקטים שונים למניעת פעולות עוינות ולטיפול בטרוניות בקרב קבוצות אתניות שונות בחברות ובמפעלים. חברי FKE העבירו גם מסרים על מניעת אלימות לעובדים שלהם. אלה הדגישו את העובדה כי על-ידי ביצוע מעשי אלימות במקום העבודה, העובדים מסכנים את פרנסתם. מכיוון שנעשה שימוש בהדגשת זהות קבוצתית ומוצא אתניות לצורכי פוליטיקה של בחירות, המטרה הייתה לעבוד עם איגודי עובדים על מנת להפוך את מקום העבודה למקום משותף. על-פי אנשי FKE שרואיינו, ההיסטוריה החיובית של הדיאלוג החברתי עם האיגודים תרמה להפחתת הסכסוכים במקום העבודה ולמניעת התפרצויות אלימות דומות בתקופות הבחירות שלאחר מכן.
טיפול בעקורים
ירדן היא מקרה מובהק של אוכלוסייה הקולטת עקורים, פליטים ממדינותיה השכנות. על-פי נתוני ה-UNHCR, כ-680,000 פליטים מתגוררים כיום בירדן, רובם מסוריה אך גם מעיראק ומתימן. לשכת התעשייה הירדנית (JCI) השתתפה בפרויקטים שונים לטיפול בתנועות מסיביות של אנשים, כשהאתגר שעומד בפני ה-JCI הנו תכנון ויישום של צעדים לשילוב פליטים בשוק העבודה הירדני מבלי להגביל הזדמנויות לכוח העבודה המקומי בתהליך.
פליטים עבדו בירדן בשוק העבודה הפורמלי והבלתי פורמלי. עם תמיכה של ה-ILO, ופרויקטים שיתופיים שכללו את ה-JCI, הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים בירדן (GFJTU), משרד העבודה וסוכנויות מדינה אחרות, תורמים מהעולם וארגונים לא ממשלתיים כדי להסדיר את פעילות מהגרי העבודה והפליטים תוך קידום צמיחה כלכלית. בפרט, ה-JCI וה-GFJTU שיתפו פעולה בתכנון וביצוע תכניות לניהול משבר הפליטים הסורי. ב-2016 התחייבה ממשלת ירדן להנפיק 200,000 אישורי עבודה לפליטים סורים עד שנת 2021 באמצעות "קומפקט ירדן", יוזמה בינלאומית רבת משתתפים. היוזמה מבוססת על פרויקטים משותפים שכוללים קורסים לאימון והכשרה מקצועית במגזרים שונים והנפקת היתרי עבודה במטרה למצוא מקומות עבודה הולמים בשכר הגון עבור סורים וירדנים כאחד. הליבה של ההכשרה המקצועית, למשל בעסקי הנגרות, ותמיכה לאחר מכן במציאת מקומות עבודה היו לליבה של התוכנית. תכניות אלה, המבקשות לקדם לכידות חברתית ודו-קיום חף מחיכוכים, יצרו עד כה למעלה מ-130,000 מקומות עבודה בענפי החקלאות, התעשייה והתשתיות.
תקווה של שיתוף פעולה
"למנהיגים עסקיים יש אינטרס ועניין בשלום וביציבות ולהיות ערוכים היטב למצבי משבר", מסבירה דבורה פראנס-מאסין, מנהלת לשכת המעסיקים בארגון העבודה העולמי (ACT/EMP), "לאיגודים, בתורם, יש פוטנציאל גיוס אדיר באמצעות חבריהם; או כדי לעשות לובי לביצוע שינויים בחקיקה ובחוקה לטובת כוח העבודה, או לפעול במהירות וביעילות כשנדרש סיוע הומניטרי". מסקנת המחקר היא ששיתוף פעולה ופעילות אקטיבית של עובדים ומעסיקים יש בה כדי לאזן את המציאות במקומות העבודה, ובכך במדינה כולה, ויש לזכור כי למרות חשיבות המדינה באחריות על אזרחיה, לעובדים ולמעסיקים יש תפקיד חשוב ומשנה חיים.
בארגון מציינים את המלצה מס' 205 בנושא תעסוקה ועבודה הוגנת לשלום ולחוסן משנת 2017 בהקשר של המציאות הנוכחית. ההמלצה מספקת מסגרת לייצור תגובות מתאימות לטיפול במצבי משבר הנובעים מסכסוכים או אסונות.
במהלך משבר הקורונה הנוכחי, תועדו ברחבי העולם דיאלוגים חברתיים דו-צדדיים ויוזמות שותפים חברתיים שכאלה בתגובה למגפת הקורונה, כך למשל בבלגיה, לטביה, מרוקו, פקיסטן, ספרד, שוודיה ואוגנדה. השותפות מחזקת ומשלימה באופן ביקורתי את פעולות רשויות הבריאות הציבוריות והממשלות ומאשרת מחדש את תפקיד השותפים בהפחתת הסיכונים ותגובה אפקטיבית למצבי משבר.
"תקוותנו היא כי דו"ח זה מעורר השראה בארגונים של שותפים חברתיים ברחבי העולם על התפקיד הייחודי והמשלים שהם ממלאים ויכולים למלא במצבים מורכבים של אסון וסכסוך, כמו גם מגיפות כמו COVID-19", אמרה מריה הלנה אנדרה, מנהלת לשכת העובדים בארגון העבודה, (ACTRAV). "ארגון העבודה הבינלאומי ימשיך לרתום את כוח הארגון שלנו – המנדט הנורמטיבי ושל שלושת שותפים (המדינה, המעסיקים והאיגודים – י.א) שלנו – וייתן את המשאבים שלנו לתמיכה בסדר היום המשותף הזה", הוסיפה.
