לעתים חשים כאן, בלוס אנג'לס, שאנו חיים בסרט. העיר שבה הופקו סרטים רבים על פריצת מגיפה כלל עולמית כמו 'התפרצות' (1995), '12 הקופים' (1995) ו'התפשטות' (2011) מתארים מגיפות המשביתות סדרי עולם. אחד הסרטים פותח באמירה כי "העולם תמיד בפעולה, אך דמיינו אם העולם היה עומד מלכת". ובכן, העולם עומד מלכת. המציאות, לעתים, עולה על כל דמיון.

הצעירים מתבדחים כי בעיר ובסביבתה הבינו את חומרת הקורונה רק לאחר שסגרו את החופים. למרות שהעיר הייתה בין הראשונות לנקוט אמצעים, סגירת החופים הייתה בסוף הרשימה. בתחילה הנהיגו ריחוק חברתי, לאחר מכן סגירת חברות ועסקים "לא חיוניים", ורק לקראת הסוף, כאשר הגיעו לסגר מוחלט, סגרו גישה לחופים. כל עוד לא הלכו לעבודה, אך יכולים היו לרוץ על שפת הים, לרבוץ על החוף ולגלוש, התושבים לא נרעשו. עבור רבים, זאת שגרה. בנימה הומוריסטית אומרים כאן כי הקורונה הצליחה לנקות את החופים מכל הבטלנים, ולפתור את בעיית הפקקים הידועה בעיר.

ד"ר הלל ניומן, קונסול כללי לוס אנג'לס. (צילום: הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס)

לוס אנג'לס וסביבתה מאופיינת באווירת צ'יל (Chill) – רגיעה. יש המייחסים זאת למזג האוויר השמשי לאורך כל השנה, להיעדר הצפיפות בשל העובדה שהעיר משתרעת על פני שטח גדול וגם לעובדה שרוב תושבי העיר גרים בבתים נמוכי קומה מופרדים. כאחד ששירת בעבר בבוסטון, ועבר רבות בעיר ניו יורק, לא נתקלתי כאן באותה אווירת לחץ ודחיפות, המאפיינת ערים רבות אחרות. גם היום, כחודש לתוך הקורונה, למרות עצירה מוחלטת של כל העולם העסקי הנורמלי, צבירה של מאות חולים ועשרות מתים, דומה כי העיר "חווה" את התופעה די ברגיעה. אולי מתוך תחושה כי עוד זמן מה, עם פופקורן וקולה, נגיע לפרסומות.

באים לבניין שומם, ולסדר יום חדש ומאתגר

ברמת הנציגות, חשנו לראשונה את השפעות הקורונה כשארבעה מעובדינו נאלצו להיכנס להסגר ביתי עקב השתתפותם בכנס איפא"ק. פתאום, במכה אחת, היינו חסרים ארבעה עובדים, והבנו שלא מדובר בתופעה שגרתית.

כאשר רוב תושבי העיר מנעו סיכונים באמצעות התכנסות לתוך משפחותיהם הגרעיניות, אנחנו, כמוסד המוגדר 'חיוני', ממשיכים לעבוד. נרתמנו לסדר יום חדש ומאתגר. מגיעים לעבודה, במציאות שהיא בין סוריאליסטית להזויה. נוסעים מהבית לעבודה על כביש, שבשגרה לוקח כארבעים דקות, והנה תוך עשר דקות נוחתים ביעד. מגיעים לבניין, שבשגרה הומה אדם, וכעת עומד ריק ושומם. רוב מוחלט של המעטים הנעים בבניין הם אלה הזקוקים לסיוע דחוף של הקונסוליה הישראלית. חיים בסרט, כבר אמרנו?

תמונת מפגש הנשיא ריבלין עם ראש העיר בוורלי הילס וחברי מועצת העיר, בנוכחות ד"ר הלל ניומן, בעת ביקור הנשיא בלוס אנגלס. (צילום: הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס)

מתכונת העבודה וסדר היום השתנו לבלי הכר. בשגרה, יום העבודה בנוי ממפגשים עם אנשי קשר חשובים, העברת תדרוכים, קידום עסקים וקשרי מסחר, אירוח משלחות, הוצאת משלחות, תכנון אירועים, השתתפות בטקסים ואירועים. כל מתכונת העבודה שהכרנו עד כה פגה תוקפה במציאות העכשווית. אם מאן דהו חושב שאנו מנצלים את ההפוגה למעט מנוחה, טעות בידו. סדר היום שלנו התמלא חיש מהר.

מסייעים לישראלים במצוקה, מטפלים בהטסת גופות לישראל

נדרשנו לטפל בישראלים במצוקה. סייענו בחילוץ ישראלים שנתקעו על ספינה לוקת חולי קורונה בסן דיאגו, שנבצר מהם לרדת מהספינה ולשוב למשפחותיהם בישראל בהיעדר אשרות כניסה לארה"ב. טיפלנו בהעברת גופות של נפטרים, מתוך כיבוד 'משאלתם האחרונה' ובקשת המשפחה, בהיעדר טיסות רגילות ובכפוף לנהלים נוקשים. המשכנו לקבל קהל לביצוע חתימות נוטריוניות חיוניות ובדיקות ד.נ.א. דחופות, עבור משפחות פונדקאיות, תוך סיכון צוות כוח האדם של הנציגות.

ד"ר הלל ניומן עם שר החוץ ישראל כץ והשליח המיוחד לשעבר של הבית הלבן ג’ונתן גרינבלט. (צילום: הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס)

במסגרת השותפות במאמצי ההצטיידות והמיגון וחיזוק הקשר בין ישראל לארה"ב, בדקנו אפשרויות של רכישת ציוד מיגון ותרופות עבור ישראל מחברות מקומיות; עמדנו בקשר עם בתי חולים שביקשו לקבל תרופות מהתרומה של חברת טבע; עסקנו אפילו בפניות בתחום שחרור חומר גלם מהודו, לצורך יצירת תרופות בארה"ב ובישראל. נציגנו גם פעלו בהעברת תרומות לישראל, בצורת מיליוני מסיכות ומיליוני דולרים, מגורמים בקליפורניה.

סולידריות עם הקהילה היהודית ותושבי העיר

החשש מפני גל אנטישמי חדש, המוזן מתאוריות קונספירטיביות במרחב המקוון, הוא ממשי. הוא אף בא לידי ביטוי מוחשי כאן בקליפורניה בצורת חומר שטנה וציורי גרפיטי של צלבי קרס על בית כנסת. מתוך דאגה לקהילה היהודית הדואגת ומסתגרת, הנפנו מבצע התקשרות למנהיגי הפדרציות ורבני הקהילות, כדי להעביר מסר ברור של תמיכת ישראל בקהילה בשעה קשה זו.

מתוך רצון להעביר מסר של סולידריות לכלל הציבור, הפקנו ועיצבנו שלטי חוצות על כביש ראשי, בהם הבענו סולידריות בשם מדינת ישראל לתושבים, והבענו רגשי הוקרה לכל עובדי השירותים החיוניים (First Responders).

הרצאות הסברה בזום

התחום היחידי שבו נשמר דמוי עבודה שגרתית, הוא תחום הדיפלומטיה הציבורית. בתחום זה עברנו להעברת תדרוכים והרצאות במרחב המקוון. במקום הופעה חיה בפני קהלים, מדברים אל קהלים דרך המחשב, באמצעות תוכנת זום. גם סוסים זקנים צריכים ללמוד תכסיסים חדשים. למרות שהמתכונת נראית דומה, תכני ההרצאות והתדרוכים השתנו. ההרצאות הותאמו במיוחד לצרכי השעה.

כשסוף סוף הבן התחיל להסתגל, הכל נעצר

ברמה המשפחתית חשנו לראשונה את השפעות הקורונה כאשר סגרו את בתי הספר. התחלנו את שליחותנו בת ארבע השנים לפני כששה חדשים, ובדיוק בנקודה בה, סוף סוף, התחיל הבן להסתגל, להתחיל לקלוט שפה חדשה, לחוש שהוא מצוי בסביבה מוכרת בבית הספר ולהיקשר לשותפיו לספסל הלימודים, הכל נעצר. כבר יודעים ששנת הלימודים הנוכחית אבודה מבחינתו, ובשנה הבאה הוא יתחיל כמעט מבראשית תוך חוויית קשיי ההסתגלות מחדש. לבן אין סביבה תומכת, משפחה מורחבת ואפילו שפה מוכרת. בינתיים הפכנו למורים בשעות הפנאי.

קשיי הסתגלות הם חלק בלתי נפרד מחייהם של כל משפחות הדיפלומטים, אך הקורונה מעצימה ופורשת אותם על פני זמן ממושך. אם במצב משברי, שאר הישראלים יכולים להתנחם בתחושת הבית והסביבה המוכרת ובתמיכת החברים, למשפחות השליחים בחו"ל אין מעטפת כזו.

מקווים לסוף טוב

הווירוס שינה ואתגר את מתכונת העבודה של כולם. גם את שלנו. במציאות של אי ודאות, אנו חייבים לנוע בנתיבים פחות מוכרים. המטרות זהות – חיזוק הקשרים בין ישראל לארה"ב, העברת תחושת תמיכה ואחדות בין ישראל לתפוצות, השפעה על דעת הקהל לטובתה של ישראל, דאגה שקולה של ישראל ישמע וייחשף, סיוע לישראלים ולכל לאדם באשר הוא אדם. הערכים המניעים את עבודתנו משכיחים את הסיכונים. כולנו מקווים לימים טובים יותר עבור ישראל, ארה"ב ועבור בני האנוש כולם. סוף העלילה טרם נכתב. אך אנו סמוכים ובטוחים כי, כמו בסרט הוליוודי טוב, הוא ייגמר בניצחון בני האדם על הקורונה.