כמו בכל המקומות בעולם, גם אצלנו מגפת הקורונה שינתה את החיים. בסוף חודש פברואר הרחובות התרוקנו והתנועה הוגבלה, ומאז אנחנו נשארים הרבה בבית, שומרים מרחק במקומות ציבוריים – ברחוב, בשוק ובסופרמרקט, ומקומות הבילוי סגורים. המפגשים החברתיים צומצמו למפגשים של לא יותר משני אנשים. אנחנו עובדים יותר מהבית, והעסקים, המסחר והלימודים ברשת הולכים ומתפתחים.

בתרבות הווייטנאמית, בשונה מהמערב, לא נהוגים מגע, חיבוק, לחיצת ידיים ונשיקות בין זרים. אנחנו לא אנשים קרים, אבל זה מרגיש מאוד מוזר כשאנשים נוגעים בך או מנשקים. אצלנו זה נחשב לחוסר נימוס. רק משפחה, נאהבים וחברים קרובים יכולים להראות מחוות כאלה. כך שהריחוק החברתי שנדרש עכשיו לא מצריך מאיתנו לנהוג אחרת בחיי היומיום, אבל על אנשים מסוימים הוא משפיע ומקשה. אני, למשל, לא יכולה להתקרב עכשיו להורי, ובטח שלא להתחבק איתם. אבל כל עוד הם בריאים, אני יכולה להסתדר עם זה.

הוריה של הכותבת. "אני לא יכולה להתקרב להורי"

יש אימרה וייטנאמית – "שתה מים וזכור את המקור". זה היחס הדרוש כלפי הזקנים. אי אפשר להתכחש לתרומתם למדינה ולמשפחה. אסור לנו לנהוג בהם בחוסר אכפתיות. דרך יחסה של הממשלה לזקנים, הצעירים ייראו את העתיד האישי שלהם. אם הם יראו יחס גרוע, הם יבינו את ההשלכות לגבי עצמם, לכשיזדקנו.

לעומת ישראל, וייטנאם היא מדינה מתפתחת ולכן יש הבדל במוכנות של הממשלה וגם במציאת פתרונות, בטח ביחס לגודל האוכלוסייה העצום כאן (בוויטנאם כ-97 מיליון תושבים). עד היום היו במדינה כ-268 חולים. אם המגיפה תלך ותתפשט אצלנו במימדים גדולים, כמו באירופה ובארה"ב, לא נוכל להתגבר על המשבר.

התחום שהכי נפגע הוא התיירות. אימי סגרה את שתי האכסניות שבבעלותה בחודש פברואר, והפגיעה הכלכלית משמעותית. למזלי, אני עובדת וגם אחי בעל עסק פרטי, אז יש על הורי פחות לחץ, והם מצליחים להסתדר עם החסכונות. יש אצלנו עכשיו דאגה לחלשים. אנחנו מגייסים תרומות.

חבישת מסכה על הפנים נהוגה אצלנו בקרב נשים, עוד לפני הקורונה, כדי להגן על עור הפנים, במיוחד אצל נשים עם עור בהיר. אבל עכשיו נושא המסיכות הפך לרציני יותר גם בקרב הגברים.

האנוי, ויאטנאם. "התחום שהכי נפגע הוא התיירות. אימי סגרה את שתי האכסניות שבבעלותה" (AP Photo/Hau Dinh)

בתחילת השבוע, כשמספר הנדבקים במחלה עלה בהאנוי, באזורי המגורים הסמוכים למקום העבודה שלי, עלה לי רעיון להכין בעצמי מגן פנים. ראיתי מגני פנים כאלה אצל הצוותים הרפואיים, וחשבתי שזה יוכל לסייע לעמיתי בעבודה לא להידבק. המגן פשוט להכנה: גיליון A4 שקוף כמגן פלסטי, סרט ספוגי ודבק דו צדדי. לא קשה להכין מגן כזה, ואני אומרת את זה כמי שלא תופסת מעצמה מוכשרת במיוחד. קשה למצוא חומרים טובים למסכה, אבל להכין מגן פנים זה קל ומשתלם.

מגן הפנים שיצרה לעצמה הכותבת (באדיבות המצולמת)

**

ג'יאנג (זאן) טהו נגויין חיה בהאנוי ועובדת כמפקחת בחברת אבטחת מידע קוריאנית.