גיל וקנין, בן 52 ואב לחמישה המתגורר בחולון, מעולם לא יצא להפגנות. "עד לפני כמה שבועות בכלל לא ידעתי איך להפגין ובטח שלא איך לארגן הפגנה", הוא מספר. "מעולם לא ביקשתי סיוע מהמדינה. אני יזם בנפש, יום אחרי שהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד".

וקנין הוא יו"ר איגוד שכירים בעלי שליטה, ובין השאר הוא גם בעלים של חברת hotels.co.il, העוסקת בתחום התיירות הפנים ישראלית. 17 שכירים עובדים בחברה שלו, והוא חושש שיצטרך לשלוח אותם הביתה, אם "המשולש הבעייתי", להגדרתו, לא יתעורר וידאג לשכירים בעלי השליטה. "את איגוד השכירים בעלי השליטה ייסדתי לפני קצת פחות מחודש. בעצם גיליתי שעכשיו במשבר אני בסטטוס מוזר – אין כסף לחברה, ואין לי כסף גם לעצמי. העלתי פוסט בפייסבוק וגיליתי שיש המון אנשים כמוני. היום האיגוד מונה מעל 4,500 בעלי חברות שהצטרפו והם חברים שווים באיגוד. כמונו יש בארץ משהו כמו 80 אלף בעלי שליטה שכירים. אנחנו מעסיקים יחד מעל מיליון וחצי עובדים ומספקים עבודה לבין 800 אלף למיליון פרילנסרים, ואנחנו ביחד מהווים משהו כמו 65% מנטל המיסים במשק".

"מאות אלפים ניצבים בפני התמוטטות, ובממשלה מציעים לנו פלסטרים". הפגנת המעסיקים בכיכר רבין. 14 באפריל. (צילום: תומר ניוברג/פלאש90)

מי הם שכירים בעלי שליטה?
"שכירים בעלי שליטה הם בעצם בעלי חברות או שותפים בחברות שמתפקדים כשכירים בחברה שלהם, ומושכים ממנה משכורת גם להם. על כן סביב משבר הקורונה הם נמצאים במצב ביניים – לא שכירים ולא עצמאיים. ב-12 למרץ שלחתי את העובדים שלי לחל"ת כי לא היה יותר מה למכור, המלונות היו סגורים, וסגרנו את העסק. אמרתי אוקיי, שלחתי את כולם לחל"ת ואני אלך גם לחל"ת, כי אני בעצם שכיר לכל דבר בחברה שלי- שמשלם משכרו ביטוח לאומי, מס הכנסה וכדומה", מספר וקנין. "הלכתי לרואה החשבון שלי והוא אמר לי שאני והשותפים שלי לא יכולים לצאת לחל"ת, כי אנחנו בעלי שליטה בחברת מעטים".

אם גם אתם, כמו וקנין עד לא מזמן, לא יודעים מהי 'חברת מעטים', מדובר במושג שנולד ב-2004, עד אז הוא, ועוד 20 אלף בעלי שליטה שהיו באותה תקופה, היו מבחינת החוק שכירים לכל דבר ועניין. "בגלל הגירעון בתקציב שהיה ב-2003, משרד האוצר חיפשו למנוע בריחת כספים, ועבר חוק שבעלי שליטה בחברות מעטים – עד 5 שותפים, לא יהיו בעלי זכויות של שכירים יותר. הוציאו חוק, לא יידעו אף אחד… אני לא ידעתי את זה מעולם, ואף פעם לא דיברו או פנו לאף אחד לגבי שלילת הזכויות. זו בעצם הייתה החלטה חד צדדית של המדינה", הוא מסביר.

המשולש הבעייתי

בחזרה ל-2020 ולמשבר הקורונה. וקנין מסמן כאחראיים למצבו הנוכחי את מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, יחד עם היועץ הכלכלי אבי שמחון וראש אגף התקציבים של משרד האוצר שאול מרידור, "המשולש הבעייתי", להגדרתו. "הם אנשים שמעולם לא היו שכירים או עצמאיים, וחיו כל חייהם על חשבון הציבור עם משכורות עתק. הם לא מבינים את המצוקה שלנו ויושבים על הקופה" ,אומר וקנין בכעס.

שאול מרידור ראש אגף התקציבים באוצר ושי באב"ד מנכ"ל משרד האוצר (יונתן זינדל/הדס פרוש /פלאש90)

בבוקר יום שישי השבוע יצאו חברי איגוד בעלי השליטה להפגין מחוץ לביתו של באב"ד. "הוא אפילו לא יצא לדבר איתנו, אפילו לא פתח את החלון. וזה בן אדם שאנחנו משלמים את המשכורת שלו", מספר וקנין. "אנחנו מנסים להיכנס לוועדות הכנסת ואוטמים לנו את כל הפתחים. הממשלה עובדת בצורה אטומה לחלוטין, אין לנו שום אוזן קשבת. ולצדיקים בסדום שכן מבינים, עודד פורר וניר ברקת, שהיו בעצמם שכירים בעלי שליטה, אף אחד בממשלה לא מקשיב".

הפעימה השנייה

וקנין ממשיך ומספר כי כבעל שליטה הוא לא זכה בשום סיוע, כי הוא אינו מוגדר לא כעצמאי ולא כשכיר, "אחרי המאבקים שלנו ושיחות שלי עם האוצר החליטו לאשר להכניס אותנו, לפנים משורת הדין, למענק דומה לעצמאים, אבל רק בפעימה השניה. הפעימה השנייה עדיין לא בוצעה כי היא חייבת לעבור בחקיקה בממשלה, אז כנראה שלא נקבל כלום גם באפריל. הממשלה מחזיקה את החוק ולא רוצה להביא אותו לוועדת הכספים, כי הם יודעים שהוועדה אולי תאשר להעביר את הכסף. זה על מענק מחיה. לגבי החברות אין שום פיתרון".

איך מתמודדים עם ההפסדים?
"אני כרגע לא מושך משכורת ומביא כסף מהבית כדי להתמודד עם ההוצאות שלי ושל החברה. ההוצאות הקבועות הן גדולות". וקנין מספר שכבעל חברה שמעסיקה עובדים צריך להוציא כסף קבוע, גם עכשיו, על משרדים, תוכנות, ממשקים, ועוד מגוון הוצאות קבועות וגדולות. "בלי משכורות לעובדים עולה לי כ-70 אלף שקל בחודש להחזיק את העסק שלי. עכשיו אני ממשיך לשלם על השירותים והעסק סגור. את השירותים שאני יכול להקפיא כרגע הקפאתי, אבל את רובם אני לא יכול להקפיא אם אני רוצה לשרוד".

הפגנה בעלי שליטה כיכר רבין (קרדיט – גיל וקנין)

"אני מקבל בימים האחרונים טלפונים מעשרות חברים באיגוד שאומרים לי 'גיל, אין לי איך להתחיל את חודש מאי, אין לי כסף, אין לי כסף לדלק, לאוכל'. אנשים שעוסקים בחברות שלהם 25-30 שנה, בתחומים מגוונים מאוד. אנשים עם חברות שפועלות והוצאות שוטפות שעכשיו גבוהות מאוד, ואין הכנסות. אנשים שמחזיקים אוטובוסים, צי של רכבים, ביטוחים מיוחדים… החברות האלה עומדות, ואין איך להקפיא את התשלומים האלה בלי לפרק הכל."

"האתר שלי מוכר חבילות נופש במלונות, והעמלה שלי מגיעה בעצם מהמלונות ולא מהלקוחות. זאת אומרת, כשאת עושה אצלי הזמנה באתר, את משלמת למלון ואני גובה את העמלה ממנו. בגלל התחרות בשוק העמלה כל הזמן יורדת – פעם זה היה 20%, ירד ל-15%, והיום זה עומד על 12% עמלה שכוללת בתוכה את המע"מ, שאני גובה מהמלונות. מתוך ה-12% האלה, אם את רוצה להתחרות בשוק הענק של אתרי המלונות שיש היום, את צריכה לתת 5-6% הנחה מעבר למה שהמלונות נותנים באתרי הבית שלהם- את יורדת ל7%. מורידים מע"מ, מיסים, אחזקת המשרד, משכורות, הוצאות פרסום.. בעצם נשאר לי 2-3% באמת. לכן, כשמסתכלים על המחזור של החברה זה נראה הרבה, אבל מה שנשאר לי לחיות ממנו הוא הרבה פחות בשגרה", הוא מספר.

"יש גם כסף שהמלונות חייבים לי על עבודה של ינואר ודצמבר ולא שילמו, כי המדינה בעצם אישרה להם לבטל את הצ'קים", מוסיף וקנין, "אז כרגע אני בלי הכנסות בכלל. כעסק ותיק שמתנהל בשוק, חלק מעודפי הרווחים שהיו לי משנים קודמות השקעתי בשוק ההון בצורה פרודקטיבית כדי לשמור על הערך של הכסף, חלק נוסף השקעתי בפיתוח החברה. בגלל המשבר גם הבורסה קרסה, ולכן גם הביטחונות קטנו. אני בתחום התיירות, עד שיחזור לאנשים המצב רוח לקנות נופש לא יפתחו את המלונות, והאתרים, הם לא יפתחו בקרוב. הפסדתי את האביב, פסח, שבועות וכרגע אני לא רואה את יולי-אוגוסט מתרוממים לשום מקום. הפסדנו את העונה הכי חמה. כרגע אין לי הכנסות לפחות עד ספטמבר."

מה הדרישה שלך מהמדינה?
"האוצר מפספס נתון אחד חשוב – אנחנו, העסקים, מייצרים את הכסף. במקום לשמור על המכונה שמייצרת את הכסף, הם שומרים את הכסף – על תקציב המדינה. נפילה של החברות שלנו תוציא להערכתי, במקרה הטוב, בין 200 אלף לחצי מיליון אנשים למעגל האבטלה. יכול להיות שמחר בבוקר לא יהיה להם לאן לחזור. אני לא רוצה להגיע למצב שנצטרך להסתכל לעובדים שלנו בעיניים ולהגיד להם – אין לכם יותר איפה לעבוד".

לדעתו של וקנין, הלוואה לעסקים אינה הפיתרון, "הלוואות צריך להחזיר", הוא אומר. "הפיתרון הוא לדעתי, כפי שכבר הגה יו"ר ההסתדרות לשעבר עופר עיני במתווה שהוא נתן ממלחמת לבנון השניה, השלמת המחזור של החברות לפי המחזור בשנה הקודמת. זה מאוד פשוט – להשוות למשל את מרץ 19 למרץ 20, לראות מה ההבדל הכספי במחזור ולהשלים את זה, וככה להמשיך בעצם לעבוד ולהעסיק את העובדים עד שהשוק יתחיל לפעול מחדש.

"בינתיים, גם את ההלוואות האלה 'בערבות מדינה' כביכול, מתוך 60 אלף שניסו לקבל את ההלוואות פחות משני אחוז אושרו. אז מה אתם רוצים שנעשה? לא נותנים מענקים, לא הלוואות, לא מטפלים בחברות ולא נותנים שום סיוע ומצפים שנחזיר את העובדים בעוד חודש-חודשיים-שלושה או אולי אפילו ביום ראשון הקרוב. איך? אין לנו דרך. אנחנו במבוי סתום."

וקנין מציין שבנוסף לרשת הבטחון הנדרשת לכל אזרח, מניעת קריסה של יזמים היא אינטרס של המדינה. "אני מאמין גדול ביצירתיות של העם היהודי – זה מה שהופך אותנו למצליחים בעולם. ישראל צומחת בגללנו. בגלל אנשים כמונו, אלה שיודעים ליצור, אלה שיש להם את הראש לחשוב קדימה, להפעיל את הדמיון ולהגיע למקומות שאיש עוד לא חשב עליהם – זה מה שמייחד אותנו כעם".

וקנין לא מודאג לעתידו האישי. "מצבי עוד יחסית טוב", הוא אומר, "אני יזם, אם זה לא ילך אני אמציא את עצמי מחדש כמו שאנחנו היזמים עושים תמיד". הוא כן מודאג מגורלם של העובידם שלו. "הם לא אשמים. יש לי עובדים מעל גיל 50, יש אמהות חד הוריות ועוד רבים וטובים שעושים עבודה מצוינת, אבל אני לא אוכל להחזיר אותם ללא סיוע, כי לא יהיה לי איך להחזיק את העסק נושם."