בית הדין האזורי לעבודה בירושלים ביטל את החלטתו של המוסד לביטוח לאומי להעניק לעובדת ניקיון דמי לידה בהתאם לשכר המינימום בלבד, ולא על פי שכרה המדווח שהיה גבוה פי שלושה. השופט כאמל אבו קאעוד דחה את טענות הביטוח הלאומי כי השכר שדווח היה פיקטיבי, ומתח ביקורת על הטענה כי היה "מופרז" או "לא ראוי":  "דחיית התביעה על יסוד טענה לפיה אישה המועסקת בעבודות ניקיון אינה ראויה לשכר גבוה הינה אמירה שבית הדין אינו שותף לה" קבע השופט, "היא מעודדת את עקרון 'הרצפה הדביקה' – התקבעות נשים במשרות נמוכות דרג, וכבילה לתפקידים בהם התנאים, השכר והניידות נמוכים".

התובעת, בת 38 מהמגזר החרדי, שמשה במשך שנים כמנקה של מוסדות החינוך 'מכון רבקה לפדגוגיה ו'בית אליהו' בבית שמש. במאי 2017 יצאה לחופשת לידה, אך המוסד לביטוח לאומי קיבל את תביעתה לדמי לידה באופן חלקי בלבד – כשהוא טוען כי לא הצליחה לספק הסברים או פירוט מניחים את הדעת לעליות שחלו בשכרה בחודשים שטרם הלידה, ולפיכך הוא מניח כי השכר שדווח לא שיקף את שכר עבודתה הרגיל. בעקבות זאת, שולמו לה דמי הלידה בהתאם לשכר מינימום בלבד.

בית הדין לעבודה דחה, כאמור, את טענות הביטוח הלאומי, וציין כי שכרה של התובעת לא עלה לפני הלידה בלבד, אלא עלה בהדרגה מדי רבעון ב-2016 ו-2017, מכ-9,900 שקלים בממוצע לכ-14,900 שקלים. בית הדין הצביע גם העובדה ששכרה הוסיף לעלות לאחר חזרתה מחופשת הלידה, לכ-15,900 שקלים בממוצע.

"אמנם, לא ניתן לדלות מהתלושים נתונים אחידים על השכר השעתי או היומי של התובעת, ולא  ברור בגין כמה שעות עבודה או ימי עבודה הוא נערך, ולעיתים השכר בתלוש לא תאם במדויק את הסכום שנדרש על ידי התובעת, אולם מכאן ועד לקביעה כי שכרה של התובעת פיקטיבי, המרחק גדול", קבע בית הדין.

עוד כתב השופט כי "לא פעם נתקלים בתי הדין לעבודה בתלושי שכר אשר אינם ערוכים כדבעי, בניגוד להוראות חוק הגנת השכר ואשר הנתונים המפורטים בהם אינם עולים בקנה אחד עם ההסכמה בין הצדדים, אולם אין בכך כדי לקבוע שההתקשרות בין הצדדים הייתה מלאכותית".

בית הדין הצביע גם על עדותו של המעסיק, שהודה התובעת קיבלה שכר לפי מספר ימי עבודה, והוא 'תרגם' אותו למספר שעות עבודה בתלושי השכר, כך שלא תאמו את התנהלות הצדדים בפועל. התובעת אף הציגה דו"חות עובר ושב מחשבון הבנק של בן זוגה, אליו הופקד השכר מידי חודש בחודשו, שאיששו את טענותיה באשר לגובה השכר ששולם.

עוד הבהיר השופט, כי לא הוכחה כל קרבה משפחתית או אחרת בין התובעת למעסיקתה, ולא היה סימן לקנוניה שמטרתה להונות את הביטוח הלאומי. לפיכך, הורה לשלם לה את דמי הלידה במלואם, בהתאם לשכר בתלושי השכר שהציגה. התובעת יוצגה על ידי עו"ד  תמיר בלנק שמונה על ידי הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.