שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' התנדב אתמול (ראשון) למצוא מקור תקציבי למימון כלכלת הקורונה: פגיעה בעובדי המגזר הציבורי. במכתב הממוען לשר האוצר משה כחלון, פונה שר התחבורה בהצעה שערורייתית – קיצוץ שני מיליארד שקלים משכרם. מעבר לכך שמדובר בהצגה שקרית של המציאות ובהצעה לא מוסרית –  היא גם מוטעית כלכלית כל כך, שקשה להאמין שהמניע התקציבי הוא אכן מה שעומד מאחוריה.

ראשית, נשים את הדברים על דיוקם: המגזר הציבורי כבר נרתם לנשיאה בנטל משבר הקורונה. בשני הסכמים קיבוציים שנחתמו בחודש וחצי מאז פרץ המשבר ספגו העובדים חלק מעלויות הפסקת העבודה על חשבונם. במסגרת ההסכמים רבים מימי החופשה הצבורים שלהם, השווים גם כסף, נמחקו. העובדה שסמוטריץ' מציע במכתבו את הקיצוץ ב"דמי ההבראה והביגוד" כאילו מדובר באיזה צ'ופר, גם היא שקרית – למעשה מדובר בחלק אינטגרלי מהשכר.

אבל הבעיה בהצעה של סמוטריץ' עמוקה הרבה יותר: פגיעה בשכרם של עובדי המגזר הציבורי היא טעות כלכלית וחברתית חמורה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

סיבה ראשונה: המגזר הציבורי הוא נכס בשעות משבר

אם יש משהו שחובה ללמוד ממשבר הקורונה, זה עד כמה המגזר הציבורי הוא חיוני לתפקודה התקין של החברה הישראלית בזמן משבר. מובן לכולם שישראל הייתה נמצאת במקום גרוע הרבה יותר לולא היה לה מגזר ציבורי איכותי ומתפקד. דמיינו לרגע את ישראל מנסה להתמודד עם משבר הקורונה כשלמערכת הבריאות חסרים עוד יותר משאבים מאלו שחסרים היום. רף הקריסה היה יורד משמעותית, מערכת הרפואה הפרטית הייתה מאפילה על זו הציבורית והשאלה איזה חולים זוכים לטיפול הולם ולגישה למכונת הגשמה הייתה שאלה מעמדית ולא רפואית. אפשר רק לדמיין כיצד ישראל הייתה מתמודדת עם אתגר הקורונה אם במערכת היו עוד פחות תקנים לרופאים ואחיות, עוד פחות ציוד ומיטות חולים.

דוגמה נוספת לצורך במגזר ציבורי חזק הוא עובדי הביטוח הלאומי. על פי מנכ"ל המוסד, מאיר שפיגלר, עובדי הביטוח הלאומי נדרשו לעבוד בעומס כמעט כפול מהרגיל בחודש מרץ כתוצאה מהזינוק במספר העובדים שנשלחו לחל"ת. למרות העומס, הצליח הביטוח הלאומי לעמוד בתשלום דמי אבטלה, ובחלוקת המענק המיוחד לפסח. אם הנסיון להחליש את מנגנוני הביטוח הלאומי תחת הכותרת התייעלות היה מצליח, הכאוס החברתי והפוליטי והפגיעה הממשית בהכנסתם של ישראלים רבים היו בלתי נסבלים. כך גם לגבי הרשויות המקומיות ומנגנוני הרווחה – כולם אנשי המגזר הציבורי.

למעשה, משבר הקורונה צריך ללמד אותנו לקח לא רק על מצבי חירום, אלא גם על השגרה. מגזר ציבורי מתפקד, בעל גישה למשאבים מספקים, הוא אבן פינה של חברה דמוקרטית ומתפקדת. יכולתה של המדינה לדאוג לצרכים של אזרחיה תלויים בזה.

סיבה שניה: תשלומי השכר במגזר הציבורי הם מנוף משמעותי ליציאה מהמשבר הנוכחי

בכלכלת שוק, כדי לשמור על מקומות עבודה צריך ביקושים לשירותים וסחורות. בשביל לייצר ביקושים, צריך ציבור רחב שיש לו יכולת רכישה. זו אחת המטרות של קצבת אבטלה, מנגנון אנטי מחזורי ששומר על ביקושים גם בימי אבטלה, וזו גם הסיבה שקיצוץ במגזר הציבורי יביא דווקא להחרפת המשבר.

רק כשהמשבר הבריאותי יחלוף, ממדי הנזק הכלכלי של הקורונה יתחילו להתגלות. עומדת מולנו תקופת התאוששות כלכלית ארוכה, והפגיעה הכלכלית האנושה בעסקים ומשקי הבית תביא לביקושים נמוכים גם אחרי החזרה לשגרה כלכלית כלשהי. זאת הסיבה בגללה שכר עובדי המגזר הציבורי הוא חיוני. העובדה שמקום עבודתם ושכרם של עובדי המדינה מובטח, מהווה יתרון שעשוי לסייע למשק הישראלי לצאת במהירות גדולה יותר מהמשבר הכלכלי שיבוא אחרי הקורונה.

עובדי המגזר הציבורי הנמנים ברובם על מעמד הביניים, ימשיכו לצרוך ויגלגלו את הכנסתם לבתי עסק שיוכלו לשלם לעובדיהם וכך הלאה. לכן לא מדובר רק בטובת עובדי המגזר הציבורי, אלא גם בהשקעה של המדינה במשק- שיכולה לרכך את הפגיעה הכלכלית של הקורונה.

סיבה שלישית: למדינה יש מקורות מימון מזיקים פחות

אם יש אנשים שמודאגים מיכולתה של מדינת ישראל לממן את ההוצאות הגדולות שמתלוות למשבר הקורונה, יש דרכים הרסניות פחות לעשות זאת מאשר לפגוע במגזר הציבורי.

למדינת ישראל יש יחס חוב תוצר מנמוכים ביותר בקרב מדינות ה-OECD. כלכלנים בכירים ומנהיגים רבים כבר המליצו לכל ממשלות העולם ליטול חוב נוסף כדי לממן את הוצאות ההתמודדות עם המשבר, ושללו את הסכנה לצעד זה יש כביכול. כל מדינות העולם שמתמודדות עם משבר הקורונה צפויות להגדיל באופן משמעותי את יחס חוב התוצר שלהן, כך שלישראל אין ממה לחשוש במובן הזה.

אופציה נוספת שפתוחה בפני הממשלה למימון הוצאותיה היא מימון ישיר מצד בנק ישראל, כפי שנעשה בימים האחרונים בבריטניה. בנק ישראל יכול להדפיס ולממן את הוצאות הממשלה, ולמנוע את הצורך בנטילת חובות נושאות ריבית.

מסקנה: במקום לפגוע בעובדי המגזר הציבורי צריך לסייע לכולם

מדינת ישראל, כמו שאר מדינות העולם, הולכת להיכנס בקרוב לתקופה ארוכה של התאוששות כלכלית ממשבר הקורונה. מדובר בתקופה שבה המשק הישראלי יצטרך יותר סיוע מצד המדינה, ולא פחות. כפי שמומחים רבים כבר הבהירו, בחודשים ואולי בשנים הקרובות הממשלה תצטרך להגדיל את ההוצאה על סיוע למי שפוטר, ולעסקים שנסגרו, כדי להביא את המשק להתאוששות.

ישראל גם ככה מציעה סיוע נמוך באופן משמעותי ממדינות אחרות ב-OECD. במקום לפגוע באחד מעמודי התווך של ההתאוששות, הקריאה לממשלה צריכה להיות ברורה- צריך לעזור למי שנפגע.​ את הגיון הקיצוץ חייבים להשאיר מאחור.