"מאמצי הרפואה היהודית בגטו הם אנטיתזה לתפיסה הנאצית. הגרמנים הרגו את החולים והנכים שלהם ב'המתות חסד'" אומרת ד"ר מרים עופר, שחקרה את פעילות הבריאות היהודית בגטאות. "לעומת זאת הרופאים היהודים השקיעו רבות בניסיון להציע שירות גם לחלשים ולעניים בגטאות. לא פעם שאלו עצמם הצוותים הרפואיים אם יש טעם בהמשך השירות הרפואי במיוחד לאחר האקציות והגירושים. והם השיבו בעצמם שעשו זאת מתוך חובה מקצועית וערכית".

ד"ר עופר, חוקרת ומרצה בחוג ללימודי השואה באקדמית גליל מערבי ודור שני לשואה לאימה ניצולת אושוויץ, חקרה את התמודדות צוותי הרפואה וההנהגה היהודית בגטאות עם המשבר הרפואי בגטאות. צוותי הרפואה הותירו תיעוד מגוון בארכיונים בגטאות השונים, מהם יצרה עופר תמונה נרחבת על התפרצות המגפות, התפשטותן, דרכי המאבק למגרן, הדילמות המקצועיות, המדעיות והאתיות שליוו את הטיפול בהן. "התמונה ההיסטורית מעלה זוויות התבוננות שונות על המגפות והתחלואות שפשטו בגטאות פולין וליטא, ויוצרות תובנות אפשריות לעידן הקורונה של ימינו", היא אומרת.

עד כמה מגפות היו נפוצות בגטו?
"הדבר המרכזי איתו היו צריכים להתמודד היה הרעב והתחלואה. בגטו ורשה, הגדול ביותר, דובר על חצי מיליון תושבים שהיוו למעלה מ-30 אחוז מתושבי העיר ודחסו אותם לכ-2.5 אחוז משטח העיר. תוסיף על זה 150 אלף פליטים יהודים שנדחקו גם לגטו. אתה מקבל צפיפות איומה. הפליטים במרתפים, בבתים עלובים ובמה שהם קראו נקודות לפליטים. התנאים האלה הובילו לתחלואה נוראה של טיפוס המעיים, טיפוס הבהרות, שחפת, דיזינטריה וסדרת מחלות נוספות. מימדי הרעב שהם הגיעו אליהם הביאו למחלה שאובחנה והוגדרה כ"מחלת רעב" ע"י מדעני הגטו".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אלו סוגי מחלות שמאפיינות תחלואה במקרים רבים של ג'נוסייד. אבל להבדיל מהגטו אנחנו רואים במקרי ג'נוסייד מערכות קורסות ללא תגובת הנרדפים, רצח מהיר שאינו דומה לתהליך התפתחות השואה. לעומת זאת בגטאות הוקמו מערכות רפואה על ידי הקרבנות".

היהודים למדו לדאוג לעצמם

כדי להבין את הקמת מערך הרפואה בגטאות, יש להכיר את התשתית עליה נבנה: הארגון לשמירת בריאות היהודים (T.O.Z) שפעל בוורשה בין שתי מלחמות עולם. "מדובר היה בארגון ארצי ששרת את כל יהודי פולין, כ-3.5 מיליון יהודים. האנטישמיות, העובדה שגרשו יהודים מארגוני רפואה והגבלת לימודי הרפואה, האיצו את הצורך להקים מערכת רפואה עצמאית. הארגון נתן שירותים של ממש, עם קדמת הידע המודרני כולל רפואה מונעת ורפואה סוציאלית, לכלל היהודים במדינה".

"עם הכיבוש הגרמני של פולין מתחילה התארגנות הראשונה. בוורשה נהרסו אלפי בתים, היו אלפי עקורים בעקבות ההפצצות ואספקת המים והחשמל הושבתה. אלו גורמים שגרמו לעליה בתחלואה בעיקר באזורים של החיים בצפיפות, כמו הרובע היהודי. כשהתפשטו המגפות בגיטו, חברי הארגון ומאות הרופאים והמדענים ששהו בוורשה היו בעלי ניסיון כארגון רפואי ארצי.

"במסמכים, עדויות וגרפים שתועדו על ידי צוותי רפואה ואחרים, מתוארת התפשטות המגפות עוד בשנת 1939, אחרי ההפצצות. טיפוס המעיים (מחיידק הסלמונלה) מתפתח כתוצאה משתיית מים נגועים ותזונה גרועה. מאוחר יותר עם הצטופפות הפליטים בוורשה הדבר הזה מתחיל ליצור מצב של התפשטות של טיפוס הבהרות (מחיידקי ריקציה) המועבר ע"י כינה. בגלל שארגון הבריאות היהודי היה כ"כ מיומן, והיודנראט שם לנגד עיניו את הטיפול במגפות – חולפים כמה חודשים והמגפה דועכת כתוצאה מהתערבות של חיסונים, ניקיון וחיטוי בתים.

"בנובמבר 1940, שנה וחודשיים אחרי הכיבוש הגרמני, מתקבלת ההחלטה לדחוס את היהודים לגטו סגור, בטיעון האנטישמי שזה בגלל השתוללות המגפות. התיעוד שבידינו מראה את ההפך – דווקא בתקופה הזו שככו המגפות. כמובן שהנבואה הגשימה את עצמה וכמו כל ציבור אחר שהיה סגור בצורה כזו בא גל שני של מגפה נוראה בגטו שהגיעו לשיאים של אלפי חולים כל חודש בקרב אוכלוסייה של כחצי מיליון איש. בתוך הגטו היו כ-800 רופאים ומדענים והם מפתחים מערך שלם למניעת מגפות.

"המגפה דעכה דרמטית בחודשי האביב והקיץ של 1942. באותו זמן הרופאים היהודים בגטו דנים בהשערות שונות בניסיון להבין מה הייתה הסיבה לדעיכת המגפה: האם מדובר בניסיונות השונים למנוע את המגפה שנקטו הרופאים, האם זה קשור להברחת כל מיני חיסונים לגטו מהשוק השחור, האם זה חיסון טבעי שהתפתח בציבור כחלוף הזמן, או שהסיבה היא אולי שינויים במזג האוויר. כשהתחילו הגירושים ביולי 1942, מסמכי האפידמיה מראים שבחודשי האביב והקיץ יש ירידה, כמעט העלמות, של הטיפוס. בדיוק אז, לקראת יישום 'הפתרון הסופי'".

זה נשמע שהמידע הרפואי מאוד מפורט. מה היו מקורות המידע שעמדו לרשותך כחוקרת?
"התודעה של התיעוד ושל ההנצחה בקרב היהודים הייתה עצומה. בתוכם גם הרופאים והמדענים הורגלו בשיטות תיעוד והנצחה. נשאר לנו תיעוד בלתי רגיל בארכיון רינגלבלום, מסמכים ונתונים סטטיסטים. לגרפים שהשאירו, עשיתי עיבוד בתוכנת אקסל אבל הם ידעו יפה מאוד לעשות זאת גם בלי. שלא לדבר על מחלת הרעב שממש סיכמו והנציחו אותה. יש גם פרוטוקולים של שביתת אחיות".

בארכיונים מצאה עופר גם מכתב בו מסבירים רופאים ומדענים יהודים לנאצים את הסיבות לטיפוס הבהרות, ומבהירים מדוע הבידוד בגטו לא יסייע במלחמה בו. "הם מצטטים שמות של אפידמיולוגים גרמנים מפורסמים ומלומדים שגם דוגלים בתפיסה זו. גרמניה הייתה אז מרכז למדעי הרפואה, והיו עולים אליה לרגל ללמוד. כשתרגמתי את המסמך לא האמנתי שהרופאים והמדענים הגישו כזה דבר. זו פשוט התרסה".

ד"ר מרים עופר. "יש לנו כוחות גם בתנאים שאנחנו לא משערים שאנחנו יכולים לפעול" (תמונה באדיבות המצולמת)

להתעלות מעל המתחים

מדברייך מצטייר שיתוף פעולה בין רופאים אבל הגיטו היה מחולק לקבוצות שונות של הציבור ומקצוות אידאולוגים שונים מאוד.

"ברמת הקולקטיב – הייתה בכל זאת יכולת להתעלות מעל לסכסוכים בין הקבוצות השונות בגטו ולשתף פעולה במאבק במגפות. היו חילוקי דעות, שנאות, קשת של אורחות חיים ודעות. במיוחד שנאה לרופאים המומרים בגטו. ובכל זאת כקולקטיב רפואי שיתפו פעולה.

"ד"ר ישראל מילייקובסקי השאיר מכתב בו הוא כותב על יחסו אל המומרים שזכו ליחס עוין בגטו. הוא כותב שהוא לא מתייחס אליהם בשנאה ולא באהבה יתרה "אבל אני לא נוטר טינה". הוא אומר שגם הם נזרקו לגטו למרות התיאוריה שלהם להשתלב בחברה הכללית. הוא מבטא רוח של שיתוף וקבלה, למרות שלא גילה חיבה יתרה כמו אחרים אל המומרים בגטו.

מן המסמך הזה של מליקובסקי בולט שהוא, כראש מחלקת הבריאות בגטו, ראה חשיבות להתעלות מעל המחלוקות ולתפקד בכל זאת כחלק ממערך שירות רפואי בתנאי הגטו. החברה היהודית בין 2 מלחמות עולם הייתה ידועה בפלגנות, סכסוכים, אידאולוגיות שונות, מפלגות שונות מאגודת ישראל, דרך הציונים ועד הקומוניסטים. ערב רב של דעות, אבל בתחום הרפואי, נוכח הקטסטרופה, הם הקימו בכל זאת מערך רפואי מקצועי שתיפקד בתנאים חסרי סיכוי. חלק ממובילי הפעילות הרפואית בגטו משקפים את העולמות האידיאולוגים השונים: המדען פרופ' לודוויג הירשפלד היה יהודי מומר, אנה בראודה הלר, מנהלת בית החולים היהודי, הייתה בונדיסטית. ד"ר ישראל מליקובסקי עצמו היה ציוני נלהב. נשים, גברים, ציונים, קומוניסטים, מתבוללים ומומרים, כולם בסופו של דבר גם אם לא אהבו אחד את השני עבדו ביחד והקימו מפעל מרשים".

כל אחד היה יכול לקבל טיפול?
"אני לא יודעת לרדת לכל הרזולוציות אבל בוודאי שחשבו על העניים. ברור שקיבלו גם כסף. אני אשאל שאלה הפוכה, גם היום כל אחד יכול לקבל טיפול? פעלו בתי מרקחת שחילקו תרופות לעניים. זה לא אומר שלא היתה לצד כל זאת גם שחיתות ותופעות מסוג זה.

בספר "שבע השנים ההן" אנטק נשאל אם יש לקח צבאי ללמוד מהמרד והוא משיב בשלילה ומוסיף כי המרד צריך להיות מקצוע מרכזי בבית הספר לרוח האדם. האם אפשר לברר את אותה שאלה על מערכת הרפואה אותה את מתארת?
"אני לא רופאה ולא אפידמיולוגית. יש לי רק נתונים ועדויות שאספתי כהיסטוריונית. המצב היה נוראי בהיבט הרפואי, אבל נעשתה פעילות עצומה למלחמה במגפות ולשמירת הבריאות. הוקמו ועדות בריאות, ליגה למלחמה בשחפת, בתי תמחוי, בתי מרקחת, כוננו את מוסדות הרפואה האלטרנטיביים לאחר שלא נכללו בגטו בית החולים היהודי ומוסדות נוספים. נעשו על ידי ארגון הבריאות היהודי פעולות הסברה למניעת התפשטות המגפה. הוקמו מעבדות ועוד. אפילו בתוך הגטו נעשו מאמצים רבים, בתנאי קיצון. אין בכלל מה להשוות לגן העדן שלנו משום היבט. ובכל זאת, גם שם יש נתונים של דעיכת המגפה בזמנים מסוימים, שזה אולי חומר למחשבה".

"מאמצי הטיפול הרפואי ומניעת התפשטות המגפות מלמדים שאנשים מנסים להיאחז בתודעה הערכית, המקצועית והאנושית שלהם. אתה יכול לקחת מאדם רכוש, כסף, אוכל ובית אתה לא יכול לקחת ערכים, זכרונות ושאיפות. אלו משאבי עוצמה שאנחנו לא תמיד יודעים לנצל אותם עד תום ודווקא במצבי מצוקה הם פורצים החוצה ויש לנו כוחות גם בתנאים שאנחנו לא משערים שאנחנו יכולים לפעול.

צילום תעמולה נאצי: רופא יהודי בגטו ורשה בודק גברים יהודיים לפני צאתם לעבודת כפיה. (בונדסארכיב מתוך ארכיון לוחמי הגטאות)

ערך הצלת חיים היה מאוד משמעותי בחיים היהודים. הערך הזה עמד לנגד עיניהם בקטסטרופה הזו עד הרגע האחרון. למשל ד"ר אנה בראודה הלר הרופאה הייתה מנהלת בית חולים לילדים בין שני מלחמות עולם בוורשה. מסורה, ידועה, מחוננת, מקצוענית. היא שלחה את ילדיה להסתתר בצד הארי, אולם היא נשארה עם החולים. היא מתה בבונקרים העשנים. המחתרת העידה שהיא רצתה להציל אותה, ואולם אנה בראודה סרבה. כמוהו היו רופאים נוספים. כמובן שלא כולם."