"הסיטואציה הייחודית שנוצרה בעקבות המתפרצות מגפת הקורונה, יכולה להיות דווקא הזדמנות לפיתוח הצד המנטלי", אומר מיכאל בר-אלי, פרופסור מהמניין במחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון, המופקד על הקתדרה למחקר בספורט, ומומחה בתחום פסיכולוגיית הביצוע – לא רק בספורט, אלא גם בניהול, בעבודה וביתר תחומי החיים. לדבריו, "התקופה הזאת יכולה להפוך למה שאנחנו קוראים לו 'גיים צ'יינג'ר' (משנה משחק)".

פרופ' מיכאל בר-אלי: "במקום לשבת ולהגיד מה אתה לא יכול לעשות, תחשוב מה אתה כן יכול לעשות" (קרדיט: ויקימדיה קומונס)

מגפת הקורונה עצרה את שגרת החיים של בני האדם בעולם, וכשפעילות הספורט נעצרה, גם ספורטאים מקצועיים נאלצו לעבור לעבוד בבית – בלי האינטנסיביות אליה הם מורגלים וללא המתקנים שעמדו לרשותם.

איך ספורטאי יכול להתמודד עם לחצים כאלה?
"הלחצים האלו לא בהכרח קשורים לספורט", אומר פרופ' בר-אלי, "הם קשורים לכך שאתה בן אדם שחי באי-ודאות, פחד מהדבקה ומהעניין הכלכלי, אנחנו לא יודעים מה יהיה. מה שקורה פה זו דרמה שאף אחד לא מכיר".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ואיך הדרמה הזו משפיעה על ספורטאי?
"הגוף של הספורטאי הוא כלי העבודה שלו. כאשר הוא תקוע בביתו, בלי יכולת להמשיך להתאמן במקצוע ממנו הוא מתפרנס, אז כלי העבודה, שבאמצעותו הוא מרוויח כסף, נפגע. החוויה נוראית. ספורטאי אולימפי יכול להשתתף במהלך הקריירה בערך ב-2-3 אולימפיאדות. חצי השנה שלפני המשחקים היא 'סייקלים' של אימונים. במצב רגיל, הספורטאים היו נוסעים לתחרויות בכל העולם. כולם היו בפוקוס על האולימפיאדה, ופתאום אין אולימפיאדה. בכדורגל יש עונה אחרי עונה. שנה אחת לא הולך לך, אז אתה עושה תיקון בשנה הבאה. אולימפיאדה היא פעם בארבע שנים. זה אחד הדברים האכזריים".

כמובן שאם אתה, כמו ערן זהבי, מרוויח המון כסף לעונה, אז מצבך הרבה יותר טוב מאשר אם אתה בענף אולימפי. יש הבדל גדול אם יש לך ביטחון כלכלי, או אין לך"

בחוויה הזו יש הבדל בין ספורטאי בענף אישי או קבוצתי?
"אין הבדל. אני רואה את הספורטאי כבן אדם. כמובן שאם אתה, כמו ערן זהבי, מרוויח המון כסף לעונה, אז מצבך הרבה יותר טוב מאשר אם אתה בענף אולימפי. יש הבדל גדול אם יש לך ביטחון כלכלי, או אין לך. התפרצות הקורונה יכולה לגרום נזק ישיר לקבוצות ולשחקנים. פתאום, במכה אחת, אין לך עבודה ואין לך כסף".

לתקופה הזו יש גם פוטנציאל?
"אנחנו רואים שמצוקה של בני אדם עשויה להביא לשינוי. יכול להיות שיש דברים שאנחנו לא רואים היום ויהיו להם השלכות גם על הספורט. הדוגמה הבולטת ביותר למצוקה של אדם אחד ששינתה ענף ספורט שלם, הוא סיפורו של קופץ הגובה דיק פוסברי".

הצורך יוצר חידוש

פוסברי האמריקאי שינה את סגנון הקפיצה לגובה שהיה נהוג עד אמצע שנות ה-60 של המאה שעברה, וזכה במדליית הזהב האולימפית במקסיקו סיטי 1968. "כשהוא התחיל לקפוץ בסגנון שמכונה על שמו עד היום", אומר בר-אלי, "אמרו 'ככה לא קופצים!' מה פתאום בן אדם קם בבוקר וממציא קפיצה בסגנון חדש?"

מה פתאום באמת?
"הבעיה של פוסברי הייתה פשוטה מאוד – הוא היה גבוה מדי לסגנון הרגיל עד אז, סגנון גלילת הבטן, שמתאים לאנשים קטנים ומוצקים. פוסברי היה גבוה ורזה. כדי שהוא יהיה מסוגל לקפוץ, הוא המציא קפיצה שמתבצעת עם הגב לכיוון הרף. למה הוא המציא את זה? כי הייתה לו מצוקה והוא רצה לפתור אותה. הוא חיפש דרך מקורית. מהיום שהחלו לקפוץ ב'שיטת פוסברי', כל השיאים נשברו. הוא הביא לשיפור של כל הענף".

האתלט האמריקאי דיק פוסברי מראה את סגנון הקפיצה החדש שהמציא בקפיצה לגובה והפך לסגנון המקובל עד היום. במשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי, 20 באוקטובר 1968. (צילום AP)

הקפאת הספורט בתקופה הקורונה, טוען בר-אלי, היא הזדמנות לשנות את האופן שבו ספורטאי מכין את עצמו מנטלית, גם כשהוא לא במסגרת אימון קבוצתי. "מתוך המצוקה, הצורך יוצר חידוש", הוא אומר. "יכול מאוד להיות שהמצוקה תביא את השחקן למחשבה. הוא ישאל את עצמו, 'מה אני עושה כשיש לי פנאי? איך אני מנצל בצורה אופטימלית, גם ביומיום, את הזמן הפנוי שיש לי? אם עכשיו עשיתי הכנה מנטלית או תרגילי ריכוז, למה שלא אעשה אותם ביומיום, כאשר אני נח בבית אחר הצהריים?'".

ההבדל בין ניצחון להפסד

בר-אלי הוזמן, בדצמבר 2018, על-ידי פיני גרשון, המנהל המקצועי של איגוד הכדורסל, לחזק את הצד המנטלי של שחקני נבחרות הכדורסל, לקראת אליפויות אירופה השונות שנערכו בקיץ 2019.

העבודה המקצועית עם השחקנים התבססה על הספר שכתב בר-אלי, "Boost", שבו הוא עוסק בשאלה איך פסיכולוגיית הספורט יכולה לשפר ביצועים בניהול ובעבודה. כדי לתפקד טוב יותר בכל סיטואציה – בקריירה, בתחביבים, ביחסים, או בכל אספקט של החיים, טוען בר-אלי בספר, קריטי לפתח מיומנויות פסיכולוגיות, שיכולות להילמד ולהתפתח באימון, בדיוק כמו יכולות פיזיות.

לטובת נבחרות הכדורסל הוא גייס לצדו צוות של יועצים מנטליים ופסיכולוגים המתמחים בספורט, שכלל את אייל אילת, פסיכולוג בקורס טייס בחיל האוויר, ואת ליאור ליפשיץ, שחקן עבר בליגת העל ובנבחרות ישראל.

"הצבנו לעצמנו אתגר", מספר בר-אלי, "לא רק לזכות באליפויות, אלא לתת לשחקנים מודל של שחקן – אחד שיודע לא רק לקלוע, למסור, לשמור ולאכול נכון, אלא גם מכין את עצמו מנטלית. מקנה לעצמו, בעזרת הצוות הפסיכולוגי, דרכי התנהגות לשיפור הביצועים. אפשר להגיד שזה ההבדל של שתי נקודות בין ניצחון להפסד במשחק. זריקות עונשין, למשל, זה נושא פסיכולוגי נטו. אם אנחנו מביאים שחקן לקלוע ב-70% במקום ב-40%, זה שינוי של כמה נקודות במשחק. כמובן שגם העבודה מול המאמנים, שהם הדמויות החשובות בסיפור הזה".

נבחרת העתודה בכדורסל, בגמר אליפות אירופה 2019 (קרדיט: איגוד הכדורסל בישראל)

הצוות הפסיכולוגי קידם את הנבחרות הצעירות לקיץ אירופאי נהדר – נבחרת העתודה זכתה בפעם השנייה ברציפות באליפות אירופה, נבחרת הנוער עלתה לדרג א' ונבחרת הקדטים הצליחה להישאר בדרג א'.

"נבחרת העתודה", מספר בר-אלי, "הגיעה כקבוצה מאוד מגובשת ועשינו שם מקצה שיפורים. זאת קבוצה שהייתה מאוד חזקה מנטלית ואנחנו הוספנו וחיזקנו אותה. בנוער ובקדטים, המעורבות שלנו הייתה מאוד חזקה. עם נבחרת הנוער הייתה הצלחה בלתי רגילה. ליאור ליפשיץ הקנה להם את כל הכלים להכנה המנטלית והם רמסו את כולם. בגמר הם פיגרו ב-15 במחצית, הם היו במצב פסיכולוגי 'שכבר עשינו את שלנו', ואז ליאור הדליק אותם והם ניצחו בגמר. גם בקדטים עמדנו במטרה להישאר בדרג א".

איך נראה הליווי הפסיכולוגי של השחקנים כעת, בתקופת הקורונה?
"ביקשתי מפיני גרשון שהשחקנים בנבחרות הכדורסל הצעירות לפחות יתרגלו משהו מנטלי. תרגילים מנטליים לא דורשים שום מאמץ. אני בונה להם רוטינות מנטליות, התרגול הזה יכול מאוד לעזור, כי במקום לשבת ולהגיד מה אתה לא יכול לעשות, תחשוב מה אתה כן יכול לעשות".