דומיניק רוהנר, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת לאוסן שבשווייץ, חושב שמימון תמיכה נדיבה במשק על ידי הגדלת החוב הממשלתי הוא השקעה בהתאוששות. השקעה שתאפשר למשק לצאת כמה שיותר מהר מהמשבר ברגע שהוירוס יחלוף. יחד עם קבוצת כלכלנים שווייצרים, קרא לאחרונה רוהנר לממשלה השווייצרית לעשות "כל מה שצריך" כדי למנוע קריסת עסקים בעקבות הקורונה. הם הציעו שהמדינה תממן 80% משכר העובדים, במקביל למתן שילוב של מענקים ואשראי לעסקים – מדיניות שמיושמת בפועל במדינה. "זה לא משהו מיוחד, זה המיינסטרים. זה הגיוני, וככה רוב הממשלות באירופה פועלות" הוא אומר.
אצלנו בישראל מדברים על קיצוצי שכר כשיטה לחלוקת הנטל, מה דעתך על כך?
"בכלכלה יש היצע וביקוש. אלו שני הפקטורים שיקבעו את מהירות ההתאוששות מהמשבר. אם אנשים סובלים מפגיעה כלכלית, השכר שלהם ירד והם מנסים לחסוך כסף כמה שאפשר אז הביקושים ירדו ויהיה קשה יותר למשק להתאושש. האינטרס של המדינה הוא לשמור עד כמה שאפשר על הביקושים כדי לדאוג להתאוששות מהירה. אז ירידה במשכורות זה עניין שנוגד את האינטרס הציבורי, האינטרס של המדינה. אם היא רוצה בכך, יש למדינה כלים כדי לדאוג לזה שהשכר במגזר הפרטי יפגע כמה שפחות, ואין היגיון שהמדינה תתנדב לקצץ שכר מיוזמתה במגזר הציבורי. היא צריכה לשמור על הביקושים".
"זה כמובן רק חלק מהתמונה. במשק מוטה ייצוא צריך גם שהביקושים יישארו גבוהים גם במדינות אחרות, כי בסך הכל אנחנו חיים בכלכלה גלובלית. אבל מה שהמדינה יכולה לשלוט עליו זה הביקושים הפנימיים שלה, ואין היגיון בלפגוע בהם באופן וולונטרי".
אז מה בעצם זה אומר על חלוקת הנטל בין המגזרים השונים במשק?
"אין שום היגיון כלכלי בלריב על מי נושא יותר מהנטל. אם אתה מנסה לגרום למגזרים אחרים לחטוף מכה כדי להשיג שוויון לכאורה, אתה רק תפגע ביכולת של הכלכלה להתאושש מהמשבר הזה. אין צידוק כלכלי או מוסרי לזה. הרעיון העקרוני שצריך להוביל את המדיניות היא שהמדינה תפחית את שיעור הנטל הכולל שהציבור צריך לשאת. בשביל זה צריך שהמדינה תיקח על עצמה לממן את הפגיעה באופן כמה שיותר נרחב גם בעסקים, גדולים וקטנים, וגם בעובדים. כדי לעשות את זה המדינה תלווה, וזה בסדר. למדינה יש יכולת גבוהה בהרבה לעמוד בחובות מאשר לעסקים ולמשקי בית".
"זה כדאי למדינה להיות כמה שיותר נדיבה, וצריך לראות את זה כהשקעה בעתיד"
מימון באמצעות חוב של המדינה לא יכביד על המשק בעתיד?
"קח לדוגמה את שווייץ. האבטלה אצלנו לפני הקורונה הייתה נמוכה באופן היסטורי, ויחס החוב תוצר היה נמוך".
כך גם אצלנו, בישראל.
"יפה, אז במקרה השווייצרי אין פה שאלה בכלל, זה ברור שכדאי למדינה ללוות באופן נרחב ולחלק מענקים לעסקים האלה ולעובדים כדי לשמור על המשק. זה עדיף בהרבה מאשר לקצץ, שלזה יש גם השפעות שליליות על היכולת של המשק להתאושש מהמשבר. זה כדאי למדינה להיות כמה שיותר נדיבה, וצריך לראות את זה כהשקעה בעתיד. לקריסה של עסקים או פשיטת רגל של משקי הבית יש השפעות שליליות מאד על העתיד. ככל שזה יקרה יותר זה יאט את ההתאוששות מהקורונה ברגע שאפשר יהיה לצאת מהבית. זאת השקעה, והרבה מההשקעה הזו תחזור בצורה של מסים.
"עוד נקודה חשובה שכדאי לזכור היא שאנחנו בנקודה היסטורית טובה ללוות כסף. הריביות הן אפסיות, אז תשלומי המחיר של מימון הסיוע הזה הוא נמוך".
אלו רעיונות שנשמעים רדיקליים.
"אין שום דבר רדיקלי בדברים שלנו, זה מיינסטרים גם בשווייץ וגם באירופה בכלל. זה מה שהממשלה השווייצרית עושה בימים אלה".
"למנוע כמה שאפשר קריסות של עסקים"
הבנו שהמדינה צריכה לקחת על עצמה את מימון היציאה מהמשבר. איזה סיוע היא צריכה לתת למשק?
"מבחינת המשק, צריך למנוע כמה שאפשר קריסות של עסקים. כל קריסה כזו פוגעת ביכולת היצרנית של המשק, ואתה חייב למנוע את זה מתוך מחשבה על תהליך ההתאוששות. חשוב שהמשק לא ייפגע לטווח הארוך בגלל משבר הקורונה, גם כדי שההתאוששות תהיה מהירה, וגם כדי לשמור על יכולת הייצור של המשק".
"אנחנו טוענים שהמדינה צריכה לסייע גם לעובדים שנפגעו וגם לעסקים שנפגעו. בשווייץ הממשלה מיהרה להעניק אשראי לחברות שנפגעו מהקורונה, מתוך ההנחה שהסכומים האלו יוחזרו כמו כל הלוואה. לדעתנו, עכשיו שהעסקים האלו התייצבו, הממשלה צריכה למעשה לייצר שמיטת חובות על חלק מהאשראי הזה, ולהפוך אותו בפועל למענק. אתה לא רוצה להכביד על חברות בריאות רק בגלל הקורונה, אבל אתה גם לא רוצה שחברות ינצלו את העובדה שהמדינה מחלקת מענקים, אז חשוב לעשות שילוב בין השניים. גם אשראי וגם מענקים".
"יש לזה גם היגיון כלכלי. הטיעון הכלכלי תומך לחלוטין בכך שהמדינה תסייע באופן נדיב לעסקים ולעובדים. לגבי עסקים כושלים, אני לא חושב שהמדינה תציל אותם מקריסה. אנחנו לא מציעים שהמדינה תלאים עסקים, אלא רק תפצה אותם על הפגיעה של הקורונה. אם יש עסק שנמצא על סף קריסה הוא יקרוס עם סיוע או בלי, אז אין לטיעון הזה תוקף. אבל יש המון עסקים בריאים שצריכים עזרה".
"האינטרס של המדינה הוא גם לשמור על אנשים בעבודה עד כמה שאפשר. בשווייץ המדינה מפצה את העובדים על אבדן שעות עבודה. הכוונה היא שאפשר לקבל דמי אבטלה חלקיים, ככה שאם המעסיק צריך לקצץ בשעות העבודה של העובד, אותו עובד יכול לקבל השלמה לשכר המלא מהמדינה. זאת דרך מאד יעילה לדאוג שהכנסות משקי הבית לא ירדו בגלל הקורונה, ולאפשר לעסקים להמשיך להעסיק את העובדים שלהם בהיקפים מצומצמים. המדינה מעוניינת בזה, כי זה יזרז את ההתאוששות, ולעובדים האלו תהיה עבודה בטוחה אחרי המשבר".
זה לא פוגע בתמריצים? אם המדינה תסבסד הפסדים, או תשלם את משכורות העובדים?
"חלק מהתעשיות בכלכלה נפגעות יותר מאחרות. אם אתה ספר או מכולת ואתה צריך לסגור את העסק אז אתה נפגע, אבל אם אתה מוכר באינטרנט אתה דווקא מרוויח. זה לא עניין של יעילות או מוטיבציה. יש בזה בעיקר הרבה עניין של מזל. לכן אין פה סיכון של פגיעה במוטיבציות גם אם המדינה מסייעת. זה מאד הגיוני שהמדינה תהיה נדיבה ותעזור למי שנפגע. בשווייץ המדינה מסבסדת 80% מהשכר של העבדים שנפגעו. אני חושב שזה הגיוני לא לסבסד את כל השכר, כדי לא לייצר לאנשים תמריץ שלא לעבוד בכלל, אבל אנחנו חושבים שזה צריך להיות קרוב לשכר המלא".
