יתרונות: אם לפני הקורונה היינו עושים 4-3 משלוחים בשעה, עכשיו זה לא משנה לכמה שעות אתה עולה, יש עבודה בלי הפסקה, לעתים נדירות יש זמן לסיגריה. אבל הכבישים ריקים, אפשר לנסוע בכיף, ואתה לא רואה פקקים.

חסרונות: אין את הצחוקים עם המסעדה. בשגרה אני בא, מדבר עם הטלפנית, שותה קולה עם הברמן. היום, אתה לוקח משלוחים מהשולחן, ואין לך יותר מדי אופציה לראות אותם, זה הכי מבאס. בימים כתיקונם אתה רואה את הלקוחות, זורק איזו מילה, אבל כמעט בכל רגע נתון יש לחץ.

הערכה:  הלקוחות – גם כאלו שאני מכיר ובדרך כלל לא אומרים תודה, עכשיו אומרים: 'כל הכבוד שאתה עובד'. מלא כאלו שבדרך כלל לא משאירים טיפים, היום משאירים. בהחמרות הראשונות, אנשים ממש פחדו, לא פתחו את הדלת, לא השאירו טיפ. לאחרונה המסעדות הוסיפו את האפשרות להוסיף טיפ באשראי – ופתאום הטיפים השתפרו פלאים. אנשים התחילו להעריך, ולבטא את ההערכה בטיפים. לקוח אחד שמזמין כל יום, אמר לי, ביום שיצאו למרפסות כדי למחוא כפיים לרופאים, שהוא דאג שימחאו כפיים לשליחים. בדרך כלל שליח היה עובד, מובן מאליו, אבל היום אנשים מעריכים. אפילו הרופאים עצמם, אנשים שעובדים 12 שעות, אפילו הם מעריכים אותנו.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הגזמה: הגעתי ללקוח, רופא בפנסיה, דפקתי בדלת, והתרחקתי שני מטר אחורה. הוא פתח את הדלת ושאל אותי: 'ממה אתה מפחד? על עצמך?' אמרתי לו: 'לא'; 'על ההורים, על סבא וסבתא?', אמרתי לו: 'לא, אני מפחד עליך', ואז הוא התחיל להגיד שאין כזה דבר קורונה. הוא טען שהוא מספיק זמן בענף הזה ושהכל פוליטיקה ורוצים לעשות סדר עולמי חדש. למרות שמיהרתי והייתי לחוץ, שמעתי מה יש לו להגיד, הקשבתי להכל. גישה קיצונית, זה הצחיק אותי. בסוף הוא אמר שישמח שיבוא אליו שליח חולה קורונה, כדי לעשות עליו מחקר. פה אמרתי: 'טוב, הוא מגזים'.

חזירות: אנשים מתלהבים 'ראינו חזירים בכרמליה, עוברים בין הבתים', אני ברגיל רואה חזירים כל יום, ועכשיו בכלל, זה נהיה מטורף. זה מסוכן נורא, במיוחד בשעות הערב. הם לא מודעים לעצמם, לא כמו כלבים או חתולים, הם לא יודעים מתי לעבור את הכביש, היו כבר תאונות של שליחים עם חזירים. ועכשיו בכלל. לפני כמה ימים שאלתי לקוח מאיפה להיכנס, והוא יצא לחלון לכוון אותי, ופתאום די משום מקום, חזירה ענקית בגודל של הקטנוע התחילה להתקדם אלי במבט מאיים, באה בתוקפנות, והייתי חייב להסתובב באמצע הכביש, לתת פול גז באין-כניסה. פעם ראשונה שפחדתי, הלקוחות צחקו עלי מהחלון, אבל ישר חזרתי.

נדיבות: עישנו סיגריה בהפסקה, כמה שליחים מחוץ למסעדה, וראינו אדם מבוגר, שנראה במצב רע, אוכל שאריות של צ'יפס. קנינו לו מנה, הוא סירב, אבל התעקשנו. גם תכננו מה להגיד למשטרה, במקרה והיא תבוא ותראה בנאדם אוכל במסעדה. בסוף נתנו לו גם כסף.

דעות קדומות: בדרך כלל אומרים: 'ערבים מבשלים', אבל תתפלאו, הצעירים הערבים הם לא כמו הסבתות שלהם, הרבה מזמינים משלוחים. אני גם הופתעתי, אבל זה אמיתי. הרבה סטודנטים, אבל גם משפחות. לא כמו יהודים, אבל מזמינים.

טיפ: רוצים טיפ ממני? תשאירו טיפים, זה חשוב.