היתה זו שעת צהריים ביום שני, 30 באוקטובר 2000, כשמחבל הגיע לסניף הביטוח הלאומי במזרח ירושלים וירה בשני מאבטחים בלובי. המאבטחים הפצועים פונו במצב קשה לבית החולים הדסה עין כרם, שם נקבע מותו של אחד מהם – אש קודש גילמור, בן 26 סטודנט למחשבים, נשוי ואב לתינוקת בת שנה וחצי. 20 שנה חלפו, "ועד היום", מספרת אלמנתו, ענבל רץ גילמור, "אני מגלה עליו דברים חדשים".

ענבל, בעלת תואר שני בלימודי יהדות ארה"ב, מעצבת פנים במקצועה, פעילה בארגונים חברתיים וחברת הנהלה בארגון ההסברה "האמת שלי", נישאה מאז בשנית, ונולדו לה עוד שלוש בנות. בראיון ל"דבר', בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, היא מספרת על האדם המיוחד שהיה אש קודש, על בתם טליה, היום חיילת בצה"ל, ועל המשפחה החדשה שהקימו אחרי מותו.

אש קודש גילמור ז"ל ובתו טליה. "הוא לא גידל אותה אבל היא מאוד מאוד דומה לו, גם חיצונית וגם באופי" (תמונה באדיבות המשפחה)

"היכרנו בירושלים ב-1993, דרך חברה שלקחה על עצמה פרויקט לשדך לי מישהו. הוא היה בצבא, אני הייתי בשירות לאומי. גיליתי בחור אחר ושונה, במובנים שהתאימו לי מאוד. הוא היה מצד אחד לוחם, גולנצ'יק קשוח, ומצד שני עמוק. גבר שאפשר לנהל איתו שיחות נפש, רגיש, פמיניסט – למרות שהוא לא השתמש במושג הזה. זה ניכר במעשים, באיך שהוא ראה אותי, את אמא שלו, את האחיות שלו. תפישת העולם שלו בכלל לא ראתה הבדלים. הוא ראה בנשים שותפות לכל דבר.

"כבחורה צעירה הרגשתי שזה דבר מאוד מיוחד. גולנצ'יק לוחם שבז למצ'ואיזם הצה"לי. שני קצוות בבן אדם אחד – מצד אחד לוחם, מצד שני עדין נפש. בעיניי זה היה קסם. ממש קסם. היה לי מאוד קל לדבר איתו, היו לנו הרבה שיחות עומק, שיחות נפש. התחתנו ב-1997, טליה נולדה כעבור שנתיים, הספקנו להיות נשואים רק שלוש שנים.

"השם שלו מאוד מיוחד. אני קראתי לו קודש, בקיצור. ההורים שלו אמריקאים שחזרו בתשובה. אבא שלו למד מספר שנקרא 'ספר האש קודש', התלהב והחליט לקרוא לבנו הבכור אש קודש. כשהוא גדל, אביו נתן לו את ברכתו להחליף את השם, אך קודש סרב, ואמר שהוא נושא את שמו בגאווה. והוא אכן נשא אותו בעוצמה גדולה.

"הוא היה במובנים רבים ילד פרחים כזה. גדל במושב מבוא מודיעים, בבית של הורים אמריקאים אוהבי אדם, מתוקים ממש. היה הבכור משישה אחים. בילדות אפשר היה לראות בו את הילד האתלט, הספורטיבי, המצטיין, החזק, לוחם טקוואנדו, ילד סופר מקובל שכולם רוצים את קרבתו, ומצד שני, בין חבריו יכולת למצוא ילדים שאף אחד לא ראה, את הדחויים. הוא היה עניו וצנוע, ובז לכל תרבות המותגים וה'למי יש יותר'. הוא קשר קשרי נפש עם אנשים שאחרים לא ראו. הוא אהב את חבריו.

אש קודש גילמור ז"ל וענבל רץ גילמור ביום חתונתם. "עד היום אני מגלה עליו דברים חדשים" (תמונה באדיבות המצולמת)

"בצבא הוא שירת בלבנון, פלח"ן גולני. גולנצ'יק. הוא מאוד אהב את הצבא. בשבעה שמענו סיפורים על אומץ, על רעות וחברות. סיפרו לנו שחיילים בצוות צעיר שהיו צריכים לצאת למארב הראשון שלהם בריחן, אמרו שהם מפחדים, שהם מרגישים לא מנוסים מספיק. אז קודש אמר: 'תנו לי דקה, אני שם עלי ציוד ויוצא איתכם'. ממש לפני כמה ימים מישהו העלה סיפור, ששמענו לראשונה, על צוות שיצא לפעולה והרכב הצבאי נתקע להם בלילה, ואי אפשר היה לתקן אותו. הם השאירו שני חיילים צעירים לשמור עליו בשטח, וקודש, שהיה ותיק ומנוסה יותר, לקח עוד חייל ונשאר איתם. הם הרגישו בטוחים איתו. הבחור שסיפר את זה אמר שזה שהולך איתו כל השנים. סיפור של חייל שהוא אפילו לא הכיר מצוות ותיק יותר, שמיד התנדב להישאר איתם ולשמור על הרכב עד שהגיע הבוקר.

"קודש היה סטודנט למחשבים בשנת הפרויקט שלו, כשעבד כמאבטח בסניף הביטוח הלאומי, שבו נרצח. הוא כבר היה בראיונות עבודה לחברות הייטק. אם הוא היה מסיים את תהליכי המיון שלו באחת החברות מוקדם יותר, יכולנו למצוא את עצמנו בסרט אחר לגמרי. במשך חודשים ארוכים לאחר הרצח עוד המשכנו לקבל זימונים לראיונות עבודה בחברות הייטק.

"הוא נרצח על ידי מחבל מחוליית פת"ח, המשמר הנשיאותי של יאסר ערפאת, שהחליטה לבצע פיגוע אסטרטגי במזרח העיר. הם סימנו את סניף הביטוח הלאומי שמשרת את האוכלוסיה הערבית במזרח ירושלים. זו אוכלוסיה שקודש עבד איתה ביומיום ותמיד האיר לה פנים, וגם הם האירו לו. כי אי אפשר היה שלא. הוא היה בחור עדין נפש ואצילי.

ענבל רץ גילמור יחד עם זהבה, אמו של אש קודש גילמור ביום הזיכרון בשנה שעברה (תמונה באדיבות המצולמת)

בריחוק הנדרש. דיברנו על קודש ואנשים סיפרו זיכרונות ילדות ממנו. דברים מצחיקים ועצובים. האחים סיפרו על איזה מין אח בכור הוא היה. ואחיו הצעיר, שהיה בן 4 כשקודש נרצח, ולימים התגייס גם הוא לגולני, סיפר שכשבאו לבשר למשפחה, ההורים באו לצהרון לקחת אותו. אמא שלו החזיקה אותו ורעדה. היא העבירה אותו לאבא, והוא שאל ?Why is ima crying? What’s wrong אז הם סיפרו לו שקודש נהרג, והוא אמר: ‘!No, it's not possible. He's a super hero, he can't die, היה עצוב לשמוע את זה, גם לטליה היה עצוב.

"היה מאוד מורכב לא לחבק את ההורים שלו, אנחנו מאוד קרובים אליהם. כולנו חזרנו מפורקים הביתה, גם טליה חזרה מפורקת, כי עלו סיפורים חדשים שלא שמענו, והיא בעצם לא זוכרת בעצמה את אבא, היא הייתה תינוקת. הוא לא גידל אותה אבל היא מאוד מאוד דומה לו, גם חיצונית וגם באופי, דומה לו בהרבה מובנים. מדהים לראות את זה.

"בבית, דפקתי בדלת שלה כדי לראות מה שלומה. פתחתי, והיא אמרה לי: 'אמא, אני בשיחת וידאו'. כשהיא סיימה אמרתי לה: 'רציתי לראות איך את', והיא אמרה לי שהיא היתה חייבת לבדוק מה שלום החניכה שלה, ילדה על הרצף, שהיא נקשרה אליה מאוד בהתנדבות לפני כמה שנים ב'כנפי רוח' – קייטנות לילדים עם מוגבלויות. אני לא יודעת מאיפה היו לה הכוחות, אבל הדבר הראשון שהיא עשתה כשחזרנו זה שיחת וידאו עם חניכה. זו הבת של קודש. הוא כאילו פה ומגדל אותה. כזה הוא היה.

ענבל רץ גילמור, בעלה עופר וארבע בנותיהם (תמונה באדיבות המצולמת)

"עופר, בעלי היום, הוא באמת איש גדול. הוא קיבל לא רק אלמנה וילדה, הוא קיבל משפחה של נרצח. זו היתה עסקת חבילה, חלק בלתי נפרד ממני. הוא קיבל אותם כמשפחה שלנו, שזה לא מובן מאליו. יש הרבה משפחות שמאוד מתקשות לנהל את הדבר הזה, ולנו זה היה ברור, בגלל שזה היה הדבר הכי חשוב לקודש – המשפחה, ההורים שלו, האחיות והאחים שלו. מבחינתי היה ברור שלאן שאלך, הם הולכים איתי. הם אף פעם לא ירגישו שהם נשארים מאחור, אף פעם לא ירגישו שאין להם גישה לטליה, הנכדה שלהם. הם אף פעם לא ירגישו שהם לא חלק מהחיים שלי. למזלי הרב הם אנשים כל כך מופלאים ואהובים, שזה הופך את זה לקל יותר.

"חוץ מטליה יש לנו עוד שלוש בנות, ולראות את עופר מגדל את טליה זה באמת מדהים, מרגש ועוצמתי. מבחינת טליה הוא אבא לכל דבר. לטליה יש שני אבות, היא יודעת ומרגישה את זה. מבחינת ההורים של עופר היא ה-נכדה, בבת עיניהם. מקסים לראות את זה.

אבא שלו למד מספר שנקרא 'ספר האש קודש', התלהב והחליט לקרוא לבנו הבכור אש קודש. כשהוא גדל, אביו נתן לו את ברכתו להחליף את השם, אך קודש סרב, ואמר שהוא נושא את שמו בגאווה. והוא אכן נשא אותו בעוצמה גדולה"

"גם עופר הוא גולנצ'יק, קשוח כזה. כל יום כיפור, לפני שיוצאים לבית הכנסת, הוא מברך את הבנות ומתחיל בטליה. שנה אחרי שנה הוא לא מצליח להגיד את המילים. הוא לא בכיין, הוא מאוד מכיל, מאוד מתמודד, אבל זה מקום שהוא לא מצליח. פעם אמרתי לו: 'תגיד, מה יש לך? למה דווקא בנקודה הזו אתה נשבר?' אז הוא אמר לי: 'כל שנה, ברגע הזה, שאני מברך אותה בכל הברכות החשובות, אני אומר לעצמי שאבא שלה היה צריך להיות פה ולברך אותה'.

"כשטליה הייתה צעירה יותר היא הייתה מסתכלת עלי ומסמנת לי בעיניים: הנה, אבא מתחיל לבכות. הנה זה קורה. ואבא התחיל. והיא מחייכת אליו ואומרת לו: 'נו אבא, אתה לא מצליח לסיים את הברכה?' בשנתיים האחרונות היא מצטרפת אליו לדמעות, ושניהם עומדים ומייבבים. והוא עדיין לא מצליח לסיים את הברכה. זו בעצם מערכת יחסים מיוחדת מאוד בין אבא לבת, בתוך הדבר הזה, בתוך השכול.

"למרות שלפעמים מורכב לנו במדינה הקטנה שלנו, למרות שהמדינה מאתגרת אותנו, אנחנו עדיין מרגישים מבורכים, וזה משהו שתואם את הערכים ואת תפישת העולם של אש קודש – לנסות לראות את הטוב בתוך כל הקושי, ולהיות בהכרת הטוב. למרות הכאב ולמרות האכזבה לעתים מאיך שדברים מתנהלים במדינה, אנחנו עדיין מרגישים מבורכים. אנחנו חיים פה. אנחנו שואפים לתקן ביחד. וזה לזכרו ולכבודו של קודש".