"נדפיס כסף וניכנס לגרעון" כך ענה  יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לדנה וייס בחדשות 12 כששאלה אותו האם אנחנו בדרך לקיצוצים? קיצוצים, גרעון והדפסת כסף הן שלוש מתודות המימון המרכזיות להוצאות הממשלה הנגזרות ממשבר הקורונה. מה בעצם המשמעות של כל אחת מהן? ומה ההשלכות של כל אחת מהן?

1. הדפסת כסף

הדפסת כסף היא מושג מעט מטעה. ראשית, למרבה האכזבה ובאופן לא מפתיע – לא מדובר בהדפסה פיזית של שטרות, המהווים רק חלק מזערי מהמחזור הכלכלי של כל מטבע. אלא בכסף וירטואלי בצורת אשראי. שנית, בנק ישראל "מדפיס" – כלומר יוצר כסף חדש – כל הזמן. למעשה, זה אחד מתפקידיו המרכזיים, ורבות מהפעולות שהוא עושה כרוכות בפרקטיקה זו. בנק מרכזי הוא האחראי על ניהול היצע הכסף, ובהתאם לשיקול דעתו ובמגוון כלים – יכול ליצור כסף חדש.

בהקשר הנוכחי, מדברים למעשה על יצירת כסף לשימוש ספציפי – מימון הוצאות הממשלה. במקרה כזה, בנק ישראל מייצר כסף חדש ומלווה אותו לממשלה בתמורה לאגרת חוב. בשונה מחובות אחרים, הממשלה לא צריכה להיות מודאגת מנושי החוב שכן, היא בעצם לגוף עצמאי ששייך לממשלת ישראל. גם הריבית על החוב יכולה להיות אפסית, כך שלמעשה לממשלת ישראל יש ביד כסף חדש.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בגלל שהמדינה נמנעת משיטה זו של מימון הוצאותיה מאז אמצע שנות השמונים, היא תצטרך להחליט בדיוק כיצד לנהל אותה. אופציה אחת למשל, היא פתיחת "צינור" ישיר בין בנק ישראל לממשלה, במסגרתו בנק ישראל יעביר שקלים לחשבון המדינה ללא צורך להחזיר. לחלופין, הממשלה יכולה להנפיק אגרות חוב אותם ירכוש בנק ישראל בריבית שתוסכם מראש, שתהיה כנראה נמוכה מזו שתמצא בשוק. חלופה נוספות, שאותה מיישמים בימים אלו בבריטניה, היא יצירת חשבון אובדרפט של המדינה, שממנו הממשלה תוכל למשוך כסף, שכולו או חלקו יוחזר לבנק ישראל בהמשך.

למעשה, מדובר באופן היעיל ביותר לממן את הוצאות החירום של הממשלה, שתוכל להוציא את הכסף באופן מיידי ובעלות נמוכה. גם את הפחד הגדול מפני עלייה דרמטית באינפלציה אפשר להניח בצד- כבר שנים ארוכות שהאינפלציה בישראל ובעולם נמצאת בסביבות האפס, וכלכלנים בכירים שוברים את הראש כדי למצוא דרכים להגביר אותה. קשה להאמין שהוצאות ממשלה הממומנות על ידי הבנק המרכזי בזמן מיתון עמוק יביאו להיפראינפלציה, ובמידה שהאינפלציה תעלה מעבר לרצוי, ניתן יהיה להפסיק את הדפסת הכסף.

פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה. צילום: דבר ראשון.

2. הגדלת החוב- גירעון

אם הממשלה לא רוצה להדפיס כסף, היא יכולה תמיד לגייס את הכסף הזה בשוק. במקרה כזה המדינה תנפיק אג"ח- למעשה תלווה כסף מהציבור.

כדי לממן את הוצאותיה, לוקחת הממשלה הלוואות באמצעות אגרות חוב – נייר ערך שמבטיח לרוכש תשואה קבועה מהממשלה לאורך זמן. את זה יכולה הממשלה לעשות בשוק המקומי בישראל בשקלים, או בשוק העולמי במטבע זר. אגרות חוב נחשבות למכשיר השקעה בטוח, ולכן הן חביבות על קרנות הפנסיה וחברות הביטוח. הן מהוות מרכיב סולידי בתיקי השקעה מכל הסוגים זאת למרות התשואה הנמוכה יחסית למניות, שכן הוא מהווה אמצעי לפיזור סיכונים. הריבית על אגרות החוב מצטרפת להוצאות השוטפות בתקציב המדינה.

תחת האופציה הזו, החוב והגירעון של הממשלה יגדלו. עם זאת, למדינת ישראל יש רמת חוב וגירעון נמוכים במיוחד לעומת מדינות אחרות ב-OECD, ובכל אופן מדובר במהלך אותו עושים כל מדינות העולם כדי לממן את ההתמודדות עם משבר הקורונה. את החוב המדינה תחזיר בהדרגה, תוך גלגול של מרביתו על ידי נטילת הלוואות נוספות שממנות את החזר ההלוואות הקיימות. זו שיטה המיושמת על ידי מדינות רבות באופן קבוע, כך שאין סיבה לחשוש שהדבר יאלץ את הממשלה להעלות מיסים בעתיד.

החיסרון המרכזי של שיטה זו הוא פוליטי, וקשור לדימוי הציבורי על החוב והגירעון הממשלתיים. ככל שגיוס הכסף בעבור חילוץ המשק יהיה כרוך בעלויות גבוהות יותר, כך יהיה קל יותר לטעון בעד הפחתת הסיוע והשירותים הרגילים לאזרח, בעבור מי שגם ככה מעוניין בממשלה "שדופה" שלא מגינה על האזרחים.

חשוב לומר שמדובר דווקא בתזמון אידאלי מבחינת המדינה ללוות כספים. הריביות נמצאות בשפל של כל הזמנים, מה שיאפשר לה ללוות במחירי רצפה. בנוסף, מדובר בהזדמנות לחזק את קרנות הפנסיה על ידי הנפקת אגרות חוב מיועדות או במילים אחרות ללוות דווקא מקרנות הפנסיה. מדובר אמנם בחלופה בעלת ריבית גבוהה יותר, אבל יש לה יתרון גדול: היא תדאג ליציבות של קרנות הפנסיה הישראליות בזמן תקופה שעלולה להביא לזעזועים גדולים בשוקי ההון.

3. קיצוצים

זו החלופה המזיקה ביותר מבין השלוש. במסגרת החלופה הזו הממשלה לא תגדיל את הגירעון, אלא תקצץ בתקציבי המשרדים, כדי לפנות כסף שיושקע בטיפול בקורונה.
לא בכדי שמחון מיהר לבטל אפשרות זו, שכן היא האפשרות הגרועה ביותר מכמה סיבות. הראשונה היא ברורה- קיצוץ בתקציבי המשרדים יביא לפגיעה בתפקוד של השירותים הציבוריים, שהוכחו כחיוניים ביותר דווקא בתקופת הקורונה.

שנית, מדובר בשיטה שמאפשרת לפנות סכום מוגבל של כסף לטובת המשבר. המדינה לא תוכל לקצץ בסכומים בלתי נגמרים מבלי להביא לפגיעה אנושה בחברה הישראלית ובתפקוד המדינה עצמה. לעומת זאת, הקורונה מביאה משבר שמעולם לא נראה כמוהו, ועוד לא ברור כמה זמן וכמה משאבים ידרשו כדי להתמודד איתו.

הסיבה המרכזית שבגללה מדובר באפשרות מזיקה היא שקיצוצים הם גול עצמי למשק הישראלי כשמדובר בהתאוששות ממשבר כלכלי. קיצוצים בתקציבי המשרדים יביאו לפגיעה בשכר עובדי המגזר הציבורי, פגיעה בתקציבי הרווחה, בפרויקטים של משרדים שוני- בקיצור, מדובר בפגיעה בהשקעה של המדינה במשק. כשיש חשש למיתון המדינה צריכה דווקא להגדיל את ההשקעה במשק במטרה לעודד ביקושים ולהמריץ את הפעילות של עסקים. נכון שהמדינה תשקיע את אותו תקציב מקוצץ בהתמודדות עם הקורונה, אבל מדובר בהעברה של כסף מצד לצד, מבלי להגדיל את ההשקעה בפועל.