גוזל עיט זהוב שוחרר חזרה לטבע בשבוע שעבר, לאחר שהבריא מנגיף קטלני. הגוזל נאסף על ידי אנשי רשות הטבע והגנים, שהעבירו אותו לטיפול בבית החולים לחיות בר בספארי. העיט הזהוב, מהעופות הדורסים הגדולים בישראל, הוא גם אחד הנדירים שבהם. כיום ידוע רק על כשישה זוגות מקננים בכל הארץ.

"אנחנו לא נותנים שמות לבעלי החיים המגיעים אלינו, כדי להשאיר אותם פראיים", אומרת רוני אליאס (28), המטפלת הראשית בבית החולים לחיות בר. למרות שהגוזל נותר ללא שם, הוא נכנס ללבם של עשרות האנשים שהיו קשורים במבצע להצלתו. ״בני האדם יודעים להרוס את הטבע אבל יכולים גם לתקן״.

העיט בבית החולים לחיות בר. (צילום: נבו שוורץ)

"לא ידענו שניתקל בגוזל עם הטריכונומס. באנו ל'משדר' אותו, כחלק מהמעקב השגרתי" מספר ל'דבר' אוהד הצופה, אקולוג עופות ב'רשות הטבע והגנים'. "זה היה ממש מזל. כדי להבין מה מסכן את העיטים אנחנו מצמידים משדרים לגוזלים. ככה הגענו לזהות את התמותה שעלולה להיגרם מאותו טפיל חד תאי שגורם לעיוותים קשים בלוע, יכול לחדור למוח ולעין ובשורה התחתונה לגרום מוות".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

למה לעקוב אחריו מלכתחילה?
"זה עיט מאד גדול עם תפוצה בכל חצי הכדור הצפוני. הארץ זה קצה התפוצה הדרומי של המין, יש אוכלוסייה קטנה מאד והוא בסכנת הכחדה חמורה מאד. מקרוב ל-40 זוגות, האוכלוסייה כאן פחתה לשישה זוגות בלבד".

מה מאיים עליהם?
"בעבר המין הזה נפגע מהרעלות והתחשמלות והיום פחות. בזכות פרויקט פורשים כנף שמשותף לרשות הטבע והגנים ולחברת החשמל הצלחנו לצמצם את זה. הבעיה האחרת שיש לנו זה הצלחה נמוכה ברבייה. חלקה בעקבות חמיסה של הקן, ולכן בחלק מהקנים אפילו שמנו ממש אבטחה צמודה של שומרים שיגנו עליו. גם על הקן הזה שהוצאנו ממנו את הגוזל יש שומר".

אם יש כל כך מעט מהם בטבע, למה להשקיע כל כך הרבה מאמץ?
"המין הזה נמצא בראש מארג המזון, הוא טורף על. הם צדים את מה שיש בסביבה הטבעית ולרוב את מה שיש יותר מדי ממנו. למשל יונים, שמתרבות יותר מדי. העיטים צדים אותן, ונדבקים מהם בטריכונומס. זו מחלה שאצל היונים היא פחות קטלנית. לטורפי על חשיבות רבה לסביבה. כשהם נעלמים הסביבה יוצאת מאיזון, ואז רואים למשל המון שועלים שמתקרבים לסביבה אנושית ואנחנו צריכים להתערב. במידה והעיט הזהוב לא יאכל בעלי חיים מסוימים, זה משנה את המאזן האקולוגי. זה נראה אולי שולי אבל בסופו של דבר משפיע עלינו כבני אדם", מוסיפה אליאס.

השבת גוזל העיט הזהוב לקן (קרדיט: וולטר נצר)

"טיפול הוליסטי לחיות זה לא רייקי"

"מרגש לראות פרט כזה – עצום ומרשים" מספרת אליאס. "הוא קיבל אנטיביוטיקה שהורגת את הטפיל, טיפול תומך וויטמינים. המשכנו לעקוב, ולאט לאט הלקויות הלכו ונעלמו".

"אנחנו משתדלים לשלב את הרפואה ההוליסטית עם הטיפול הרגיל של החיות. יש מתנדבת שעושה את זה – רוקחת שיקויים משמנים ארומטיים וקרמים. הגוזל קיבל טיפות שמנים נגד טפילים חיצוניים, וגם כדי שינשום טוב יותר. אנחנו משתדלים לשלב טיפול כזה בכל טיפול בחיה, ובסופו של דבר לא יודעים מה עזר יותר – אבל זה עושה את העבודה. הכל ממרכיבים טבעיים, חומרים שבעלי החיים רגילים אליהם. כשאומרים טיפול הוליסטי לחיות לא מתכוונים לרייקי. זה מבוסס מדע כתוב, כמו צמחים בעלי יכולות ריפוי".

איך מתייחסים לבעל חיים נדיר שמגיע לבית החולים?
"אל כל בעל חיים חדש שאני לא מכירה, אני ניגשת באקסטרה זהירות, בלמידה, באיטיות, כדי להבין את התגובות שלו. הכלל הכי חשוב כשמטפלים בחיות בר זה לא לבוא אליהם במחשבה שאנחנו יודעים הכל. לכבד את החיה, את הכוחות שלה – ללמוד את בעל החיים".

ואיך נפרדים?
"פרידה היא משמחת – עשינו בדיקה במיקרוסקופ כדי לוודא שאין שאריות של הטפיל בחלל הפה. ותנו לו טיפול מונע וגם ויטמינים לדרך, וארזנו אותו בקופסת העברה. כל פעם שבעל חיים יוצא מטיפול זה גורם להרבה גאווה, בטח כשמדובר בעיט זהוב, שבעזרת הטיפול המהיר של רשות הטבע והגנים הוא חזר לקן".

"התקבל בכנפיים פתוחות על ידי ההורים"

לאחר החלמתו, בתום 15 יום, שוחרר הגוזל חזרה לחיק הוריו ואחיו בקן באמצעות המטפס וולטר נצר, שגלש חזרה אל הקן שנמצא על בסלע על צוק, והחזיר את הגוזל הבריא לקן. נוכחותו של אח בקן, סייע מאוד לגוזל להיקלט, שכן ההורים נותרו בקן לטפל בו".

רוני אליאס, המטפלת הראשית בבית החולים לחיות בר (צילום: עופר בריל)

איך הייתה החזרה של הגוזל לקן?
"הוא מיד התקבל בכנפיים פתוחות על ידי שני ההורים" מתאר בהתרגשות הצופה. ההורים שהמשיכו לטפל בגוזל שנשאר, קיבלו בחזרה מיד את הגוזל המאושש לחיק המשפחה, והצופה מספר שזמן קצר לאחר החזרתו, הבחינו ברשות הטבע כי אחד מהוריו האכיל אותו מפגר שועל, וששניהם עסקו יחדיו בשינוץ, סירוק הדדי ונגיעות מקור. "ההורות של המין הזה פנומנלית" מספר הצופה. "אבל עדיין זו עבודה לא פשוטה. אני היום טיפלתי בטריכונומס ומחר מישהו יכול לבוא ולהרעיל את העיט".

אתה מתאר פעולות מאד אינטנסיביות של התערבות, ברבייה ודברים נוספים כדי לשמר את המין הזה. זה מעלה סוגיות מוסריות על התערבות האדם בטבע?
"אני לא מפחד להתערב. כל הקיום שלנו הוא התערבות, וזה לא מהיום, החל מהביות. אני הייתי שמח לא לעשות כלום ולהיות מובטל ולהסתכל על הטבע רק כחובב ולא כשומר, אבל אין לי בעיה עם התערבות אם היא מביאה לשיפור. המטרה היא פה ללמוד ולהשתפר כדי שבסוף נוכל להחזיר את המערכת לתפקד כמה שניתן. גם לא לעשות זה התערבות. המין הזה דורש הגנה וממשק. אני שמח שפרויקט פורשים כנף קיים ויש לנו את התקציב וכוח האדם האיכותי שדרוש. אני שמח להגיד שהשנה כנראה שיש כבר עשרה זוגות מקננים לעומת שישה בשנה שעברה".