"הטיפול באדם עם מוגבלות הוא קודם כל עזרה לאותו אדם, אך מעבר לכך זה גם עזרה למשפחה שלו, ובסוף, ולא פחות, זה עזרה לחברה הישראלית. כי חברה שדואגת לחלשים בה היא חברה יותר איתנה במישור של הלכידות החברתית. בחברה שלנו , חברה שסועה, לקחת את הנושא של תעסוקת אנשים עם מוגבלויות ולשים אותו בקדמת הבמה זה אחד הדברים החשובים ביותר שיכולים להיות" כך אמר יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, בפתח יום עיון שנערך בהסתדרות בנושא זכויות עובדים עם מוגבלויות שנערך היום בהסתדרות. הכנס עסק בנושא זכויתיהם של עובדים עם מוגבלויות בעידן צו ההרחבה, המחייב את כלל המעסיקים במשק בהעסקת אנשים עם מוגבלויות.

על פי ההסכם נקבע כי החל מאוקטובר 2016, יחוייב כל מעסיק המעסיק למעלה ממאה עובדים, להעסיק עובדים עם מוגבלויות בשיעור שלא יפחת מ-3% מעובדיו. בספטמבר 2014 חתם שר הכלכלה דאז, נפתלי בנט, על צו הרחבה המחיל את ההסכם על כלל המשק הישראלי. ניסנקורן הסביר כי חשיבותו של החוק הוא בהחלת חובה על מעסיקים להעסיק עובדים עם מוגבלויות והדגיש כי התעקש שהחוק יתייחס לנכים בעלי נכות חמורה יחסית עם 40% נכות ומעלה.

יעד נוסף שסימן ניסנקורן למאבק עתידי הוא שינוי חוק לרון. על פי החוק, עובדים בעלי מוגבלות המשתכרים מעל שכר מסויים מאבדים מזכאותם לקצבת נכות בגין אי-כושר עבודה. החוק קבע אמנם "רשת בטחון" של שלוש שנים, במהלכן אם יפוטר העובד או תרד משכורתו, יוכל לשוב ולקבל את קצבת הנכות מבלי לעבור בדיקה מחודשת, אולם עובדים רבים חוששים מאובדן העבודה והקצבה אחרי למעלה מ-3 שנים, והדבר מהווה חסם לכניסתם לעבודה, או להתקדמות שכרם.

"במקום שייתן תמריץ להעסקה, שזו היתה מטרתו המקורית, נותן החוק תמריץ לאי העסקה. גם בגלל הבירוקרטיה, וגם בגלל שיש בו הפחתה מהירה מדי של הקצבה לאנשים שהתחילו לעבוד" אמר ניסנקורן, "אם אני שומע ממנכ"ל 'המשקם' שאנשים עובדים אצלו בחלקיות משרה בגלל חוק לרון אני מבין שהמצב מאוד בעייתי. פניתי כבר לאוצר ואני אפעל שהעניין הזה יטופל".

אברמי טורם, נציב שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים סיפר כי בפרוייקט משותף שנעשה עם תלמידי אזרחות, עשו התלמידים סקר עמדות בקרב חבריהם ומשפחתם על עמדות באשר להעסקת אנשים עם מוגבלויות. לצערו, ציין, מצאו התלמידים כי רוב סביבתם הקרובה סבורים כי יש להעסיק אנשים עם מוגבלויות במסגרות נפרדות ולא במקומות עבודה רגילים. לדבריו, על אף שמדובר בסקר לא מדעי, הדבר מראה על העמדות הנפוצות שיש להתמודד עימן בישראל, ביחס להעסקה של עובדים עם מוגבלויות.

"מבין האנשים עם מוגבלות חמורה רק 42% מועסקים לעומת 73% מהאנשים ללא מוגבלות. ישנם פערי שכר משמעותיים. 45% מבעלי מוגבלות חומרה מרוויחים שכר מינימוםף לעומת 23% בקרב אנשים ללא מוגבלות", הציג טורם את הנתונים ואמר "לא שומעים בשיח מספיק על ההיבטים הכלכליים המשמעותיים מאוד למשק הישראלי  מכניסת עשרות אלפי אנשים כעובדים מהמניין. יש המעריכים זאת במעל 5 מיליארד ₪ תוצר בשנה. בימים אלו מונחת הצעת חוק שתשפר את הדרישה הזו. על משרדי הממשלה חלה האחריות מכופלת לשמש דוגמא לכל המשק ולהוביל את התחום". לדבריו הנציבות עושה מאמצים רבים ליישום ההסכם.

גיא שמחי, הממונה על יישום ההסכם מטעם ההסתדרות אמר "היכולת של אדם להיכנס לעולם העבודה היא חשובה ביותר כדי ליצור לעצמו חיים טובים, כל שכן לאדם עם מוגבלות. היכולת הזו נותנת לאדם עם מוגבלות לכלכל את משפחתו, להרגיש תחושת ערך עצמי גבוה, לרכוש חברים חדשים, ולמעשה ליצור חיים נוספים בתוך המדינה הזו". לדבריו להסכם משמעות חשובה באשר לאכיפת זכויות אנשים עם מוגבלויות בעבודה. "בעידן החסד שבו הרבה אנשים עם מוגבלות נכנסו לעולם העבודה מתוך זה שהמעסיק ראה את האדם, ליבו נכמר, ומתוך רחמים הוא הכניס לעבודה, לעובד היה קשה לעמוד על זכויותיו גם אם הופרו" אמר, והוסיף כי כיום, כאשר מוטלת על המעסיק חובת העסקה של אנשים עם מוגבלויות, עובדים רבים עם מוגבלויות זוקפים ראש ותובעים גם את העסקתם ההוגנת, בתנאים הראויים על פי חוק.

לדברי שמחי ועדי עובדים הם גורם המקדם את נושא העסקת עובדים עם מוגבלויות, מתוך הארגונים, ויחידות האיגוד המקצועי במרחבי ההסתדרות נותנים סיוע משפטי לעובדים הנזקקים לכך. "ההסכם נתן כלי מאוד חזק לחברה בישראלי לשינוי. אנחנו יודעים שיש קושי לא קטן בתהליך של עמידה למול המוגבלות, של החברה, של קבלת המוגבלות, של נגישות לא רק פיזית אלה גם ריגשית, כמה אנשים יכולים להתקרב אליה, לנסות לראות מה יש שם בעצם, לפעמים זה מפחיד וקשה. אנחנו צריכים לשנות את עמדותיהם של אנשים בחברה, ולשכנע אותם שזה נכון וחשוב, ושיצירת הזדמנויות שוות היא הדרך הנכונה ליצירת חברה שחוסנה החברתי יכול להיות חזק רק אם נדאג לקבוצות החלשות בתוכה".

רונית דודאי, ממונת שיקום ארצית באגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות אמרה כי "עובדי ההשמה רואים שיש הרבה חוקים אבל בשטח הם לא מצליחים באמת לפרוץ את דלתות ההעסקה. אנחנו מדברים עדיין על פערים עצומים". לדבריה הפער בין מצבה של ישראל בהעסקת עובדים עם מוגבלויות לבין המקובל במדינות ה-OECD נובע מהיעדר מדיניות ממשלתית ממוקדת מספיק בנושא זה. "לא ניתן לממש חוקים בלא אכיפה, אני מפחדת שהמעסיקים יבינו שאין שיניים ואין אכיפה" אמרה והדגישה גם את חשיבות מתן תמריצים למעסיקים להעסקת עובדים עם מוגבלויות "המעסיקים במדינת ישראל הם שק אגרוף, וכל מי שרוצה להפיל עליהם מכה יכול לומר להם שהם חייבים. תפקידנו לדרוש גם תמרוץ משמעותי למעסיק שמוכן להעסיק עובדים עם מוגבלות. ב-OECD אנחנו רואים איך המדינה משקיעה מיליונים כדי לתמוך במעסיקים בתחום זה". עוד מתחה דודאי ביקורת על היוזמה לחקיקת שכר מינימום מותאם לעובדים עם מוגבלויות וקראה למדינה לסבסד את שכרם של עובדים עם מוגבלויות עד לשכר המינימום על מנת לסייע להם לצאת מהעוני.