בשבועיים האחרונים, וביתר שאת בשבוע האחרון, כולנו עדים להגעת 'מדיניות ההסגר' אל תפוגתה. כפי שהערכנו כבר בסוף מרץ, במזכר ששלחנו למקבלי ההחלטות, ההסגר 'יופר או יוסר' בטרם מיגור המגיפה. כעת מתרחשים זה וגם זה. המילה "בהדרגה" נאמרת שוב ושוב, כסיסמה, בתדרוכים לציבור ולאנשי המקצוע, אך אין כל הוכחה ששינוי הדרגתי הוא יעיל או בטוח יותר מבחינה רפואית לעומת שינוי חד.

הבעיה בסיום ההדרגתי של מדיניות ההסגר היא שהמדיניות עצמה הייתה שגויה מלכתחילה, והתבססה על תחזיות אפוקליפטיות מופרכות. למעשה, הכלי היחיד שיש בידינו כיום להביא למיגור המגפה ולאפשר חזרה לשגרה גם לאוכלוסיות שבסיכון הוא 'חיסון עדר' – מצב שבו רוב האוכלוסייה מחוסנת בעקבות הדבקה טבעית.

הקלות לכולם מסכנות את כולם

הסגר כללי אינו אלא 'פאוזה', מעכב את התפשטות המגיפה באופן זמני, אך עם הסרתו, המגיפה תתפרץ מחדש. ואכן, יחד עם מתווה 'היציאה מההסגר' שנוקטת הממשלה, "מבטיחים" לנו גם את הישנות המגיפה, ואפשרות להחזרת ההסגר, ומדברים על 'שגרת קורונה' – מצב שהוא רחוק משגרה ממשית מבחינה חברתית וכלכלית, ורחוק משיקום החורבן הכלכלי-חברתי שהביא ההסגר. ההדרגתיות מכילה בחובה, בוודאות, סיבוכים רבים, בגלל חוסר סינכרוניזציה בין חלקי המשק, שבמהותם ומטבעם בנויים לפעול ככלים שלובים.

מבחינה רפואית, עקב אכילס העיקרי של 'תכנית היציאה' הוא, כמו בהטלת ההסגר, העדר הבדלה, ובעיקר העדר הפרדה, בין האוכלוסיות שבסיכון לבין האוכלוסייה הכללית.

אוכלוסיות הסיכון נחשפות יחד עם האוכלוסייה הכללית וצפויות להיפגע. דוברי הממשלה נוקטים במונח "הקלות", כאילו מדובר בגזירה, ולא בצעד רפואי, ומבשרות שגם האוכלוסיות שבסיכון "יזכו" לאותן "הקלות", שמעמידות בסיכון חמור את בריאותן ואף את חייהן.

הדוברים משמיעים המלצות רפות, ולא קונקרטיות, לגבי זהירות שצריכים לנקוט אזרחים מאוכלוסיות הסיכון, ובעיקר הממשלה אינה לוקחת כל אחריות על מתן כלים לאזרחים אלה להתגונן מהדבקה כאשר הסיכון עדיין קיים, בדומה למחדל בתי האבות שמתקיים קרוב לשלושה חודשים.

כשם שהטלת ההסגר הגורף העניקה הגנה למיליוני אזרחים שלא היו זקוקים לה, במחיר פגיעה כלכלית וחברתית כבדה מנשוא, ההקלות הננקטות כעת, ללא הבדלה וללא הפרדה בין האוכלוסייה הכללית לאוכלוסיות שבסיכון, מעמידות את האחרונים בסיכון לתחלואה משמעותית ולתמותה.

אין צורך בפתרונות "יצירתיים"

הממשלה מנסה בימים אלה 'לרבע את המעגל' בדרכים שונות, לעיתים גרוטסקיות, על מנת לתת מענה לרחשי לב הציבור, ולתחושה הולכת וגוברת שאם לא תעשה כן, תאבד את תמיכת הציבור.

כך, למשל, הפתיחה החלקית של מערכת החינוך, למרות שאין בכך כל מענה להורים שצריכים לחזור לעבודה, עם ההמצאה "יצירתית" של "פתרונות" דמיוניים להפעלת המערכת, כמו חלוקת התלמידים ל-4-2 קבוצות באופן שמצריך להגדיל מהיום למחר את סגלי ההוראה והטיפול פי ארבעה ; חלוקת קניונים ל-6-4 מתחמים, שהמעבר ביניהם דומה למעבר גשר אלנבי בימי האינתיפאדה, וכיוצא באלה.

כאשר מציגים בפני מקבלי ההחלטות את אי היתכנות הפתרונות, התשובה היא: "זה לא חובה". מי שלא ירצה לא ישלח את ילדיו לבית הספר, ולא ילך לקניות בקניון. אין צורך בכל אלה, כשם שאין צורך או תועלת בהדרגה.

הפתרון המידי: הפרדה

הפתרון הפשוט והמידי הוא הפתרון שהצענו לעיל: הפרדה. דהיינו, הסגר סלקטיבי ("אנכי"), מרצון, לאוכלוסיות בסיכון בלבד. כדי לממש אותו, יש להקפיד על הערכות נכונה: הבטחת מקומות בטוחים עבור אוכלוסיות בסיכון; בניית ממשק בטוח עבור מי שבהסגר, שיוכלו לקבל באופן בטוח אספקה חיונית, טיפול רפואי וביקורים להפגת בדידות; השלמת הכנסה לעובדים מאוכלוסיות אלה שהכנסתם נפגעת; ערוצי למידה מרחוק לתלמידים וסטודנטים.

מי שיבחר לבצע הסגר בביתו, ייקח על עצמו את האחריות, ועם זאת יש לתת לו את כל הסיוע הנדרש, כאשר גופי סיוע שונים, ובראשם פיקוד העורף מיישמים את התמיכה הלכה למעשה.

לתלמידים וסטודנטים מאוכלוסיות סיכון ולתלמידים שהוריהם יבחרו להשאירם בהסגר ביתי עקב בן משפחה בסיכון, יש לתת הוראה מקוונת פרטנית או קבוצתית בנושאים דחופים כמו הכנה לבחינות הבגרות ומניעת פערים. למורים מאוכלוסיות סיכון יש לאפשר שהיה בהסגר ועבודה בהוראה מקוונת. לעובדים מאוכלוסיות סיכון מכל המגזרים (כולל עצמאיים) שאינם יכולים לעבוד באופן מקוון, יש לשלם בתקופת ההסגר דמי מחלה מלאים או חלופה הולמת מהביטוח הלאומי, שתעוגן בחקיקה, ולהגן עליהם מפיטורים בחקיקה ייעודית.

על מערכת הבריאות להיערך לבדיקה מהירה ולטיפול בחולי קורונה מהאוכלוסייה הכללית, ברובם הגדול חולים קלים שיטופלו בביתם על ידי צוותי רפואת הקהילה, ומיעוט קטן שיזדקק לאשפוז ואפשר גם לטיפול נמרץ.

בבתי החולים יש להיערך להמשך הפרדת חולי קורונה מאושפזים מיתר המאושפזים, ללא מתן עדיפות בלתי מידתית לחולי הקורונה, ולשיפור מיגון הצוות וניטורו. היערכות מערכת הבריאות ניתנת ליישום מהיום למחר, ללא עלויות כבדות. כל שנדרש הם אמצעי מיגון וטיהור.

מדיניות רפואית מושכלת ואמיצה

דעיכת התפשטות המחלה צפויה תוך 6-4 שבועות בהתאם לחישוב שהצגנו, ומעודכן לנקודת ההתחלה הנוכחית. תחילה צפויה עלייה במספר הנדבקים בקרב האוכלוסייה הכללית, שתתנהל כבשגרה.

בנוסף יש להשתמש באופן מושכל בבדיקות המעבדה. את רוב הבדיקות יש להפנות לניטור ממשקי אוכלוסיות הסיכון עם האוכלוסייה הכללית, לשם הבטחת ממשק בטוח עבורן. עוד יש לבצע בדיקות מדגמיות באוכלוסיה הכללית ובמוקדי תחלואה, כ-5,000 ביום, שיתנו תמונה עדכנית על תפוצת המחלה.

כאשר שיעור הבדיקות החיוביות מתוך הבדיקות המדגמיות ירד אל 1% ומטה אפשר יהיה לסיים בבטחה את ההסגר של אוכלוסיות הסיכון, ולהחזיר את כל המדינה לשגרה כמעט מלאה, למעט ביקורים מחו"ל ובחו"ל. מצב זה צפוי בתוך 6-4 שבועות.

במקביל, יש להתקדם בייצור מסיבי של אמצעי מיגון, פיתוח ו/או רכש בדיקות מהירות On Spot, שיסייעו בניהול הממשקים, בדיקות סרולוגיות (בדיקות לגילוי נוכחותם של נוגדנים נגד גורמי מחלות) שיסייעו בניטור ההחלמה והפקת תוצרי דם טיפוליים, פיתוח תרופות וחיסון, לטובת חולי העונות הבאות, ככל שיהיו.

למימוש מדיניות נכונה דרוש ניהול אמיץ יותר ומושכל יותר ממה שראינו עד כה.

עודד וגנר MD, מנחם פישר MD, דובי לקסמן MD הם רופאים קלינאים הפועלים בקהילה, בעלי נסיון ממושך בניהול מערכות בריאות