זה לא כל כך נעים לראות גן סגור? מי בכלל רואה שהוא סגור? השורה התחתונה חד משמעית: מדינת ישראל מפקירה את גני הילדים הפרטיים, שבהם לומדים שני שליש מהפעוטות עד גיל 3 בארץ. הבעיה, שלא נולדה בימי הקורונה, מחריפה מאוד בימים אלה.

הורי ישראל רוצים לשוב לעבודה, אבל בעלי הגנים יתקשו לפתוח אותם ביום ראשון הקרוב. כעשרת-אלפים מהם עומדים על סף פשיטת רגל.

למרות שמדובר במסגרות בבעלות פרטית, "עסק" לכל דבר, ברור לכל שפעוטון אינו עוד "עסק". גם בעלי הגנים יודעים זאת, ולכן התאגדו מיוזמתם, בעקבות שורה של מעשי זוועה בגנים ופעוטונים, הרבה לפני משבר הקורונה, כדי לדרוש מהמדינה להקים מערך פיקוח עליהם.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מערך כזה לא הוקם וכעת מקבלים בעלי הגנים כתף קרה, כיוון שלטענת האוצר בהעדר פיקוח אין לו יכולת לייצר תוכנית סיוע.

בפועל התמונה עגומה: משפחה שמפעילה גן (במקרים רבים גן הוא עסק משפחתי) איבדה במהלך ימי המשבר הכנסות של כ-25 אלף שקלים. המענק המזערי לעצמאים עבר לרבות מהן רק בשבוע האחרון, ובחלק מהרשויות המקומיות, למרות ההבטחות, לא הקפיאו גביית ארנונה ומיסים נוספים.

בתנאים האלה יצטרכו בעלי הגנים לפתוח ביום ראשון את שעריהם ל- 350 אלף ילדים. ממה ישלמו משכורות לגננות? הוצאות שוטפות על תחזוקה? איך ירשמו רווח צנוע כדי לפרנס את עצמם? אין תשובות.

בעלי הגנים הפרטיים לא מבקשים נדבות, הם מבקשים הבטחה בסיסית לבטחונם הבריאותי והכלכלי – מערך הנחיות בריאות מותאם לאנשי חינוך העובדים עם גילאים רכים; גיבוי כלכלי להעסקת צוותי חינוך נוספים, כדי להצליח להעמיד בגנים קבוצות ילדים קטנות יותר, כפי שדורש משרד הבריאות; ולשקול שוב לפתוח את הגנים לכלל הילדים במשך כל השבוע, גם אם זה ידרוש תוספת תקציבית זמנית.

בלי החזרת גני הילדים לפעילות לא תהיה חזרה לעבודה. זה ברור לכל. ישראל מדורגת בתחתית המדינות בעולם המערבי בתקן מספר ילדים לגננת. אם הייתה נהוגה בישראל הנורמה המקובלת בחלק ממדינות אירופה, של גנים שבהם 7-8 ילדים לכל גננת וסייעת, פתיחת הגנים ביציאה מהמשבר היתה נראית אחרת לגמרי.

אולי עכשיו, כשחשיבותם של גני הילדים בלתי ניתנת לערעור, ישכילו קובעי המדיניות להסתכל על הגנים הפרטיים בעיניים חדשות.