מספר גדל והולך של כותרות עיתונים בעולם מנבאות שחורות לעתידו של האיחוד האירופי. השיח התקשורתי באירופה נסוב סביב השאלה האם התנהלות האיחוד במשבר הבריאותי, ובמשבר הכלכלי שנלווה אליו, יביאו לעזיבת מדינות את האיחוד ואף לקריסתו. במרכז הדיון ניצבת איטליה, שבקרב אזרחיה הולכת וגוברת התחושה שיתר מדינות היבשת הפקירו אותם לגורלם בהתמודדות עם אחת ההתפרצויות החמורות ביותר של נגיף הקורונה ברחבי העולם.
לאירופים יש סיבה טובה לחשוש. רק בחודש האחרון התגלה בסקר של המועצה האירופית לקשרי חוץ כי 88% מהאיטלקים חשים שהאיחוד האירופי נטש את מדינתם בזמן משבר הקורונה, ובסקר נוסף שבוצע על ידי מכון המחקר האיטלקי "טכנה" התגלה ש-67% מהאיטלקים חשים שהחברות באיחוד האירופי פוגעת באיטליה, לעומת 47% בלבד בנובמבר 2018. במדינה שבה רק בשנה שעברה הושבעה ממשלה אנטי אירופית במובהק, נתונים אלו עלולים להצביע על התגברות של הרצון לעזוב את האיחוד, מכה שכלל לא בטוח שהארגון יעמוד בה.
תחושת הבגידה שחשים האיטלקים נובעת מתגובת האיחוד האירופי למשבר, ובייחוד מתגובתן של שתי המדינות החזקות ביותר באיחוד – גרמניה וצרפת. למרות קריאות המצוקה של איטליה, כבר מימיו הראשונים של המשבר, התמהמהו מוסדות האיחוד בקבלת החלטות הקשורות בהתמודדות הכלל-אירופאית עם המגפה. אפילו סגירות מעברי הגבול בין המדינות החברות לא נעשתה כהחלטה משותפת.
בכל הנוגע לטיפול במשבר הרפואי נותרה כל מדינה לעצמה. בתי החולים באיטליה קרסו תחת הנטל. מחסור במכונות הנשמה בפרט ובציוד רפואי בכלל הקפיץ את שיעורי התמותה מהנגיף. באותו הזמן הטילו גרמניה וצרפת איסור על ייצוא ציוד רפואי במטרה לשמור על זמינות גבוהה של הציוד הקריטי בעבור אזרחיהן. האיטלקים הבינו שבזמן שהם ספרו גופות, בגרמניה מכונות הנשמה עמדו במחסנים.
כבר בחודש מרץ, עם תחילת המשבר האדיר באיטליה, יצא נשיא איטליה, סרג'יו מטרלה, בקריאה לעזרה ממדינות האיחוד האירופי. כשגרמניה וצרפת סירבו לסייע לאיטליה, אמר מטרלה במסיבת עיתונאים: "אני מקווה שכולם יבינו טוב, לפני שיהיה מאוחר מדי, את גודל האיום של המצב הזה על האיחוד האירופי".
זו הכלכלה, כמובן
הטענה הגדולה ביותר של האיטלקים כלפי מדינות צפון היבשת שנפגעו פחות מהוירוס, קשורה במבנה הכלכלי של האיחוד. ככל שהתגלו ממדי האסון האיטלקי, נהיה ברור שאיטליה תידרש להוצאה כספית נרחבת באופן מידי. בקשתה של איטליה כי האיחוד ינפיק אג"ח משותף, "יורובונד", במטרה לממן את ההוצאה נדחתה בתוקף, כשהמתנגדת הראשית היא המדינה העשירה באיחוד – גרמניה.
גיוס חוב באמצעות אג"ח כלל אירופאי משמעו הקלת הנטל על איטליה ע"י שימוש בעוצמה הכלכלית של מדינות כגרמניה וצרפת כדי להוזיל את עלויות ההלוואות שנוטלות כלכלות אירופאיות חלשות יותר (ערבות של מדינה חזקה מפחיתה את שיעור הריבית שנאלצת מדינה חלשה יותר לשלם על החוב שלה). אלא שגרמניה ומדינות נוספות בצפון אירופה מתנגדות לסוג כזה של ערבות להלוואות שנוטלות מדינות דרום היבשת.
גרמניה מתנגדת בעקביות לכל סוג של מימון משותף של הוצאות ממשלות האיחוד, בטענה שהדבר יוביל לשחיקה של האחריות התקציבית באיחוד האירופי. בפוליטיקה הגרמנית יש קונצנזוס כמעט מוחלט לפיו לגרמניה אסור להסתכן בכיסוי הוצאות של ממשלות אחרות, החשודות מראש בכך שיעשו שימוש בלתי אחראי בהישענות על החשבונות הלאומיים היציבים של גרמניה.
ההתנגדות הגרמנית השאירה את איטליה בודדה במערכה למימון החירום של משבר הקורונה. כניסתו של הבנק האירופי המרכזי לתמונה, בהפעלת תכנית רכישות בהיקף של טריליון יורו שנועדה להוריד ריביות על אג"ח ממשלתיות, וקרן החילוץ המיוחדת למדינות שנפגעו באופן קשה מהנגיף שהוקמה ע"י האיחוד האירופי, נתפשות כמעט מדי ומאוחר מדי. הנזק כבר נעשה.
זוכרים את 2010
לטינה האיטלקית כלפי גרמניה וכלפי האיחוד האירופי שורשים במשבר הכלכלי של 2010. יש הטוענים שאיטליה טרם התאוששה ממנו. גם אז, דחתה גרמניה את רעיון הערבות האירופית להלוואת. הקאנצלרית מרקל אף הגדילה והכריזה בזמנו כי לא יהיה מימון משותף של הוצאות הממשלות על ידי יורובונדס בימי חייה, הכרזה שאכן עומדת בעינה גם במשבר הנוכחי.
פסילת האפשרות של אגרות חוב כלל אירופאיות מותירה בידי מדינות האיחוד רק את קרן החילוץ, ככלי סיוע מרכזי. אלא שהתנהלות קרן החילוץ של האיחוד במשבר של 2010 היא שגורמת לחשדנות כלפי הקרן שהוקמה להתמודדות עם המשבר הנוכחי. התנאים שהוצמדו לקבלת הלוואה מקרן החילוץ של 2010 כללו קיצוצים חריפים בהוצאות המדינות הנהנות מן הקרן. מדינות כאיטליה, יוון, ספרד, פורטוגל ואחרות, שביקשו להיעזר בקרן על מנת לסייע בהתאוששות מהמשבר שראשיתו בארה"ב בשנת 2008, נאלצו לקצץ את ההוצאות הממשלתיות באופן דרסטי.
איטלקים רבים מאשימים את הקיצוצים האלו, ואת גרמניה שכפתה אותם על ממשלתם, בשחיקה של מערכת הבריאות האיטלקית, שהותירה את מדינתם פגיעה להשלכות נגיף הקורונה. זה הרקע לזעם שהתפרץ באיטליה לאחר שאחד משרי ממשלת גרמניה אמר בדיון בפרלמנט בארצו שלא ניתן לצפות מגרמניה שתשלם על האופן הכושל בו הכינה איטליה את מערכת הבריאות שלה בשנים שלפני המשבר.
המתח בין האיטלקים לגרמנים הגיע לשיא בחודש שעבר כשפוליטיקאים ממפלגת השמאל-מרכז באיטליה פרסמו מודעה בעיתון גרמני, בה הזכירו את תמיכת איטליה בשמיטת החובות הכללית שנתנו מדינות אירופה לגרמניה אחרי סיום הכיבוש הנאצי ביבשת.
האם האיחוד ישרוד?
מוקדם לנבא כיצד ישפיע הוירוס על האיחוד האירופי, אך קשה להתכחש לעובדה שבאיטליה המשבר חיזק את קולם של מתנגדי האיחוד, על אף הסיוע שהוענק למדינה בסופו של דבר. על מפלגת הימין הקיצוני של מטאו סלביני החלה לאחרונה לקורא תיגר מפלגת ימין חדשה, "האחים האיטלקים", התומכת בעזיבה מיידית של האיחוד. ג'אורג'יה מלוני, מנהיגת המפלגה, האשימה לאחרונה את האיחוד האירופי בניסיון מכוון למנוע מציוד רפואי להגיע לאיטליה, ואת מדינות צפון אירופה בכך שתושביהן מרוויחים מספקולציה בריבית על האג"ח האיטלקי. "אנחנו סופרים את מתינו והם סופרים את הרווחים שלהם", אמרה בראיון טלוויזיוני בחודש שעבר. באיטליה שעודה מתמודדת עם המגפה הקטלנית, לא נופלת הביקורת הזו על אזניים ערלות.
על אף ההתנצלות של אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, לפני שבועיים, באיטליה עדיין זועמים. "זה נכון שלא היינו שם כשאיטליה הייתה צריכה יד מושטת לעזרה ממש בהתחלה. ראוי שאירופה כולה תבקש את סליחתה של איטליה" היא אמרה. אלא שבמדינה עם מספר הקורבנות הגבוה ביותר ביבשת, חלק הולך וגדל מהאוכלוסיה מרגיש שידרשו יותר ממילים כדי לאחות את האמון, ולמנוע עזיבה של איטליה.
