ד"ר אורי רוזן, רופא מתמחה במחלקה הפנימית בבית החולים וולפסון, מפחד על חייו כמעט כל יום. "כשאני נוסע הביתה אחרי תורנות של 26 שעות, ואני עוצר ברמזור, אני מרים את בלם היד. אחרת, כשאני נרדם בזמן ההמתנה ברמזור, אני ארים את הרגל מהבלמים ואכנס לצומת."
העייפות הנגרמת ממשמרת רצופה של יותר מיממה גורמת לא רק לסכנת חיים בדרכים. לפי רוזן ורופאים מתמחים נוספים שיצאו השבוע למחאות ברחבי הארץ ומתכננים הפגנה במוצאי שבת בכיכר הבימה, העייפות הזו פוגעת ומסכנת גם את החולים. לכן הם דורשים להגביל את אורך התורנויות ל-16 שעות ולהגביל את מספרן לשש תורנויות בחודש.
רופא מתמחה במחלקה בבית חולים מתחיל תורנות בשעה 08:00 ונשאר למשך כל היום וכל הלילה, גם אחרי שאנשי הצוות של משמרת היום עוזבים, והאחיות של משמרת הלילה מגיעות. במהלך הלילה הוא משגיח על המטופלים המאושפזים ומקבל את החולים המופנים למחלקה מחדר המיון באמצע הלילה. ההיגיון שהוביל ליצירת תורנויות ארוכות אלה הוא שרק רופא שטיפל בחולים במהלך היום יכול להבטיח רצף טיפול תקין לאותם חולים מאושפזים במשך הלילה, ושרצף הטיפול מלמד את הרופא המתמחה על המהלך הרפואי של מטופל.
בתקופת הקורונה הונהגו שינויים בבתי החולים במטרה למנוע הדבקה בין חברי הצוות. התורנויות הארוכות הופסקו והוחלפו במשמרות של 12 שעות, כדי שאותם חברי הצוות יעבדו ביחד ולא תהיה חפיפה בין משמרת למשמרת. לפי רוזן, השינוי הזאת הבהיר לו ולחבריו עד כמה זו תהיה טעות לחזור לשיטה הקודמת. "פתאום אני עושה הרבה פחות טעויות, פתאום אני הרבה יותר אמפתי למטופלים," הוא אומר.
מי שמפסיד הכי הרבה מהנוהג הקיים הם מטופלים שנזקקים לטיפול באמצע הלילה. ד"ר רוזן זוכר היטב את הפעם בה הוא נרדם בעמידה תוך כדי שהוא ניסיון להקשיב לריאות של מטופלת. "במקרה הטוב, זה לא נעים. במקרה הרע זה יכול לסכן חיים. היית רוצה לעבור ניתוח קיסרי או לקבל מרשם מרופא שעובד כבר מאתמול בבוקר?"
ד"ר רוזן אומר שהתורנות הארוכה פוגעת ביכולת שלו להיות סוג הרופא שהוא רצה להיות. "אתה מאבד את האמפתיה, את הסבלנות ואת הריכוז". אכן, מחקר שפורסם ב'לנסט', ירחון מדעי נחשב, מראה שמנתחים עייפים עשו עד 20% יותר טעויות.
פרופ' אבישי אליס, יו"ר האיגוד לרפואה פנימית, מזדהה עם קשייהם של הרופאים המתמחים ומסכים עם דרישתם להפחית את מספר המשמרות, אך מבקש שאורך המשמרת יישמר. לפיו, ההתמחות נמצאת כרגע במשבר עקב ההתמודדות עם הקורונה. "אין בכלל התמחות כרגע. משמעות ההתמחות היא לשבת בישיבות יחד עם רופאים בכירים ולנתח יחד תיקי מטופלים. כרגע זה לא קורה בכלל, כדי להפחית את המפגש בין חברי צוות." לפי פרופ' אליס, תורנות לילה ללא תורנות יום לא תענה על המטרות החינוכיות של ההתמחות. לדבריו איגוד הרפואה הפנימית מבקש להגדיל את מספר המתמחים במחלקה כדי להפחית את מספר התורנויות שכל מתמחה מבצע.
ביום רביעי, רוזן וחבריו בצוות המתמחים בוולפסון ארגנו הפגנה של 60 רופאים. "זה בכלל לא מאבק רק של רופאים – זה מאבק של כל אחד ואחת מאיתנו שמגיע למיון או לחדר ניתוח עם הילד שלו, בן הזוג או ההורים," הוא אומר. במהלך השבוע התקיימו גם הפגנות רופאים מתמחים בבתי החולים איכילוב, בילנסון, שיבא, אסותא אשדוד, יוספטל, רמבם ובני ציון. במוצאי שבת מתוכננת הפגנה מרכזית בכיכר הבימה בתל אביב, המאורגנת על ידי מרשם – ארגון המתמחים לרפואה.
