כמעט חודשיים אחרי שנולד, גורן פגש הסוף השבוע האחרון לראשונה את סבתא נאוה וסבא אלי. מה שנשמע כמו מציאות של משפחות ישראליות רבות, מקבל משמעות נוספת כשמדובר בילד שנולד בהליך פונדקאות בארה"ב לשני אבות – אמיר פוגל-גרינגולד וגלעד גרינוגלד – בשיא מגפת הקורונה. הדרך חזרה לארץ היתה רצופה באתגרים, החל מהחתמת טפסים בעיצומה של המגפה כדי לקבל אישור לחזור לארץ, ועד מציאת טיסה. זו לא הפעם הראשונה שאסון טבע מקשה על חזרתם: בנם הבכור, יערי, נולד בתהליך פונדקאות בנפאל בזמן רעידת האדמה במדינה, והם בילו איתו שלושה ימים מחוץ למכונית כשעוד היה פג.

סבתא פוגשת לראשונה את גורן הקטן (באדיבות המצולמים).

"ההורים שלי בני 80 והקורונה סגרה אותם בבית", מספר פוגל-גרינגולד. "הם ראו את גורן בתמונות, אבל זה היה מאוד קשה. המפגש עם ההורים היה נהדר ומרגש, ולא הצלחנו לשמור מרחק נגיעה. כשנכנסו לבית שלהם גורן צרח, הוא לא אוהב להיות ברכב, 20 שניות אחרי שהנחנו אותו על אמא שלי הוא נרגע, ומאז לא ירד מהידיים שלה".

"ההורים שלי עברו תהליך של קבלה עם היציאה שלי מהארון, זה לא היה קל בהתחלה. כשהכירו את גלעד זה עזר מאוד וכשיערי הגיע זה לגמרי פתח אותם, הם נהדרים ממש".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

היריון בשלט רחוק

את תהליך הפונדקאות עם הילד השני התחילו השניים לפני שלוש שנים בקנדה, עם הפריה של ביצית מתורמת מדרום אפריקה, אותה התורמת של הבן הגדול. ההיריון הראשון לא הצליח, והם עברו בזריזות לסוכנות פונדקאות מארה"ב. "מצאנו פונדקאית מאינדיאנה בשם בריאנה" אומר פוגל-גרינגולד, "וכבר בהחזרה הראשונה היא נכנסה להיריון, והתחלנו היריון בשלט רחוק. זו תקופה מוזרה, כי יש היריון שמתקדם ואנחנו עוקבים מרחוק דרך תמונות. באמצע הדרך עשינו נסיעה לארה"ב, נפגשנו איתה ועם המשפחה שלה, חזרנו לארץ והתחלנו להכין את יערי, את הבית ואת הנסיעה".

"אני שומע את הביקורת על הניצול", אומר פוגל-גרינגולד, "אבל אני לא חש שניצלתי מישהי, זה נעשה מטוב לב, ובצורה הכי אמיתית, שבאה פשוט לעזור". לדבריו, עלות ההליך יכולה להגיע ל-120 אלף דולר, ובחוזה מפורט בדיוק הסכום שהפונדקאית מקבלת.

לידה בצל הקורונה

רגע לפני משבר הקורונה, ב-23 בפברואר, טסו אמיר, גלעד, יערי ואחיינו של גלעד לאינדיאנפוליס, שם ציפו ללידה. בהתחלה זו הייתה ממש חופשה משפחתית, עם טיולים וביקור במוזיאון הילדים הענק בעיר. ב-29 בפברואר מת החולה הראשון בארה"ב מקורונה, למרות שיומיים לפני כן הצהיר הנשיא דונלד טראמפ כי רמת המסוכנות של הנגיף בארה"ב היא נמוכה ביותר, ומשם החלו העניינים להסתבך.

מה שעוד קרה באותו היום, פה בישראל, היה פסק הדין של בג"ץ, לפיו יש לאפשר לזוגות בני אותו מין ולגברים יחידניים לקיים הליך פונדקאות בישראל, כפי שהחוק מתיר לזוגות סטרייטים. בית המשפט נתן למדינה שנה להשיב להחלטה, כך שזוגות של גברים עדייו מופלים, גם בסוגיה זו, ונאלצים לפנות לאפיקים אחרים כדי להצליח ולהיות הורים.

האבות אמיר וגלעד, הבכור יערי והצעיר גורן (באדיבות המצולמים).

"בתחילת התהליך הרגשנו שהיא מרוחקת, כי הפונדקאית קובעת את רמת הקרבה", הוא מספר, "אבל הבנו שהיא פשוט עסוקה, בחורה צעירה עם שני ילדים שלומדת סיעוד. אחרי הפגישה הקרח נשבר. ובלידה הייתה קרבה מאוד גדולה, זה קשר לכל החיים".

"עד לדחיפות האחרונות היינו בחדר ליד, ואז הכניסו אותנו, כמובן באישורה, להצטרף לבעלה ואמא שלה, זה היה מדהים ומלחיץ" נזכר פוגל-גרינגולד, "קיבלנו אותו לידיים שלנו, ואחרי שעה היא רצתה שנבוא אליה שוב כדי שתוכל לראות אותו. היא הצטלמה איתו, ולפני השחרור שלה באה שוב, ורצתה להחזיק אותו. המשפט הראשון שלה היה 'הוא לא שלי' במובן שהוא לא דומה לילדים שלה". בדרך החוצה מבית החולים ציידה אותם האחות בחיתולים ובמזון, כי ראתה את ההתנפלות על הסופרים בגלל לחץ המגיפה.

הדרך הארוכה הביתה

אחרי שהלידה הסתיימה בבריאות לכל המעורבים, החלה הדרמה של החזרה הביתה. "הדבר העיקרי שעבר בראש הוא 'לא עוד פעם הסיפור עם יערי שנולד ברעידת אדמה בנפאל, וחיכינו ארבעה ימים עד טיסת החילוץ מישראל'. את הבית בו שהינו באינדיאנפוליס הזמנו עד ה-31 במרץ, כך שמהבחינה הזאת לא היה לחץ, ובעלי הבית היו מקסימים. חזרנו אחרי יומיים בבית חולים, וכמה ימים אחר כך הוצאנו תעודת לידה מחוזית וקבענו תור למשרד הדרכונים האמריקאי בשיקגו, אך ביטלו לנו את התור כי המשרדים נסגרו". בתהליך, המסובך גם ככה, לאחר הוצאת הדרכון האמריקאי חוזרים לארץ, ואת התוצאות של הבדיקה הגנטית מקבלים כבר בארץ בדיעבד. אבל בלי דרכון אמריקאי, הפרוצדורה מסובכת הרבה יותר.

לצד הקושי הבירוקרטי שנוצר מסגירת משרדי הממשלה, גם לוח הטיסות השתנה. "היינו אמורים לטוס משיקגו, אבל אל על דחתה את פתיחת הקו, חזרנו לבית באינדיאנפוליס והחלטנו שמעלים את דרגת הלחץ לקדם את העניינים".

יחד עם זוגות נוספים של גברים במצב דומה, החלו השניים להפעיל לחץ על הרשויות בישראל: הפרקליטות, רשות האוכלוסין, חברי כנסת ואפילו הנשיא. אבל מה שעזר בסוף היתה פנייה משותפת לבית המשפט המחוזי. "הדרישה הכי קשה הייתה שבריאנה הפונדקאית תגיע לקונסוליה הישראלית בשיקגו, כשהיא אחרי לידה ותוך כדי הקורונה. ב-22 במרץ נסענו לשיקגו לתת דגימה גנטית בקונסוליה הישראלית בשיקגו, שם נשארנו ארבעה ימים, אבל נאלצנו לחזור לאינדיאנפוליס, כי לא קיבלנו מסמך נסיעה לגורן כמו שקיווינו".

מי שנחלצה לעזרת המשפחה הייתה קונסולית ישראל בשיקגו, שהצליחה להביא לכך שנציג הסוכנות היהודית הגיע לביתה של הפונדקאית כדי להחתים אותה על המסמכים הדרושים, במקום שתיסע לשיקגו, מרחק של ארבע שעות נסיעה.

"ב-31 במרץ נגמר החוזה על האוטו, נסענו להאריך אותו ובדרך חזרה קיבלנו הודעה מהנציג של הסוכנות היהודית שהוא בדרך להחתים את הפונדקאית על המסמכים. הוא עשה את זה במהירות ובהתנדבות. שינינו כיוון ונסענו לבית שלה, היא חששה מבחינת הקורונה, אבל הכניסה אותנו, ואירחה אותנו והאכילה את גורן, זו הייתה סגירת מעגל", הוא מספר.

במטוס, בדרך חזרה מארה"ב – האבות גלעד ואמיר עם הבכור יערי, והרך הנולד גורן (באדיבות המצולמים).

הטפסים החתומים הועברו לקונסוליה, ואביו של פוגל-גרינגולד הפקיד צ'ק ביטחון על סך 20 אלף שקלים במשרד הפנים, כערובה לכך שאין עדיין תוצאות DNA. "אחרי שקיבלה את הטפסים, הקונסולית אמרה 'בואו, יש תעודת מעבר'", הוא מספר, "מהר הזמנתי טיסה, זה היה יום רביעי והזמנתי טיסה לשישי, למחרת קיבלנו הודעה שהטיסה הפנימית לניוארק בוטלה ושמפסיקים את הטיסות. תוך שעתיים ארזנו את הבית ועפנו לשדה התעופה. השדה באינדיאנפוליס היה ריק, ובטיסה היו תשעה אנשים. אנחנו היינו חמישה מהם".

לצד הכרת התודה לקונסולית והשמחה על המצטרף החדש למשפחה, פוגל-גרינגולד מאוכזב מיחס המדינה. "היו זוגות סטרייטים בגיאורגיה שהצליחו להחזיר לישראל", הוא טוען, "ההרגשה היא, שמישהו יושב בפרקליטות, לא יודע באיזו מחלקה, ומנסה להערים קשיים בלי להתפשר על כלום. ההרגשה היא שמבחינתם זה בסדר אם היינו נשארים שם".

"זוגות שעושים פונדקאות צריכים לבוא עם אורך נשימה" הוא מסכם, "זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן והרבה מאוד כסף, ובמהלך הדרך הכל יכול לקרות. אני לא יודע אם נעשה עוד ילד, אבל זה כנראה לא יהיה בישראל". לשאלה אם אחרי התלאות יש בו איזו חרטה, הוא עונה בהחלטיות: "חרטה? מה פתאום. אתה הולך לתהליך הזה תמיד בחוסר ודאות. אנחנו אחרי הסיפור בנפאל, אז כל הזמן היה למה להשוות".