שבוע לאחר שחזרו ללמד, שבים ומספרים המורים שי סבג, טלי (שביקשה להזדהות בשמה הפרטי בלבד), ואייל סדובסקי על הימים הראשונים בבית הספר, על המפגש עם התלמידים והמורים האחרים ועל המסקנות הראשונות מלמידה בתנאי מגפה.
"מתחילים להרגיש את הקושי"
"הדבר הכי מרגש שקרה זה המפגש של כל כיתות י"א-י"ב עם הצוות", מספר אייל סדובסקי, מחנך כיתה י"ב בתיכון החברתי בקרית אתא, "אפילו היה לי תלמיד שרץ לחבק אותי אבל הייתי צריך לשכנע אותו שאי אפשר ,זה היה עצוב וחמוד ובעיקר מרגש."
"לבית הספר הגיעו קצת תלמידי י' ו-ט' לייצר מסכות לעובדים בבתי אבות. לראות את ההתגייסות שלהם לעשייה חברתית תוך כדי הלמידה זה דבר מאוד מרגש."
היה להם קשה לחזור לבית הספר?
"אנחנו מתחילים לראות ולהרגיש את הקושי של התלמידים לצאת מהבית ולהשתתף בלמידה פעילה. לא קל בכלל השינוי שהם נדרשים אליו. גם המחנכים נדרשים למאמצים גדולים ואנחנו בסך הכל בתחושה טובה. בכל יום אנחנו מבצעים חשיבה מחודשת לקראת מחר ומנסים להבין מה עובד ומה לא עובד.
"אני מקווה שנוכל להמשיך עם העשייה החברתית שהתלמידים שלנו עושים תוך כדי הלמידה ותוך כדי הפרידה המתקרבת מתלמידי י"ב שיתגייסו בקרוב והיציאה לחופש הגדול. אני מקווה שנצליח יחד ליצור אווירה טובה של למידה, מפגש ועשייה חברתית שהם הלחם והחמאה שלנו בתיכון החברתי וברשת דרור בתי חינוך."
"לא היה קושי של ממש לשמור על הכללים"
"מרגש היה לראות את השמחה וההתלהבות של הילדים בבואם לבית הספר", מספרת טלי, מורה לאמנות ממרכז הארץ. "יותר מ-80 אחוז מהילדים הגיעו והכל תוך שיתוף פעולה, שמירה על הכללים ואווירה נעימה, והכי משמח היה לשמוע קולות ילדים משחקים."
"היה חשש שנתקשה לשמור על ההנחיות של אזורים נפרדים לכל קבוצה, שמירת המרחק וכללי ההיגיינה, אך בפועל לא היה קושי של ממש. אני מאוד מצפה לחזרה לשגרה. אך לאיזו שגרה? יש כל כך הרבה אי ודאות. איך יראה בית הספר, איך תהיה החלוקה לכיתות או קבוצות, איך נהיה מקרוב ומרחוק? ומאידך, יש הזדמנות מיוחדת ליזום, וליצור פרויקטים ורעיונות חינוכיים חדשים."
"חיבוק מרחוק וכ'כיף' מרפק"
"מעבר למפגש הראשוני והמשמח מאוד עם כל ילד וילד, עם חיבוק מרחוק ו'כיף מרפק' – הכי מרגש היה הרגע הראשון מול הכיתה", מספר שי סבג, מחנך כיתה א' וסגן מנהל בבית ספר פלגים במועצה האזורית מגידו. "אחרי שכל הילדים הגיעו והתיישבו, פתאום התמלאתי התרגשות מהמעמד הכל כך מוכר עם תחושת ראשוניות והתחלה. כמה רגעים של שקט וציפייה ואז – 'קדימה מתחילים!'.
"חששתי שריבוי ההנחיות, הכללים והאיסורים יהפכו את בית הספר לסוג של 'מחנה צבאי' נוקשה ושלא אצליח להפוך את סביבת הלמידה והאינטראקציה לחמות ומיטיבות. עכשיו אני יכול להגיד שדי במבט, מילה נכונה, מחווה של תנועה כדי להעביר את כל אותם רגשות ומסרים שאני נוהג להעביר גם בטפיחה על השכם, ליטוף או חיבוק.
"אני מקווה להצליח לנצל את המצב הזה, על ידי הפיכתו להזדמנות. להתנסות במתודות חדשות, גישות הוראה שונות ובכלל, שינוי פרספקטיבה מהקונספט המוכר והנוח לעייפה של בית הספר."
