אחמד נעמה בן ה-92, מי שהיה ראש מועצת דיר אל-אסד בשנות השמונים, הלך לעולמו מסיבוכים של מחלת הקורונה ב-26 באפריל, יום לאחר שהוסר הסגר על הכפרים, והיה לקורבן הראשון והיחיד מהמחלה בכפרים דיר אל-אסד ובענה שבגליל.

שבוע ימים היו נתונים כ-20,000 תושבי שני הכפרים למגבלות חריגות של כניסה ויציאה, זאת לאחר שמבית המטבחיים 'דאבח' החלה התפרצות סמוך לערב פסח. ההתפרצות הפכה את הכפרים, שהיו פעם רשות אחת, לאזור המוגבל הראשון בקרב היישובים הערביים בישראל.

דיר אל-אסד בימי קורונה. ברקע, הרי הגליל (צילום: גילעד שרים)

במהלך חודש הרמדאן נאסרו מפגשים לארוחת האיפטר (שבירת הצום) והעסקים נסגרו בשעה 19:00 כדי להגביל התקהלויות. וכאילו שזה לא מספיק – הרשויות הערביות שבתו בשבוע שעבר בדרישה לסיוע מהמדינה, כדי שיצליחו לצמצם את הפער לאחר ירידה בהכנסות מהארנונה.

ביקור בדיר אל-אסד, שבועיים לאחר הסגר, חושף כיצד משפיע סיר הלחץ הכלכלי, הדתי, הבריאותי והחברתי הזה על התושבים.

תחנה ראשונה: האחות | "גילנו את ההתפרצות בעקבות עובדת שהבן שלה עובד במשחטה"

"הגעתי ביום ראשון ה-12 באפריל למרפאה בשעה 16:00, אחרי שעות הפעילות. ישבתי עם ערימות של 700 הפניות לבדיקה שנשלחו בפקס, כדי לקבוע תורים", מספרת הדיל בריק, המנהלת האדמיניסטרטיבית של מרפאת קופת חולים כללית בבענה-דיר אל-אסד.

"התקשרתי לאנשים עד 23:30 בלילה כדי להגיד להם להגיע לבדיקה יום אחרי". בריק, הנשואה לרופא במיון נהריה, לא דמיינה מצב בו המרפאה הקטנה עליה היא אמונה, תהיה למרכז העצבים של אחת מההתפרצויות החמורות בישראל.

הדיל בריק. "התקשרתי לאנשים עד 23:30 בלילה כדי להגיד להם להגיע לבדיקה" (צילום: גילעד שרים)

"גילנו את ההתפרצות בעקבות עובדת שהבן שלה עובד במשחטה, החולה המאומת הראשון. משם נבע הצורך לעשות את הבדיקות לעובדי המשחטה. הרמתי טלפון למנהל המנהלת דר' עטא עבאס – ומשם התקדמנו. עשינו ישיבת חירום במועצה, והחלטנו שאנחנו מקימים אוהל בדיקה של קופת חולים כללית, שרוב תושבי הכפרים מבוטחים בה. יצרתי קשר עם מנהל המשחטה, וקיבלתי דף מרוכז של כל העובדים".

כלומר, את עשית את החקירה האפידמיולוגית?
"כן בדיוק ככה. התקשרתי לכל העובדים והזמנתי אותם לבדיקה. הודענו להם להגיע בלי הפנייה – לא צריך לדבר עם הרופא, רק תגיע לתחנה, וזה היה בשלב שכמעט לא היו בדיקות בדיר אל-אסד ובענה. ב-13 באפריל כבר הפעלנו שלוש תחנות בדיקה במתחם של דאבח, ועשינו 466 בדיקות ביומיים. ביום הראשון גילינו שישה חולים מאומתים, ראש המועצה הגיע לתחנה, וביקש מהתושבים להישאר בבידוד, ומשם התקדמנו שעה בשעה".

היומיים הכי קשים היו אחרי הבדיקה הגדולה, אנשים הגיעו למרפאה לקבל תשובות – חוץ ממי שחיובי אף אחד לא ידע שהוא שלילי, אז יצרנו מערך חדש של טלפונים"

מה היה תסריט האימים שלך?
"חששתי ממספר המאומתים, ושזה יעבור למבוגרים או לאנשים בסיכון גבוה, זה מה שהטריד אותי. ובאמת ראש המועצה לשעבר נפטר, הוא היה מגיע יום יום לקופה, והוא חסר לנו פה מאוד. היומיים הכי קשים היו אחרי הבדיקה הגדולה, אנשים הגיעו למרפאה לקבל תשובות – חוץ ממי שחיובי אף אחד לא ידע שהוא שלילי, אז יצרנו מערך חדש של טלפונים".

כל הזמן צריך להיערך מחדש, זה לא פשוט.
"זה אירוע שלא תיארנו לעצמנו שיקרה. תפעלנו את כל המערך בהתאם למצב החדש ולדרישות. ביומיים הראשונים הגיעו אנשים בבידוד, וביקשתי מהמשטרה שתפגין נוכחות, כדי למנוע הדבקה. היו מקרים שהגיעו אנשים שהתגלו כחולים, אז אנשי צוות נכנסו לבידוד וזה השבית חלק מהמערך. בשבוע האחרון יש רק שני חולים חדשים, אחד מהם רופא שנדבק בבית החולים. מיישרים את העקומה. הפחד הוא בחזרה לבתי הספר ובחג, אבל אני סומכת על הציבור שכמו שלאורך המשבר הזה גילה אחריות, ימשיך לעשות את זה".

איך נערכתם לרמדאן?
"האמת היא שמרוב הלחץ לא הרגשנו שהגיע הרמדאן. בזמן הסגר אנשים הגיעו בצורה המונית, וזה היה המקום היחיד שהיה פתוח. הציבור צריך להתנהג בחוכמה, שלא יחשוב שהקורונה נעלמה. אנחנו חייבים לשמור על הנהלים, במיוחד בכפרים".

איך עברת את הזמן הזה באופן אישי?
"אני במצב מיוחד, בעלי רופא במיון נהריה. עברנו תקופה מאוד קשה, ויש לנו ילדה ששילמה מחירים. כשבעלי היה בבידוד בתחילת הקורונה, היינו נפגשים איתו מעבר לזכוכית".

תחנה שנייה: המתנדבים | "זה מחזק את האמונה שעדיין יש טוב באדם"

את אמל עאבד (25) ואחמד אריאן (28) מבענה פגשנו במקרה ביציאה מהכפר. הם עמדו עם עוד צעירים בכיכר הראשונה מכביש 85, זו שבמרכזה עץ מתכת צבוע לבן שמורכב מתמונות של אנשים מהכפר, כך סיפרו.

אחמד אריאן, אוחז בשלט עם הכיתוב: "אנשים למען אנשים" ואמל עאבד, אוחזת בשלט עם הכיתוב: "תרום בנדיבות למענך ולמען משפחתך" (צילום: גילעד שרים)

הם החזיקו שלטים וקופסאות פלסטיק, וכל מכונית שנייה עצרה כדי לברך ברמדאן כרים ולשים כמה שקלים. אחרי שאריאן בירר עם שאר החבר'ה שיזמו את 'אנשים לאנשים' שזה בסדר להתראיין, הוא חיבר אותנו לעבאד, עו"סית בחל"ת שמכירה את המצב הסוציו-אקונומי באזור, והצטרפה לחבורה לפני כשבוע וחצי. הרעיון של 'אנשים לאנשים', יוזמה המאגדת כ-60 מתנדבות ומתנדבים צעירים מבענה, הוא לא רק עזרה למשפחות הנזקקות, אלא תמיכה בעסקים בכפר.

איך התחילה היוזמה לאסוף כסף?
"בהתחלה חשבו שיעשו קופסאות אוכל ופריטים שיתנו לאנשים, אבל בגלל הקורונה הבנו שהקמפיין צריך להיות בטוח", מתארת עבאד. "החלטנו שלא נביא אוכל לאנשים, אלא שעם הכסף או הקופונים שיגיעו אליהם הם יקנו מה שחסר להם באמת".

אנשים תורמים תמיד, כי אנשים מבינים מה זה לעשות טוב. גם מילה טובה זה טוב, לא חייבים לתת כסף"

זה ממש קמפיין – יש שלטים, ארגון.
"הצעירים פה מאוד מוכשרים, הכל עשו בעצמם בכשרון שלהם".

יש מתח בין התושבים של בענה ודיר אל-אסד?
"ממש לא. יש גם אנשים שתורמים, אפילו ממג'ד אל כרום."

איך מאתרים את מי שזקוק לעזרה?
"דרך ארגון צדקה אמין שכולם סומכים עליו, אין חשש שהם לא יעבירו את הכספים", אומרת עבאד, ואחמד מוסיף שהיעד הוא 100,000 שקלים ושעד כה הם אספו 90,000 שקלים בשבועיים. "אנשים תורמים תמיד, כי אנשים מבינים מה זה לעשות טוב. זה מחזק את האמונה שעדיין יש טוב באדם", אומרת עבאד, שמדגישה ששמה הפרטי הוא אמל באות א', כלומר תקווה.

"אנחנו מאמינים שהטוב תמיד נמצא ויישאר. אני מקווה שכל צעיר, כל בן ובת, שתמיד יתנדבו, כי התנדבות זה ערך עשיר מאוד, והוא חוזר אלינו, בטוב. אני מאחלת שכולנו נתנדב בשביל כולם. גם מילה טובה זה טוב, לא חייבים לתת כסף".

תחנה שלישית: ראש המועצה | "הסגר גרם לנזק כלכלי גדול"

אחמד דבאח הוא ראש מועצה חזק. מעבר לאימפריה הכלכלית, הכוללת משחטה ענקית וקניון גדול, דבאח עצמו היה חבר כנסת מטעם קדימה, והוא מכהן בתפקיד כבר שבע שנים, ועוד כמה שנים כראש המועצה המשותפת של בענה ודיר אל-אסד. ההתפרצות באזור החלה במשחטה בבעלותו, ואף עלו טענות כי המצב הוסתר כדי לא לפגוע במכירות הבשר לפסח.

אחמד דבאח. "התייחסנו למגיפה בתור אויב שצריך לנצח" (צילום: גילעד שרים)

כשנכנסנו ללשכתו, נועד דבאח עם ראשי מערכת החינוך בישוב, ויחד טיכסו עצה לגבי הפעלת מוסדות החינוך. כמה ימים לפני הפגישה נפטרה קרובת משפחה של אשתו, אך בשל הקורונה נאסרו ימי הניחומים, אך האבל עדיין ניכר.

דבאח מספר שאופן העברת המידע היתה בעיקר דרך אתר המועצה ורכב שכרז את ההוראות ברחבי הכפר. "ניהלנו את המלחמה הזו בעוצמה, התייחסנו למגיפה בתור אויב שצריך לנצח", ומשבח את עיריית תל אביב שתרמה כמעט 40 אלף שקלים ליישוב. כשאני שואל אם העיר השכנה כרמיאל נרתמה, הוא משיב בחיוך שהם שלחו ארגז עם מסכות.

איך אתה מעריך את ההתמודדות של התושבים ביישוב?
"הגענו ל-150 חולים, מתוכם החלימו עד אתמול 53, ולפי התכנית שלנו בעזרת השם השאר יחלימו תוך שבועיים". דבאח מציין שהיישוב נערך למצב החירום כבר בתחילת המגיפה, ולא רק עם ההתפרצות. "הקמנו ועדת חירום וכל יום התכנסנו לעבוד עם ההנחיות של משרד הבריאות, המשטרה ופיקוד העורף, איתם עבדנו בשיתוף פעולה מלא, וזו הזדמנות להגיד תודה למי שעמד לצידנו במהלך הדרך. חילקנו תרומות ביישוב בשווי של מיליון שקל, הרבה מזה בזכות תורמים מהיישוב".

הגענו ל-150 חולים, מתוכם החלימו עד אתמול 53, ולפי התכנית שלנו בעזרת השם השאר יחלימו תוך שבועיים"

הסגר היה הכרחי?
"לפי דעתי הסגר היה חשוב מאוד כדי להרתיע את התושבים", משיב דבאח, "אבל מה? זה גרם לנזק כלכלי גדול".

מה אחוז האבטלה עכשיו?
"אני לא יודע נתונים על האבטלה, אבל כן ברור ש-80% מהתושבים שלנו הם עובדים חיוניים. הטעות היא שבמקום להקפיד על סגר לאנשים, עושים סגר על העסקים. שבועיים שהעסקים סגורים בערב מתחילת הרמדאן וזו טעות חמורה. זה שהעסקים סגורים לא אומר שאנשים לא קונים. הם נוסעים למקום אחר. צריך מיד לפתוח.

"מעל חודשיים אנשים לא שילמו ארנונה, המדינה צריכה לדאוג לרשויות המקומיות שאין להן אזורי תעסוקה. אין לנו הכנסה מארנונה של אנשים, ואין לנו איך לשלם משכורות לעובדים".

תחנה רביעית: המאמין | "אינשאללה יהיה טוב"

את הדוכן המאולתר למכירת ממתקים של טהא טיטי (42) ושתי בנותיו שארה (6) וריטל (7) קשה היה לפספס. הם ישבו מתחת לסככה מאולתרת, לצד הכביש הראשי בבענה.  את הכסף שיאספו הן רוצות לחסוך, כיוון מחשבה נכון, בטח בימים אלה.

טהא טיטי ובנותיו שארה וריטל. "זה מה שכתוב מלמעלה ואנחנו מאמינים בזה" (צילום: גילעד שרים)

איך עברה הקורונה?
"היה קשה. אבל מה נגיד, זה מה שכתוב מלמעלה ואנחנו מאמינים בזה, ואומרים אינשאללה יהיה טוב".

עבדת בתקופה הזו?
"במקצוע שלי אני בנאי, עובד בידיים עם אבן, אבל לאחרונה אני מתרחק קצת, שלוש שנים שאני עובד במשחטה של העוף, בקירור".

הכרת חולה קורונה?
"לא, אבל שמעתי על חולים פה ושם".

אתה מאמין שהקורונה זה מאלוהים?
"יש דברים מהאלוהים מלמעלה ויש מהידיים שלנו, ככה אני מאמין".

מה מהידיים שלנו?
"אולי שטויות, שאנשים שוכחים ואז עושים, בגלל שהמצב היה קשה. צריך סבלנות".

הקפדת על הבידוד?
"הייתי בבידוד, ולא הלכתי למסגד וזה קשה".

עכשיו גם קורונה וגם רמדאן וחגים, מה קורה לך בלב? אתה מתחזק?
"אם יש אמונה חזקה זה טוב. אני מתרגל את זה, לא קל, אבל מה לעשות".

תחנה חמישית: בעלת המכולת | "אני מחשבת כל שקל"

כשנכנסנו למכולת המסודרת למשעי של אימן עמר, היא קראה בקוראן. 12 שנים היא מחזיקה את המקום ביחד עם בעלה, ולמרות שהיא לא דמיינה מציאות כזו, היא אופטימית. "המצב קשה, אנשים היו בבית ולא עבדו. כשהיה סגר קנו הרבה ועכשיו נגמר הכסף, צ'קים של אנשים חוזרים. ברמדאן אחרי 19:00 לא עובדים. צריך לסגור וזה קשה. בעלי יצא לעבוד בחוץ, כדי להביא כסף".

מה אנשים קנו במהלך הסגר?
"קנו בעיקר מה שמפחידים אותנו שייגמר – אורז, ביצים, חומרי ניקוי. הם העלו את המחיר של הביצים ב-5 שקלים, תבנית עלתה 35 שקלים".

כשהיה סגר קנו הרבה ועכשיו נגמר הכסף, צ'קים של אנשים חוזרים. ברמדאן אחרי 19:00 לא עובדים. צריך לסגור וזה קשה. בעלי יצא לעבוד בחוץ, כדי להביא כסף"

את קוראת בקוראן בגלל הרמדאן?
"אני תמיד לומדת וקוראת – ממלאת את הזמן שלי".

מה את חושבת על המגיפה?
"אני מקווה שאנשים ילמדו מהקורונה לא לקנות שטויות ולא לבזבז כסף. אני אם לארבעה ואני מחשבת כל שקל. הקורונה מאוד טובה, אנשים יושבים בבית, וזה שומר עליהם".

תחנה שישית: מפקד תחנת המשטרה | "מהמצב הרע יצא הרבה טוב"

סנ"צ יקי אוחנה מפקד על תחנת מג'ד אל כרום פחות מחצי שנה, ולמרות שהקורונה הפתיעה אותו כמו את כולנו, נראה שבזמן הקצר לפניה הוא יצר תשתית שסייעה לאירוע קיצוני כמו סגר על ישוב ערבי ישראלי, לעבור בשלום יחסי. התחנה החדשה הוקמה לפני שלוש שנים, כחלק ממגמת שינוי הקשר של המשטרה עם הציבור הערבי, בתוך מג'ד אל כרום.

יקי אוחנה. "התפיסה שלי היא שאנחנו אחראים לטפל פה בהכל" (צילום: גילעד שרים)

"תחנה שנמצאת בליבת החברה, יש לה משמעות", אומר אוחנה. "רק בעצם זה שאנחנו יושבים פה. לתושבים יש פה מענה במקום לרוץ לכרמיאל. הרבה ניידות מסתובבות באזור בגלל התחנה ויש יותר שוטרים. 70 שנה לא היה פה כלום". עד להקמת התחנה במג'ד אל כרום, לדיר אל-אסד ובענה נתנה תחנת כרמיאל שירותי שיטור, ועם כניסתו לתפקיד אוחנה חתר לקשר רציף עם ראשי המועצות.

"כשנכנסתי היו אתגרים אחרים לגמרי מהקורונה – בעיקר עבירות אלימות ואמצעי לחימה", מספר אוחנה. אולם מהר מאוד היה צריך להיערך למצב החדש, ועדיין "להשאיר את הרגל על הגז עם שאר המשימות. הממשלה קיבלה החלטה ביום שישי ב-22:30 בלילה כשאת ההגבלות התחלנו בבוקר, היו לנו תשע שעות להתכונן. המשימות היו בידוד שני הכפרים מהחוץ ומהפנים, עם שמונה מחסומים שלא מאפשרים כניסה ויציאה, חוץ מאישורים מיוחדים, כי אי אפשר לעצור חיים".

"בתקופה האחרונה הופתעתי כמה אחוז מהאוכלוסיה יש פה שהם אחים ורופאים, אבל באופן כללי המצב הסוציו-אקונומי לא מזהיר כאן, גם לא נתוני האבטלה", מציין אוחנה. "דאגנו לפתור בעיות מקומיות בגלל שאנחנו מכירים את האוכלוסיה, המצב בכפרים היה סיר שמתחמם ומתחמם, ומדי פעם צריך להרים את השסתום כדי לשחרר את הלחץ".

איך משחררים את הלחץ? מה זו הרמת השסתום?
"קציני התחנה היו בנקודות החיכוך – במחסומים ובסיורים, כדי לקבל החלטות במקום. עכשיו, בן אדם שרוצה להביא כסף מהמעסיק שלו שנמצא שני כפרים ליד, אבל אין לו אישור, מה עושים?"

מה עושים?
"יש הרבה דילמות. פותרים את הבעיות בשטח. גם אם אין לו אישור, אנחנו דואגים לו שילך להביא את הכסף ויחזור. כמעט בכל אחד מהימים האלה נפתחו תחנות בדיקה של מד"א וקופות החולים, אז דאגתי ששוטרים וקצינים שלנו יהיו במקומות.

כשאני עושה סיבוב בבתי עסק, על מדים, בהתחלה נרתעים, אבל אני שואל אם יש בעיות, עבירות, במה אנחנו יכולים לעזור, אני עוצר אנשים ברחוב שואל 'מה המצב?', והם אומרים אה 'אתה יקי, אתה בסדר'"

מבחינת אכיפה נתנו לנו כלים, אבל לתת עכשיו קנס של 5,000 שקל לבעל עסק שרצה להרוויח עוד 100 שקל והכניס בנאדם לתוך החנות. אז שחור או לבן? 5,000 שקל קנס בלי להניד עפעף? אז הכלנו הרבה דברים, הסברנו ודיברנו, ואיפה שראינו שיש זלזול ושיש סכנה לבריאות של כולנו, גם השתמשנו באכיפה".

כמה דו"חות חילקתם?
"חילקנו למעלה מ-1,000 דו"חות, בעיקר על שהייה במרחב הציבורי שלא לצורך חיוני, התקנה שבוטלה לפני שבוע. אזור מוגבל הופעל פה לשבעה ימים. לא הגענו למעצרים של אנשים שניסו להפר את האזור המוגבל. היו חיכוחים, היו פקקים, אבל דאגנו באותם צמתים לתת פתרונות לבעיות, כדי להקל על האוכלוסיה".

היו תקלים רציניים בכפר. המעצר של הבחור שיצא למאפייה וניתן לו דו"ח.
"אני מכיר איך הדברים מגיעים לתקשורת, ויש ביקורת. במקרה הספציפי הזה יש תיעוד חלקי של האירוע. בהתחלה השוטרים דיברו איתם, החבר'ה היו כנראה קצת מתודלקים, ובעקבות כך האירוע התפתח והגיע למעצר ולדו"ח. שלא תחשוב שהכל פה נופת צופים, יש פה גורמים עבריינים שמשפיעים על האוכלוסייה. לפני חצי שנה היה פה ירי על שוטרים וניידת. אז זה אומר שאנחנו הולכים עם שכפ"צים? ממש ממש לא".

אין בעיה עם זה שבראש התחנה עומד יהודי?
"אני לא חושב. לפני שהתחילה המגפה אמרתי השותפים שלי הם ראשי המועצות. אבל לא בטוח שהם משקפים את כל הצרכים של האוכלוסייה, אז יחד עם המפקדים התחלנו לעשות מפגשים עם האוכלוסייה בבית. בואו, תפציצו חופשי כל בעיה שיש לכם, אני רוצה לשמוע".

אילו בעיות עלו?
"על חבר'ה צעירים שמעשנים סמים, על העומס בבוקר ליד בתי הספר, מה שיוצר סכנת דריסה, פקקים ביציאה מהכפר בבוקר, היו שלושה מפגשים עד לקורונה, והגיעו מורים, אנשי עסקים – אנשים שהם שופר של המשפחה, של בית הספר. הראיתי להם שאנחנו פותרים בעיות במהירות, לא בעוד חודש. את הבעיות בבקרים בכניסה לבית ספר הגיעו מש"קים להכווין את תנועה, וביציאה מהכפר יש שוטר תנועה בכל בוקר".

שלט הכניסה לדיר אל-אסד ובענה. "אנחנו צריכים לגשר פה על 70 שנה כמעט שלא הוקמו תחנות בחברה הערבית" (צילום: גילעד שרים)

כלומר, צעדים שבונים אמון.
"בדיוק. כשאני עושה סיבוב בבתי עסק, על מדים, בהתחלה נרתעים, אבל אני שואל אם יש בעיות, עבירות, במה אנחנו יכולים לעזור, אני עוצר אנשים ברחוב שואל 'מה המצב?', והם אומרים אה 'אתה יקי, אתה בסדר'. בקורונה היה קל יותר להכיל את האכיפה כי אנשים פחדו מהמצב, לא קשור אלינו. פעם ראשונה שחיילים ושוטרים עובדים בכפרים באכיפה, וגם בפעילות למען הקהילה, מחלקים חבילות מזון, זה מצב שלא ברור לאף אחד, והוא מסובך גם לשוטרים".

אחרי שהאופוריה תרד קצת, תצטרכו לעשות פה עבודות שיטור, שזה לא חלוקת מזון ונחמד.
"עשינו עבודות שיטור תוך כדי. מעצרים ותפיסות היו גם תוך כדי. לרגע לא הפסקנו בעבודת השיגרה".

איך הימים האלו ישפיעו על העתיד?
"מהמצב הרע יצא הרבה טוב. בביקורים של הרמטכ"ל והשר לביטחון פנים, ראשי הרשויות ציינו קודם כל את העשייה הזו של פיקוד העורף והמשטרה. זה לא אופייני שחיילים עם דגל ישראל יסתובבו ככה בכפרים. זו החובה שלנו, אנחנו לא טופחים לעצמנו על השכם, אבל הם ראו את ההשקעה שלנו, גם בחגים שלנו הפלאפון זמין, עוזבים את הבתים. ידענו לעשות את הדברים בפרופורציה, בלי להביא לסף רתיחה".

"שלשום מתקשר אלי מורה שאני לא מכיר, ואומר לי 'יש פה טיפוסים שלא אהבו אתכם, ועכשיו הם רוצים לפתוח את הבית שלהם, כי הם יודעים שאתם הייתם פה כדי לדאוג ולעזור להם'. אני מסתובב באיפטר, אין אחד שלא אומר סגור את הרכב ובוא לאכול, יש עוד דרך ארוכה, אבל אני חושב שהכיוונים הם חיוביים.

אם יהיו יותר שוטרים מקרב האוכלוסיה, זה עוד לבנה בגשר, ואנחנו צריכים לגשר פה על 70 שנה כמעט שלא הוקמו תחנות בחברה הערבית"

"הרוב המוחלט פה הוא נורמטיבי, יש פה אחוז קטן שעושים רע, קודם כל לאוכלוסיה ואחר כך לסביבה. בימים האחרונים נעצרו נשקים, עסקאות אמל"ח, מזומן, סמים, מה שאנחנו תמיד עושים – אבל זה מה שישנה פה את המפה? לא. המודעות, הקשר עם האוכלוסייה, הסברה, חינוך והעבודה המשותפת. אנחנו מוכנים להושיט יד לכל מי שמוכן. לא מנסים לגייס אף אחד למשטרה ולא אוספים מודיעין. יש גורמים שזה התפקיד שלהם.

"אם יהיו יותר שוטרים מקרב האוכלוסיה, זה עוד לבנה בגשר, ואנחנו צריכים לגשר פה על 70 שנה כמעט שלא הוקמו תחנות בחברה הערבית. השוטרים בתחנה עובדים קשה, כי זו העבודה שלנו, ויש לנו דברים שאנחנו צריכים להשתפר, ואנחנו עושים את זה כל יום – אבל הכיוונים פה חיוביים.

"התפיסה שלי היא שאנחנו אחראים לטפל פה בהכל. לא רק בעבירות, אלא להיות מעורבים בהכל – גם בפיצוץ צינור מים, גם בעמוד של בזק שעומד ליפול. למה? כי אנחנו יכולים להביא מהר את השותפים לטיפול באותה בעיה. ככל שנתפור יותר בעיות קטנות אני חושב שהגשר הזה, היד הזו, תהיה יותר חזקה, בעתות שגרה ובטח בחירום".

תחנה שביעית: האופטימיסט | "בסופו של דבר אנחנו בני אדם"

ביציאה מבענה עומדת חנות צעצועים צבועה אדום, כמו שחאלד אסאדי הבעלים אוהב, בשם 'רד-נייס'. השילוב של חנות צעצועים והמילה אדום מעביר צמרמורת בגב של כל ישראלי טיפוסי אחרי הקורונה, אבל אסאדי, תושב דיר אל-אסד, הוא לא טיפוס טיפוסי. בין החנות למפעל האלומיניום שלו, הוא גם אחד מהמזכירים של חבר הכנסת מהרשימה המשותפת אחמד טיבי.

חאלד אסאדי. "זה הרגיש טוב מאוד כשהמשטרה ופיקוד העורף עבדו איתנו בפיזור האוכל" (צילום: גילעד שרים)

מתי פתחתם את החנות מחדש?
"כבר שבוע, אנשים חוזרים לאט לאט. הכל היה סגור יותר מ-20 יום, זה פגע כלכלית בחנות, וגם במפעל של האלומיניום. לאנשים היה חשש לפגוש אנשים מדיר אל-אסד, הרגשתי את זה כי הרבה אנשים דחו את הפגישות איתי".

דיר אל-אסד עדיין בראש הרשימה של אחוזי הנדבקים ביחס למספר התושבים.
"אבל ירד. אתמול חזרו הביתה אנשים שהחלימו".

איך זה לצום, לעבוד תוך כדי הלחץ של הקורונה?
"מי שצם וחושב על האוכל – זה קשה לו. אבל מי שממשיך את היום שלו, עובד ולא יושב בבית, בתנועה, זה עובר. נחזור לכנסת גם".

בסופו של דבר אנחנו בני אדם, אנחנו חיים ביחד יותר מ-70 שנה, יש לנו שיתוף בעבודה, בפגישות, באבל, בחתונות – אף אחד לא יכול להגיד לא, זה ברור"

בזמן הקורונה היתה פה פעילות ענפה של פיקוד העורף והמשטרה.
"כל הכבוד להם, עשו את העבודה שלהם פלוס. אני מדבר על עצמי, היה שיתוף פעולה, לא חשבנו זה ערבי זה יהודי – עבדנו ביחד. זה מראה למדינה שאנחנו חיים ביחד. אתה בצד הזה אני בצד הזה – זה פוליטיקה. אבל אנחנו דואגים אחד לשני, זה הרגיש טוב מאוד שהמשטרה ופיקוד העורף עבדו איתנו בפיזור האוכל".

אם יהודי יקרא את הכתבה, ויקרא שהעוזר של אחמד טיבי מהרשימה המשותפת אומר ששיתוף הפעולה עם צה"ל והמשטרה היה טוב…
"אף אחד לא יכול להגיד שלא. למה? הם עבדו 24 שעות, לא שעה. עשו סיורים, הלכו לבתים. לקחו בדיקות, כדי שלא יצאו מהבית".

זה ישנה את היחס בין האוכלוסייה הערבית למשטרה?
"אצלנו בכפר כן. למה? כי אנחנו חיינו עם זה. יש אנשים רעים שלא מוצא חן בעיניהם שום דבר, הראש שלהם סגור. בסופו של דבר אנחנו בני אדם, אנחנו חיים ביחד יותר מ-70 שנה, יש לנו שיתוף בעבודה, בפגישות, באבל, בחתונות – אף אחד לא יכול להגיד לא, זה ברור. אפילו אם אני מוסלמי, אתה יהודי או דרוזי. הכל בכיף. אנחנו עובדים ביחד. הפוליטיקה אסור לה שהיא תשנה לנו את המחשבה על הצד השני. זה אנשים שיש להם אינטרס, והם עובדים על המילים האלה, על הרגשות האלה, כדי להביא יותר קולות. בסופו של דבר זה רק מילים. אנחנו חיים ביחד".