דיתה ברוניצקי נאבקת לחזק את ההכשרות המקצועיות בישראל במשך שנים. עכשיו, כשישראל מתמודדת עם מעל מיליון מובטלים שאיבדו את עבודתם באופן פתאומי, מתברר עד כמה היא צדקה: רבים מהמובטלים לא יחזרו למקום עבודתם הקודם ואולי גם לא לעיסוקם הקודם, ויידרשו ללמוד מקצוע חדש. ברוניצקי, מייסדת חברת אורמת וכלת פרס ישראל לתעשייה, משוכנעת שהמשבר הנוכחי יכול להיות הזדמנות ליצור בישראל מערכת הכשרה חזקה ומותאמת למאה ה-21.

"בשנים האחרונות הלך תקציב ההכשרות המקצועיות בישראל והידלדל", אומרת ברוניצקי, "היה צריך להגדיל אותו לפני הקורונה, ועכשיו זה נדרש על אחת כמה וכמה. אני חושבת שגם האוצר יודע ומכיר בזה. בשעתו, עמדתם הייתה שכל עוד ההכשרה תורמת לפריון באופן שניתן למדוד אותו, הם יסכימו להגדיל את התקציבים. היום, לצד הפריון, צריך לשים גם את שקף התעסוקה".

ברוניצקי הייתה חברה בוועדת 'תעסוקה 2030' שמינה שר העבודה והרווחה הקודם חיים כץ, במטרה לגבש את מדיניות הממשלה לתחום התעסוקה בישראל בעשור הקרוב. הדיונים בוועדה לא יצאו מנקודת הנחה של אבטלה המונית פתאומית. "אנחנו צפינו עלייה בשיעור האבטלה שתיווצר בטווח הארוך יותר, ומסיבות אחרות, כמו כניסת מיכון ורובוטיזציה למשק. מציאות של משרות שייעלמו, ואנשים שיהיה להם קשה למצוא עבודה במקצוע שלהם. היום, עם המציאות של הקורונה – מה שנראה היה לנו לפני שנה כמציאות עתידית זה ההווה, וצריך לתת לו פתרון".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"נדרשת הובלה ממשלתית משמעותית"

המשבר הנוכחי, אומרת ברוניצקי, מחייב התייחסות אחרת להכשרה המקצועית, בעיקר מצד הממשלה. "במציאות של 4% אבטלה, כמעט תעסוקה מלאה, דיברנו על שיפור ההון האנושי, הגדלת הפריון, הכשרת עובדים למקצועות שבהם היו חסרים עובדים. במציאות של 10% אבטלה, כפי שצופים המומחים, יידרשו דברים אחרים, מכיוון שהמטרה היא טיפול באבטלה.

"בנוסף, תפיסת העולם שלנו ערב הקורונה, בימי שגרה, הייתה שהמעסיקים צריכים להוביל את השאלה איזה הכשרות מקצועיות נחוצות במשק. במציאות של אלפי עובדים שמשרותיהם ומקצועותיהם התייתרו וזקוקים להסבה מקצועית, המעסיקים הקיימים לא בהכרח יכולים להוביל ונדרשת הובלה ממשלתית יותר משמעותית לצד ההובלה של המעסיקים. צריך אולי ליצור מקומות עבודה מעבר למה שהמעסיקים זקוקים לו היום".

הפתרונות שהוצעו בוועדה כללו הרחבה משמעותית של תחום ההכשרה המקצועית, ולא רק למקצועות ספציפיים כי אם מתן הכשרה והשכלה למבוגרים סביב פיתוח כישורים כלליים כמו אוריינות דיגיטלית, כישורי עבודה בצוות, פתרון בעיות ופיתוח יצירתיות ועוד. "אלה כישורים שחשבנו שהם חלק מסל הצרכים של עולם העבודה העתידי". אך גם כאן, המשבר יכול להכתיב דרישות נוספות: "במציאות הנוכחית אני מעריכה שיהיו גם שינויים שינבעו ממדיניות ממשלתית – למשל, להקטין את התלות של שרשרת האספקה במקורות מחוץ למדינת ישראל. זו החלטה שמדינה יכולה להוביל, ולא עסקים פרטיים, והיא תשפיע על איזה סוג של הון אנושי נדרש כדי ליישם אותה".

"אדם לא חייב ללמוד את כל הדרך ברצף"

ברוניצקי מציינת שבשנה החולפת החל יישומה של רפורמה חשובה במכללות הטכנולוגיות, שהיא מקווה שתימשך. הרפורמה כוללת חיבור הדוק יותר עם המעסיקים, שמעורבים גם בתהליך גיבוש תוכניות הלימודים על מנת להפוך אותן לרלוונטיות יותר, לצד מתן עצמאות רבה יותר למנהלי המכללות. הכוונה היא להכניס את ההכשרות המקצועיות לתוך המכללות, באופן שתאפשר מתן אקרדיטציה בגינן. "היום, קורס CNC או קורסים מקצועיים אחרים, אינם מקנים נקודות זכות לתואר, והכוונה היא שזה כן ייתן. צריכה להיות אקרדיטציה לכל אורך הדרך ומעבר ברור משלב לשלב. אדם לא חייב ללמוד את כל הדרך ברצף, הוא יכול ללמוד שנה, ללכת לעבוד ולחזור ללמוד. צריכה להיות מערכת שתומכת במסלול הזה, שמכירה בלימודים ושנותנת גם משקל לניסיון המעשי, כי במקצועות המעשיים יש לו הרבה משמעות".

בעיה נוספת שדורשת פתרון היא פיצול בין גופי המדינה העוסקים בתעסוקה ובהכשרה. "קראתי לאחרונה שיש מי שחושב לפצל כעת את זרוע העבודה בין משרדים, והזדעקתי. כבר היום אחת הבעיות היא שנושא התעסוקה מפוצל היום בין זרוע העבודה במשרד העבודה והרווחה, לבין שירות התעסוקה, והגופים אינם עובדים בהרמוניה. אין מי שמתכלל את המדיניות, וההכשרות נפגעות מכך. אלו שתי אצבעות של אותה היד, ובמקום לפצל עוד צריך לעשות להיפך – לחבר את זה".

לאורך השנים האחרונות קראה ברוניצקי להשוואת המימון הממשלתי להכשרה המקצועית, לזה הניתן להכשרה האקדמית. "בהיבט המשקי והתקציבי אני לא רואה שום הגיון שהמדינה תממן מי שרוצה ללמוד גיאוגרפיה, ספרות יפן, פיזיקה או היסטוריה, אבל מי שרוצה להיות מפעיל CNC, רתך או טכנאות מכונות לא יקבל מימון מתאים מהמדינה".