המשק עושה צעדים הדרגתיים של חזרה לשגרה, אך ב-1,315 המוסדות לקשישים בישראל – בתי החולים הגריאטריים, בתי האבות, בתי הדיור התומך והדיור המוגן הפרטי – משבר הקורונה לא מתקרב לסיומו.

בתי האבות השונים, שבהם מתגוררים וחוסים כ-89 אלף קשישים, מתוקצבים ומפוקחים על ידי ארבעה משרדי ממשלה (רווחה, בריאות, קליטה ושיכון), והם היוו מוקד תחלואה חמור, עם 114 דיירים שנפטרו – 46% מנפטרי הקורונה בישראל (נכון ל-11 במאי).

כעת, המוסדות שסובלים ממילא ממחסור חמור בתקציבים ובכוח אדם, ייאלצו להיפרד גם מהסיוע הלוגיסטי שקיבלו מכ-1,500 חיילי פיקוד העורף, שישובו מחר (חמישי) לבסיסיהם. החיילים סייעו בבקרת כניסה בשערי המוסדות, בחיטוי, שינוע תרופות ומזון, העברת חולים ועוד.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אסור שפיקוד העורף ייעלם", מזהיר אודי לאון, אחד מפעילי מאבק משפחות הדיירים בבתי האבות. "התמיכה של פיקוד העורף קריטית. אחת הסיבות לצמצום זמן ביקורי המשפחות היא שבתי האבות רוצים רגולציה ופיקוח על הדיירים, אבל הדבר הזה דורש כוח אדם מתוך בתי האבות. פיקוד העורף מאפשר לצוותים להיות פחות חשופים".

ההחלטה מתי פיקוד העורף ייצא מבתי האבות נתונה בידי המועצה לבטחון לאומי.

אין מידע אמיתי לגבי חולים ומונשמים. זה הקריטריון האמיתי. בלי מידע שקוף, שלא קיים היום, בעייתי לצאת מהמשבר"

ליאון מתאר את המצב הקשה: "אנשים סגורים חודשיים וזה בלתי אפשרי. יש פה עדיין משבר. אין מידע אמיתי לגבי חולים ומונשמים. זה הקריטריון האמיתי. בלי מידע שקוף, שלא קיים היום, בעייתי לצאת מהמשבר. רק המדד הזה יאפשר לשמור על בקרה. אנחנו לא יודעים איפה עובר הקו המאזן, לכן חייבים להפעיל מערך בדיקות אקטיבי ושיטתי, שבעזרתו נוכל לבחון באופן צמוד את הגבול בין הגבלות קשות מדי למשוחררות מדי. בתי האבות הם בחזית המלחמה ולא יחזרו בקרוב לפעילות רגילה."

"הסכנה הכי גדולה – הדבקה בבית אבות"

"עדיין לא הגענו למצב שהקורונה לא קיימת", אומר ל'דבר' פרופ' נמרוד מימון, מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים סורוקה, שמונה בשבוע בעבר לעמוד (במקומו של פרופ' רוני גמזו) בראש התוכנית הלאומית, "מגן אבות ואמהות", לטיפול במשבר הקורונה בבתי האבות.

פרופסור נמרוד מימון (צילום: רחל דוד, סורוקה)

"הקורונה קיימת אצל חולים מאומתים ואצל חולים א-סימפטומטיים", אומר מימון, "ובמצב כזה הסכנה הכי גדולה היא שתתרחש הדבקה בבתי אבות דרך ביקורים, מטפלים, ביציאה החוצה של דיירים לטיפולים רפואיים, לקניות וכדומה. מצב שבו איש מבוגר נושא נגיף, מסוכן פעמיים – קודם כל למטופל עצמו, שיכול להיות גם גורם הדבקה לשאר הדיירים. זו הנקודה העיקרית שבה צריך להתמקד עכשיו".

"האוצר לא מוכנים לשבת ולדבר"

"העסק קטסטרופלי", מזהיר רוני עזורי יו"ר א.ב.א (איגוד בתי האבות). לדבריו יש בתי אבות שנמצאים על סף קריסה כלכלית. המדינה אישרה להעביר לבתי האבות תוספת תקציבית של כ-13 מיליון שקלים, מתוך דרישת האיגוד לתוספת של כמעט 150 מיליון שקלים.

רוני עזורי, יור א.ב.א – אגוד בתי אבות ודיור מוגן (צילום : עופר עמרם)

"הגשנו לאוצר תקציבים מפורטים עם כל הסעיפים – הסעות, מוניות, ציוד וכו', כל הדבר הזה עולה לנו הון תועפות. דייר בבידוד צריך עוד כוח אדם, אם יש עובד בבידוד צריך להוסיף לעובדים אחרים שעות נוספות. קיבלנו רק תרומות, לא כיסו לנו כלום. רוני גמזו אמר שנסגור עם המשרד כמה כסף יועבר אלינו, אבל אף אחד לא ישב איתנו. הם לא חושבים שהסעות זאת הוצאה, למרות שהיינו צריכים להוציא יותר מוניות, כי היה מותר רק לעובד אחד לנסוע בכל מונית; הם לא מוכנים לשבת ולדבר. הם ידברו רק אם נגיש עתירה. זה מקומם. עובדים מסביב לשעון, מחזיקים בשיניים, למה להתייחס ככה? אולי לא אכפת להם מהזקנים".

פרופ' מימון מודע לבעיה התקציבית: "משבר הקורונה הוא אירוע רב-משרדי. בתי האבות הם גופים שבמשך שנים מתוקצבים בחסר. מדובר ב-700 בתי אבות שחיים על הקצה מבחינה כלכלית כבר הרבה שנים. נוסיף על זה את מגפת הקורונה ומקבלים בעיה כלכלית קשה מאוד. אבל התקציבים מגיעים ממקום אחד. אנחנו מבקשים הרחבה של התקציב, אבל אני זוכר שלצדי ניצבים עוד גופים שנפגעו קשות. משרד האוצר יקבע".

עזורי: "בגלל המחסור החמור בעובדים,נאלצים להעסיק מבקשי מקלט, ומה המדינה עושה? קונסת אותנו ב-20%, כי אין להם אישורי עבודה"

מלבד המחסור בתקציב יש גם מחסור חמור בכוח אדם. לדברי עזורי, בישראל חסרים 6,000 מטפלים. ישראלים לא מוכנים לעבוד בתחום בגלל תנאי העבודה הקשים, והמדינה מונעת כבר תקופה ארוכה את הגדלת מכסת העובדים הזרים לבתי האבות. "בגלל המחסור החמור", הוא אומר, "נאלצים להעסיק מבקשי מקלט, ומה המדינה עושה? קונסת אותנו ב-20%, כי אין להם אישורי עבודה".

גם לבעיה זו פרופ' מימון מודע. "קשה להכשיר עובדים סיעודיים", הוא אומר, "יש כוונה להביא עובדים זרים לתגבור, אבל זה לא דבר שיקרה מהיום למחר".

"תהיה משמעות כלכלית לדבר הזה"

"הענף נקלע לקושי", אומר רפי פולק, מנהל בית האבות "מגדל נופים" בירושלים, ששישה מדייריו נפטרו מקורונה. "תהיה משמעות כלכלית לכל הדבר הזה. הענף  מתבסס על תחלופה, ובתקופה הזו לא נכנסו אנשים. זה דבר שייצור בורות תקציביים. אני מקווה שנזכה להקלות כדי שנצליח לשרוד".

את החזרה לשגרה במוסד שלו הוא מגדיר כמהוססת. "אנשים במצב רוח טוב, אבל מתנהלים עדיין בזהירות. התרנו התאווררות אחרי כל המתח מהחודשים האחרונים. אנשים יוצאים, אבל מטילים על עצמם מגבלות, לא יוצאים למקומות הומי אדם. מתייעצים איתי על כל מהלך. לא החזרנו פעילות תרבות באופן מלא, ההתכנסויות מצומצמות. מחזירים במתינות ואיטיות חיי חברה".

"מי ובאיזה סמכות לוקח לי את הזכויות?"

בבתי הדיור המוגן הפרטיים מתפתחת תסיסה. "כנראה שהמבוגרים פשוט מפריעים למדינה", אומר אברהם בן דוד, בן 80, המתגורר מזה שמונה שנים באחוזת פולג, ומכהן כיו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן.

הדיירים בבתי הדיור המוגן הם עצמאיים, חלקם בעלי אמצעים, עדיין עובדים, נוהגים, נוסעים לחו"ל. מגבלות התנועה שמוטלות עליהם כעת, למרות שמגבלות התנועה על הציבור הוסרו, מקוממת אותם. "רציתי לצאת לקניות", מספר בן דוד, "אמרו שיקנו לי. בסדר. אבל למה כל הקיבוצניקים בסביבה יכולים ללכת לסופר ואני לא? זה יוצר תסיסה. אמרו שאם אצא לבדיקה רפואית אצטרך להיכנס לשבועיים בידוד. עשו את זה בצורה גורפת. אנשים פה לא הולכים לבדיקות רפואיות כי הם לא רוצים שבועיים בידוד.

ברגע שראש הממשלה אמר שאין יותר מגבלת 100 מטר, פתאום הייתה נפילה. פתאום החליטו לא לתת לנו לצאת. זה שבר את האנשים"

"מי שגר פה זה אנשים אחראיים. כשאמרו שהכל סגור, שהילדים לא יכולים להיכנס ואתה לא יכול לצאת, שכולם צריכים להיות בתוך הבתים, השלמנו עם ההחלטה, היינו מבודדים בתוך הדירות. ואז לאט לאט זה החל השתחרר. ברגע שראש הממשלה אמר שאין יותר מגבלת 100 מטר, פתאום הייתה נפילה. פתאום החליטו לא לתת לנו לצאת. זה שבר את האנשים. לא ראו את הילדים והנכדים חודשיים. למה אנחנו לא יכולים לצאת? מי ובאיזה סמכות לוקח לי את הזכויות? ופה התחיל המתח. זה בסדר שרוצים להגן עלינו, אבל ההגנה מגיעה לרמה שרק חסר שיהרגו אותנו".

לדבריו, אם לא יפתרו את הבעיה, אנשים לא יבואו לדיור מוגן. "הם הורגים את הענף של עצמם", הוא אומר. "מה שיקרה זה שאנשים יעזבו פה, יילכו לשכור דירות. אם מישהו ישאל את מי שגר פה אם כדאי להצטרף, אם ממליצים, אנשים יגידו שלא".

"צריך ליצור איזונים נכונים", אומר פרופ' מימון. "אנחנו כחברה נמדד בעתיד ביכולת להגן על הקשישים עכשיו. העצמאיים רוצים לצאת, אבל יש גם דיירים שמבקשים עוד זמן, שנחכה עם היציאה. צריך להיות רגישים, יש פה דעות לכאן ולכאן".