אדוארד חורי | 71 | מתגורר בעכו | הבעלים של ספינות התיירים "מלכת עכו" ו"נסיכת עכו" שמפליגות מחוף עכו לחוף חיפה | דייג

עכשיו אין לי מה לעשות. להסתובב כמו אהבל? בטח לא כדאי. לשבת בבית? ישבנו מספיק. אז אחרי הצהריים אני פה, שם את הרגליים במים, הדגים משחקים עם הרגליים שלי, זה מאד בריא. אני עומד, מנסה לתפוס דג, עד שמשעמם. לפעמים בא גל, מגלגל אותי עד לשם. אני יכול להעביר ככה חמש שעות. בקורונה עשיתי את זה כמעט כל יום, גם במלחמת לבנון. פגז נפל לי פה, שבר את כל הזכוכיות בבתים ליד.

נולדתי בטבריה ובגיל שנה הגענו לעכו וגרנו ליד הים, איפה שהיום מסעדת 'אורי בורי'. בגיל 5 טבעתי והצלתי את עצמי לבד, ואני דג מגיל 6 או 7. כשהיינו ילדים לא היתה לנו תעסוקה, היינו עושים כל מיני דברים לבד, גם בגלל שלא היה כסף וגם בגלל שלא היה את מה שיש היום.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בשבילי לדוג זה חוויה. זאת נחת נפשית. זה הפיתיון, זה המקל, זה החוט וזה המצוף למעלה. אני זורק, מחכה שהדג יאכל ואני עומד בסטנד ביי כדי לתפוס אותו. הוא מנסה לקחת את הפיתיון ואני מנסה לתפוס אותו. לפעמים הוא צוחק עליי, לפעמים הוא לא צוחק עליי. אני מפסיק לחשוב מחשבות, אני בינתיים מדבר עם הדגים. יותר טוב מזה יש? אתה לא חושב, לא על עסקים, לא על כסף, לא על הבנק, לא על הצרות שלך.

"הדייג יוצא לדייג והוא לא יודע מה הוא יקבל מהים" (צילום: רז רותם)

מספרים פעם שהיה דייג. היה לו מקל כזה, הוא ישב ליד נחל ותפס דג. לקח אותו, ניקה אותו, שם אותו על האש, אכל אותו ונשכב מתחת לעץ. מי עובר שם? עשיר אמריקאי, אלה שמתעסקים בכסף, בביזנס.
העשיר מסתכל עליו ואומר לו: 'מה אתה משוגע? תראה כמה דגים יש פה'.
הדייג שואל: 'מה אני אעשה איתם?'
הוא עונה לו: 'אתה הולך לכפר, מוכר אותם, מקבל כסף, אחר כך אתה קונה סירה ורשת, אחר כך יהיו לך עוד יותר דגים, תמכור אותם בעיר, אחרי זה תקנה ספינות, יהיו לך דייגים, אתה תתחיל להרוויח, יהיה לך צי דייג גדול, ויהיו לך מיליונים.'
שואל אותו הדייג: 'נו, ומה אז?'
והעשיר עונה: 'אחרי שנה תיקח חופש, תוכל לנוח, לשבת ליד הנחל ולדוג דגים'.

אדוארד חורי. "יש לי יותר שעות על הים מאשר על היבשה" (צילום: רז רותם)

תמיד כשמספרים סיפור על דייג, הדייג תמיד עני. אף פעם לא מספרים על דייג עשיר. הדייג הזה יוצא לדייג והוא לא יודע מה הוא יקבל מהים. הוא חי על המזל. יוצא, לוקח את הרשת. אם יש לו מזל יתפוס דגים, אם אין לו מזל, לא יתפוס דג אחד. זה כמו טוטו, לפעמים חיים מזה בכיף, ואם אין הולכים ללשכה.

אני קפטן. יש לי ספינות ששטות בין עכו לחיפה. בינתיים אני מחכה למשרד התיירות שיאשר לי לפתוח את הקו. אני כל הזמן על הים. יש לי יותר שעות על הים מאשר על היבשה. אף אחד לא לימד אותי את זה. עבדתי בכל מיני דברים אבל תמיד חזרתי לים. האחים שלי כולם מורים, עורכי דין. רק אני יצאתי איש ים. ככה זה.

אני מבשל טוב מאד. דגים, שרימפסים, קלמרי, תמנונים, סרטנים, זה המאכלים הכי עדינים. יש לי סירה ואני יוצא בלילה לדוג באזור הזה. אני תופס 10-5 קילו, ויש לי שלושה פריזרים בבית. אני אוהב לנקות את הדגים. דג צריך לנקות כשהוא טרי, כי אחרת הוא נרקב מהבטן ונהיה לא טוב.

למה יש לי סל ולא כלי מפלסטיק? פלסטיק זה חם והדג יכול להירקב, בגלל זה שמים בסל, כי הוא מאוורר. לפעמים יכול להיות שהדג גונב את החכה. יש לי פה בקופסה את כל מה שצריך. מספריים, מצופים, ואם החוט נקרע אני יכול לחדש. צריך להיות מאורגן, לא? אי אפשר לצאת לצוד עם שני כדורים.

אדוארד חורי. "למה יש לי סל ולא כלי מפלסטיק? פלסטיק זה חם והדג יכול להירקב" (צילום: רז רותם)