"אנשים קמים בבוקר, לעבודה, ואשכרה לא יודעים איך יחזרו. 'איזו גזענות אני אפגוש היום? מי ימנע ממני זכויות? מי ישפיל אותי?' מי שסובל מגזענות טרוד במחשבות האלו", מתאר עו"ד אווקה קובי זנה, העומד בראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים, מציאות של ישראליות וישראלים רבים. "אסור לוותר על המאבק בגזענות, זה לא טבעי ולא גזרת גורל, זו מערכת ערכים ותרבות. אנשים בוחרים להיות גזענים, ואת הבחירה הזאת צריך להפוך ללא כדאית".

בשונה מאירועים ומועדים אחרים של קהילת הלטה"ב, היום הבינלאומי נגד להט"בפוביה (הבנ"ה) המצוין היום (ראשון), מפנה זרקור אל המוסדות והמבנים השלטוניים כאחראיים להפליה, אלימות והדרה של הומואים, לסביות, טרנס ובי. הקשר בין הגזענות במימדים הבין-אישיים למוקדי הכח במדינה הוא דגש מרכזי בפעולתה של היחידה בראשה עומד זנה.

לפני 30 שנים, ב-17 במאי 1990, הוצאה ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות של ארגון הבריאות העולמי (WHO). אחרי שנים של רדיפה מוסדית, שלטונית, חוקית ורפואית כביכול, הצליחו פעילי זכויות אדם לקבל הכרה גם בגיוון האנושי של העדפה ונטייה מינית. במהלך השנים הפך היום הזה לנקודת ציון בינלאומי בתולדות המאבק נגד הומופוביה, ואחר כך להט"בפוביה, והוא מצוין במדינות רבות בעולם. מ-2006 הוא מצוין גם בישראל.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אנחנו מניחים שזו טיפה בים"

ב-2019 טיפלה היחידה בראשותו של זנה ב-14 פניות הקשורות להפליה והסתה נגד להט"ב, 3% מכלל הפניות. בין השאר אמירות הומופוביות במועדון ספורט, התבטאויות של אנשי הימין הקיצוני ברוך מרזל ובנצי גופשטיין ושל סגן ראש עיריית ראש העין, הפליה בתעסוקה על רקע זהות מינית, זוג טרנס שעבר השפלה וביזוי בידי גניקולוג, אפליה בקבלת שירות בזכאות לסיוע בשכר דירה, וסירוב של בעל דירה להשכיר אותה לזוג לסבי.

14 מקרים זה מעט מאוד, ביחס למה שקורה במציאות.
"אלו המקרים שהגיעו אלינו, ולכן חשוב שאנחנו מדברים. הקהילה הלהט"בית לא יודעת לפנות אלינו, ואנחנו מניחים שזו טיפה בים.

"אם הצלחתי לגרום לפקיד או נותן שירות להתייחס באופן שווה, לא משנה הצבע או הנטייה המינית, זו הצלחה. אני רוצה לגרום לכולם להבין שאנחנו בני אדם, וראויים להרגיש בטוחים במדינה שלנו, שאין הבדל בין אדם לאדם, לא בגלל שום צבע, גזע או דת או בגלל נטייה מינית".

הפגנת פעילי להט"ב מול בית ראש הממשלה, נגד התיקון לחוק שימנע פונדקאות מזוגות חד-מיניים. (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

באילו סיטואציות כדאי אדם שנפגע מלהט"בפוביה יפנה אליכם?
"בכל מקרה של הפליה בשירותים ציבוריים כדאי לפנות אלינו. יש לנו כלים כמו סיוע משפטי, ואנחנו עומדים בקשר עם גורמים כמו נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

"נניח הלכתי למועדון, לפאב, ולא עברתי סלקציה. או הגעתי לסופר, לקולנוע, לאוטובוס, לבנק – ולא מוכנים לתת לי שירות כי אני הומו או לסבית. אם לא התקבלתי לעבודה או או לא מאפשרים לי קידום, או שהסביבה היא לא בטוחה.

"אין לנו פתרון לקהילה הלהט"בית כמו שיש לנו לערבים ולאתיופים, זה עניין של הגדרות בחוק, אבל אם נראה עלייה בפניות נוכל לדרוש פתרון. למשל, גם האוכלוסייה הלהט"בית כמו הרבה אוכלוסיות סובלת מהדרה בהשכרת דירות, אבל החוק לא רואה בהפליה בהשכרה עילה לתביעה. מה זה רלוונטי הנטייה המינית של או מאיזה מוצא אני? המבנה, החוק, לא מתייחס להפליה בדיור, והייתי רוצה שיהיה חוק שאוסר את זה".

"איך למנוע את הישנות האירועים האלו, זה האתגר"

הפניות שמגיעות ליחידה מסווגות לארבעה ממדים: מבני, מוסדי, בין-אישי ואישי, המסייעים באיתור מוקדים של "התפרצות גזענות", ובהתמודדות איתם. "בממד המבני אנחנו בוחנים איך מתייחסים חברתית לקבוצות שונות בתרבות, בדת, בתקשורת" מסביר זנה, "הממד המוסדי זה הביטוי שיש לתפיסות האלו במשרדים, במערכת החינוך, בתהליכי קבלת החלטות, חלוקת משאבים ופרקטיקות. הממד הבין-אישי הוא היחס בין אדם לחברו, והממד האישי הוא ההצדקה שיש לצד הפוגע למעשים שלו, וגם הפנמה של הנפגע את מקומו בהיררכיה החברתית".

מפגינים מול משרד הפנים בתל אביב בעד הזכות של זוגות להט"ב לאמץ ילדים. (צילום תומר נויברג/פלאש90)

לדברי זנה קשה להפריד בין הממדים לגמרי, ופעמים רבות כשגזענות או הפליה מופיעה בממד הבין-אישי, היא בעצם תוצאה של מבנה כוח ואפליה ממוסדת. "יש צינור שמחבר בין כל הממדים, יש מחזוריות. קל להתייחס לחברה מוחלשת כחמודה ושקטה, אבל כשחוסמים את איילון, הופה 'איבדתם אותנו', זה חלק מהגזענות. גם כשלא משכירים לך דירה זה לא המבנה, זה האדם. הרבה פעמים המוסדות מתעסקים בממד הבין-אישי, אבל זה טיפול באירוע נקודתי, צריך להסתכל על התמונה הגדולה. והטיפול במבנים מאפשר לנו להתמקד לא בכיבוי שרפות. איך למנוע את הישנות האירועים האלו, זה האתגר".

"רוצה לחסוך לחברה שלנו את מה שעברנו עד עכשיו"

זנה, שעלה בדצמבר 1988 עם משפחתו לישראל אחרי מסע מפרך שכלל גם שנה במחנה פליטים בסודן, עבר תהליך דומה לזה של רבים מעולי אתיופיה: דחיקה ממוסדת לפנימייה בניגוד לרצונו ולרצון הוריו, ולא מעט תלאות. בצה"ל שירת בפרקליטות הצבאית, אחרי שלמד בעתודה האקדמית. משנת 2006 עבד בפרקליטות מחוז ת"א, שם עם תואר שני במשפטים, ריכז את תחום עבירות הסתה וגזענות עד שמונה לתפקיד הנוכחי בפברואר 2017.

היחידה בראשותו, שפועלת בתוך משרד המשפטים, היא תוצאה ישירה של דו"ח שהובילה מנכ"לית המשרד לשעבר, אמי פלמור, בעקבות מחאה נרחבת של יוצאי אתיופיה בשנת 2015. ההפגנות, שהחלו במאי 2015, פרצו לאחר שהתפרסם הסרטון בו נראה דמאס פיקדה מוכה, על לא עוול בידו, בידי שני שוטרים.

המחאות חשפו את המציאות בה גדלים צעירים מהעדה, בה הם מסומנים בשל צבע עורם, ומסלול חייהם נקבע בשל השתייכותם לקבוצה ולא כתוצאה של אישיותם ואנושיותם.

ישראלים יוצאים אתיופיה מפגינים מחוץ למטה המשטרה הארצי בירושלים נגד אלימות משטרתית כלפיהם. 30 באפריל 2015 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"אם לא נתערב בכל הממדים, לא נוכל לעשות שינוי" אומר זנה, "אם לא עושים פעילות רוחבית אנחנו עלולים להגיע למצב שנהיה באותו מקום. אין לי ארץ אחרת, באתי מאתיופיה ואין לי אזרחות אחרת, ואני רוצה לחסוך לחברה שלנו את מה שעברנו עד עכשיו".

הרגישות שלך להפליה וגזענות קשורה למוצא שלך?
"אני די רגיש לנושאים חברתיים, חינכו אותי להסתכל על אדם כאדם, גדלתי עם זה. כל אירוע ואירוע שמגיע אני רואה בו משהו אישי. אם נשמה של אדם שנרמסת, אני רוצה להיות שם כדי לתקן.

"יש כאלה שאומרים שאלה נטיות מיניות לא טבעיות, אבל מי שמך? יש יוצאי אתיופיה להט"ב, כמו בכל חברה, זו לא מחלה, ולא צריך 'לטפל' בזה. אני לא רוצה שיתערבו בצורת החיים שלי, ומאמין לא צריך להתערב בצורת החיים של אחרים".

"גזענות והפליה זה לא טבעי", מסכם זנה, "הקורונה הוכיחה לנו שכולם בני אדם, כולם נפגעים מזה. הגזעים השונים זה קשקוש, כולנו נבראנו בצלם, כולנו הומו ספיאנס, גזע אנושי אחד".

*

אם את.ה רוצה להגיד תלונה על אפליה, הסתה, פגיעה או הדרה בשל היותך להט"ב, או בשל סיבות אחרות – ניתן למלא כאן טופס פניה ליחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, או במוקד *3406 או במייל antiracismunit@justice.gov.il