ישראל כץ מגיע לתפקיד שר האוצר בתקופה מאתגרת מאוד. המשק בצמיחה שלילית, יותר מרבע מכח העבודה מובטל, ענפים שלמים סגורים, הכנסות המדינה ממסים ספגו פגיעה, וכל זה קורה במצב שלמדינת ישראל אין תקציב מאושר. נקודת האור – אף אחד לא יכול לבוא אליך בתלונות. זה כבר היה שבור כשהגעת. הבעיה – הישראלים על הקצה, ואם הם לא יקבלו תשובות אמיתיות, העסק עלול להידרדר מהר מאוד. אז מה צריך לעשות ישראל כ"ץ במשרד האוצר?
1. לא להתרגש מהגרעון
עם התברר מימדי המשבר, הימין הכלכלי נעלם. בכל העולם, לא רק בישראל, הייתה תחושת התפכחות מאשליית היד הנעלמה וכוחות השוק. מי שדבררו רעיונות מהסוג הזה עד לפרוץ המשבר, שינו כיוון והחלו לדבר על הדפסת כסף, הגדלת הגרעון, השקעות ממשלתיות כמנוף ליציאה מהמשבר ועוד. בימים האחרונים אנחנו רואים כמה מהר שוכחים את הכאב וחוזרים לשנן את אותן המנטרות הישנות – 'אין מנוס מלקצץ', 'הגרעון הוא איום ונורא' וכו'. הפרשנים הכלכליים מפזרים את האיומים הללו. אבל המקורות שלהם נטועים עמוק בפקידות האוצר.
אם יש משהו שברור היום לכל בר דעת הוא שכדי לצאת מהמשבר צריך להשקיע. לא לחסוך, לא לקצץ, להשקיע. לשפוך כסף לשוק, לעודד ביקושים, לתמרץ עסקים, להצמיח את הכלכלה. אין כח אחר מלבד הממשלה שיכול להניע את הכלכלה. השוק הפרטי ישקיע רק אם יקבל את המסר מהממשלה שכדאי להשקיע.
איך יכולה הממשלה לתת את המסר הזה? רק אם היא תשקיע. וכדי להשקיע כסף בעתיד, צריך לא לפחד מגיוס חוב. כלל ההוצאה וכלל הגרעון הוכיחו עצמם כלא רלוונטיים למציאות הנוכחית. אפשר למחוק אותם מספר החוקים.
2. לנטרל את כוחו העודף של משרד האוצר
נכון, זה קשה בתור שר אוצר לקצץ את הכנפיים של משרדך שלך, אבל צריך להודות על האמת, כוחו העודף של משרד האוצר על פני משרדים אחרים לא מצוי בידיו של השר, אלא בידיהם של הפקידים. משרד האוצר הישראלי, ויותר מדויק לומר – אגף התקציבים שבמשרד האוצר הישראלי, הוא אחד מהגופים הריכוזיים ביותר שקיימים בממשלות דמוקרטיות.
כמה עשרות פקידים מקבלים החלטות בשביל כל שאר משרדי הממשלה. הם יכפו על משרד החינוך מדיניות לא חינוכית בשם עיקרון היעילות. מומחים לבריאות הציבור נאלמו דום מול פקידי האוצר שקבעו כיצד נכון לנהל בית חולים, כך גם בשיכון, בתכנון, בביטחון הפנים וגם בתחבורה.
אם שר האוצר הנכנס רוצה לשנות משהו בסיסי ויסודי, להעניק משילות לשרים נבחרי הציבור, הוא צריך להצליח לרסן את אנשיו שלו. שר האוצר צריך להעביר תקציב ולהעביר את הכסף למשרדים. שינהלו את ענייניהם, על פי המדיניות שלהם, ובאחריותם.
3. להגן על הקופה הציבורית
הקופה הציבורית היא ביטוי לאחריות של הממשלה על החברה. יש רבים שחושבים שצריך לקצץ אותה, להקטין את פעילות המגזר הציבורי, להעביר את האחריות למגרש הפרטי. כל אלו רואים ב'ציבורי' חטא שיש לבטלו בפני ה'פרטי' המקודש. שר האוצר יצטרך לעמוד בפרץ ולדרוש דווקא את חיזוקה וביצורה של הקופה הציבורית, לא כדי לשמר אותה מפני שיעשו בה שימוש, אלא להיפך, לעשות בה שימוש. שימוש ראוי ומושכל. בחרדת קודש של כספי ציבור שלא ישכבו בלי מעש. שיתנו לציבור רווחה, וחינוך, ותרבות, בריאות וצמיחה. קיצוץ הקופה הציבורית הוא מתכון למיתון. הרחבת ההשקעה בציבור יכולה לחלץ את הכלכלה מהבוץ.
4. לנהל מדיניות מסים חכמה
מדיניות המס היא אחד מהכלים האפקטיביים ביותר המצויים בידו של שר האוצר. כלי לחלוקה מחודשת של העושר. מערכת המס היא ממש כמו לוח בקרה, קונסולה של מכונה ענקית. לכל סוג מס יש תפקיד – יש מסים פרוגרסיביים המעודדים העברת הון מהעשירים לעניים כמו מס רכוש, מס רווחי הון או מס חברות. יש מסים רגרסיביים, שנלקחים דווקא בשיעור גבוה יותר מהעניים, כמו מע"מ. ישנם מסים המדכאים צריכה כמו הבלו, וישנם מיסים המדכאים עבודה, כמו מס על הכנסה נמוכה. יש מסים המעודדים ייצור מקומי.
שליטה בקונסולה הזו של תמהיל המס היא מפתח לעיצוב החברה והכלכלה. המטרה היא לא 'להוריד מסים' ולא 'להעלות מסים'. המטרה היא להגיע לתמהיל הנכון שמצד אחד מעודד צמיחה במשק, ומצד שני דורש יותר מאלו שנהנים יותר מפירות הצמיחה.
5. להעמיד תקציב
תקציב המדינה הוא אולי הביטוי המובהק ביותר של מדיניות הממשלה. בתקציב יש גם מימד של ריבונות וגם של משילות. התקציב האחרון שאושר בישראל עבר במרץ 2018. לפני שנתיים וחודשיים. זו למעשה הייתה הפעם האחרונה בה ממשלת ישראל פרטה לפרוטות את סדר העדיפויות שלה. מאז היא מתהלת, ללא קביעת סדר עדיפויות. דוגמה אחת להתנהלות כזו הוא שירות התעסוקה: זרוע ממשלתית שנוונה במשך שנים, ומתנהלת בחמשת החודשים האחרונים ללא תקציב מאושר. כן, זו אותה הזרוע שצריכה לטפל עכשיו במליון מובטלים.
תקציב אמיתי לשנת 2020 כבר לא יהיה. אם יאושר תקציב ל-2020, הוא יאושר בחודשיים האחרונים של השנה, וייתכן מאוד שבדומה לתקציב 2015-2016, החודשים נובמבר דצמבר יהיו למעשה חלק משנת 2021. גולת הכותרת של תקציב 2021 צריכה להיות – מחזירים את המשק לצמיחה. הטל כבר היום את המשימה על חבריך השרים. בקש מהם להגיש תכניות האצה למשק בתחומי משרדיהם. תכניות שאפשר לתמחר ולהעריך את תוצאותיהן. בקש מהשרים להביא הצעות יצירתיות ומרחיבות. כסף יש, זמן אין.
