דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דיור

גבעת-עמל / דיון מתוח בתביעת הפינוי של תושבי גבעת עמל

הבוקר (ה') התקיים הדיון השני בתביעת הפינוי כנגד כמאה וחמישים התושבים האחרונים בגבעת עמל. "לא מבין כיצד מקיימים דיון על פינוי, מבלי להציע דיור למפונים?" תהה אחד מעורכי הדין של התושבים.

תושבי גבעת עמל מחוץ לאולם המשפט לאחר הדיון השני בתביעת הפינוי כנגד התושבים מאי 2016 . צילום: דבר ראשון
תושבי גבעת עמל מחוץ לאולם המשפט לאחר הדיון השני בתביעת הפינוי כנגד התושבים מאי 2016 . צילום: דבר ראשון
יניב כרמל

המתח ניכר כבר בכניסה לאולם הדיונים בבית משפט השלום בתל-אביב. עשרות תושבים המתינו מחוץ לאולם ומולם אנשי משמר בית המשפט, חשדניים, מחזיקים רשימות. "רק בעלי-דין ייכנסו", שבו ואמרו, וכוונתם כי רק האנשים שצו פינוי מרחף מעל ראשם יורשו להיכנס לדיון בעניינם.

המתח נבע מכך שהדיון הקודם שנערך בתביעה זו – תביעתן של החברות היזמיות המעוניינות לבנות בגבעת עמל, ובראשן אלעד מגורים בבעלות איש העסקים יצחק תשובה, לפנות את כ-150 התושבים האחרונים המתגוררים במקום – התפוצץ. אולמה של השופטת ריבה ניב היה צר מלהכיל את כל התושבים הנתבעים, ואלו זעמו על כי דיון בעניינם, בחייהם, נערך בלעדיהם. הפעם נערך בית המשפט מראש, והקצה את אולמו רחב הידיים של נשיא בית משפט השלום לדיון. -כ-150 איש, מקצתם נערים ונערות, נדחסו לאולם, ובהם גם כ-25 עורכי דין, שתפסו את השורות הראשונות.

"אני רוצה קודם כל להבהיר שיש פה כללים" פנתה השופטת ניב מכס השיפוט הרם לקהל הנוכחים, "וזה בית משפט. אם אתם רוצים להיאבק זה בסדר גמור, אבל פה לא יהיו הפגנות".

מלי אלפסי, ממובילות מאבק התושבים ניתרה ממקומה "השופטת, לא עשינו הפגנות, אבל לא רצו לתת לנו להיכנס…" אך עורכי הדין של הנאבקים היסו אותה והשופטת ניב נזפה "אנחנו לא חברות שיושבות בבית קפה. לא מדברים ללא רשות, אחרת אוציא אותך".

מה עם הצדק? תשפטו, אני מבינה שאתם צריכים לשפוט, אבל תעשו צדק"

השופטת הסבה הדיון אל עורכי הדין, שבאופן חריג, נדמו לעתים כלחוצים וכועסים לא פחות מלקוחותיהם. "אנחנו בדיון פרוצדוראלי. יש פה עשרות נתבעים ובית המשפט לא יוכל לטפל בכולם. ההיסטוריה של הדיון היא שהתיק טופל כבר בשנות ה-90, ועכשיו יש לנו פה דיונים חדשים".

"זה לא נכון", הזדעק עו"ד משה ישראל, מנציגי התושבים, "יש פה אנשים שנתבעו כבר בשנת 1972". "בסדר" השיבה לו השופטת, "זה לא העניין". עו"ד יאיר פרלה, המייצג תושבים אחרים מגבעת עמל התעקש לשאול שאלה "אני פשוט לא מבין, כיצד ייתכן שיתנהל דיון בתביעה זו כאשר יש בתיק זה החלטה משנת 1979, שאין לדון בעניין פינוי התושבים ללא מתן דיור אקוויוולנטי (הולם)?"

השופטת ניב ביטלה את דבריו של עו"ד פרלה. "אם אדוני סבור כך, ודאי לא יירתע מלהגיש בקשה לדחייה על הסף", ענתה בשפה משפטית. בשלב זה ביקש עו"ד גד חלד, מי שמייצג את חברת אלעד מגורים, לקדם את מהלך הדברים. "אבקש להגיש רשימה של התיקים, והצעה לאופן הדיון בהם", ומכאן החל להתנהל דיון נוקדני וטרחני, במספרי תיקים, שמות הנתבעים ומייצגיהם הרלוונטיים.

במהלך הדיון מתברר כי בחלק מהתיקים החברות היזמיות תובעות את פינויים של קטינים, נערים ונערות הגרים בגבעת עמל עם הוריהם, וחלקם מזדהים בפני השופטת.

עו"ד קוטלר, המייצג את אחד המשיבים, העיר לשופטת בשקט "עורכי הדין של התובעות לא אמרו את מי הם מייצגים, האם הם מייצגים את תשובה?". עו"ד חלד זינק וצעק בתוקפנות "רצית להגיד תשובה? קדימה, תגיד תשובה עוד שלוש פעמים! קדימה!" קרא. קוטלר משיב לו "אני רק חושב שכדאי שזה יהיה ידוע", והדיון המשיך אל הפרטים המשפטיים הקטנים.

הקהל החל לאבד את סבלנותו אל מול התהליך המייגע, ורחש נרגן של מלמולים עלה מספסלי בית המשפט. אנשי משמר בית המשפט ניסו להשקיט את הזמזום, קראו מדי פעם קריאות וניסו להסות את הנוכחים. ניכר בהם שזו משימה שאינה לפי רוחם, להשקיט אנשים שגורלם תלוי על בלימה, חלקם מבוגרים מהם מאד, כולם עוטים מבט חושש ומודאג.

"מר 'שוגון', אתה מוכן לצאת בבקשה?"

מוקד החיכוך המרכזי נמצא בין השורה השלישית של הספסלים לרביעית. שם ישב 'שוגון', חיים פנחס, קצין המשטרה בדימוס שהפך נציגו של יצחק תשובה למשא ומתן עם התושבים. התושבים שישבו מאחוריו לא בררו מילים או ביטויים. "הנה הנציג של הפשע המאורגן, החיבור של החוק עם הפשע, שוגון". 'שוגון' עוטה על עצמו הבעה סטואית, ומתבונן על המגדפים באדישות – אך שלווה זו תתפוגג בקרוב.

בעוד השופטת המשיכה בבירור דקדקני של תיקים ונתבעים, לפתע התפרץ הקהל. זה קרה לאחר שאחד מאנשי משמר בית המשפט איבד את סבלנותו ואומר לנוכחים "כל הרעש זה בגללכם". אלו התפרצו לעברו, אחרים החלו לצעוק על 'שוגון' שהשיב להם בקריאות ותנועות ידיים נזעמות, והדיון נפסק. אחד מאנשי המשמר שימש כפטיש בית המשפט ודפק בחוזקה על השולחן. הקהל השתתק. "ככה זה לא יימשך", קבעה השופטת, "עכשיו כולכם תצאו החוצה והסדרנים יכניסו רק את בעלי הדין. עשר דקות הפסקה" הכריזה.

אחרי התייעצות קצרה של מלי אלפסי עם עורכי הדין פנתה לתושבים ואמרה, "בואו נצא, עורכי הדין אומרים שכדאי שנצא, ואנחנו עושים מה שהם אומרים". אך חלק מהתושבים הבחינו כי 'שוגון' נשאר על מקומו ואינו מתכוון לצאת. בצעקות רמות הם קראו לו לצאת, וסרבו להתפנות. אנשי המשמר ניגשו וניסו להוציא האנשים בכוח, ולרגעים נראה היה שהדיון עומד להתלקח לאלימות. אחד מהתושבים התקרב בזעם ל'שוגון' אך נהדף על ידי המשמר, ונפל לרצפה. עכשיו כבר ניסו לפנותו אך העניין כולו התנהל במעין חוסר מחויבות של הצדדים: התושב הזועם לא הפגין אלימות של ממש, וגם אנשי המשמר לא ממש גילו רצון לפנות את התושבים מתוך האולם.

אחד המאבטחים ניגש לתושב מבוגר, ואמר לו "בוא, אתה צריך לצאת". התושב התעקש. "אני לא יוצא. תביא לפה את רועי שוורץ". המאבטח הלך וחזר אחר, כנראה רועי שוורץ המדובר. "בוא", אמר שוורץ לתושב המבוגר, "אתה צריך לצאת", ושניהם יצאו מהאולם באטיות.

אנשי משמר בית המשפט ניסו להסות את הנוכחים, ניכר בהם שזו משימה שאינה לפי רוחם, להשקיט אנשים שגורלם תלוי על בלימה, חלקם מבוגרים מהם מאד, כולם עוטים מבט חושש ומודאג

אף שהאולם לא התרוקן, והרוחות לא שקטו, השופטת ניב חזרה לאולם. היא קראה אליה את עורכי הדין והוקפה בטבעת של למעלה מעשרים גברים בחליפות. אחרי שהתפזרה חבורת עורכי הדין וניב השליכה הס באולם, אמרה "אני מבינה שיש כאן מוקד של חוסר נוחות, וזה מר 'שוגון'. מר 'שוגון', אתה מוכן לצאת בבקשה?" פנתה השופטת בנימוס. 'שוגון' ועו"ד חלד התקוממו. "אני נציג הבעלים", אמר שוגון והתכוון ליצחק תשובה. אך לשמחת הקהל השופטת התעקשה ו'שוגון', יצא את האולם.

"הם מדברים, אבל הם לא רואים אותנו"

אך עוד היו צפויות מהמורות בדיון. לאחר בירור כל פרטי הרישום, ודיון מפורט ומבולבל בסדרי הדיון בתיקים השונים, פנתה שוב השופטת לקהל כולו ואמרה: "אני רוצה שתבינו את התהליך. זה תהליך משעמם היום, כי אנחנו רק מכינים אותו. אני מציעה לכל הצדדים ללכת לגישור, ופניתי למגשר בכיר ומוצלח, שהסכים לבצע את תהליך הגישור. אתם צריכים לזכור שבית המשפט הזה כבר קבע בעבר שאין לכם זכויות…"

"כיצד ייתכן שיתנהל דיון בתביעה זו כאשר יש בתיק זה החלטה משנת 1979, שאין לדון בעניין פינוי התושבים ללא מתן דיור אקוויוולנטי?"

אמירה זו הקפיצה את אנשי גבעת עמל, ובצדק. גבעת עמל יושבה עם קום המדינה בשליחות מוסדות המדינה, אשר שיכנו בבתי ערבים שנמלטו מהכפר ג'מוסין עולים חדשים, בעיקר עולי המזרח. במשך שנים התגוררו שם התושבים, ללא הסדרת זכויותיהם, כאשר בתחילת שנות ה-60' מכרה המדינה את חלקת הקרקע – עם התושבים עליה, תוך הבטחה שהיזם הפרטי יפצה את התושבים בהתאם. אך בתרגילים משפטיים שונים, ותוך ייצור דימוי של "פולשים" לתושבי גבעת עמל, הצליחו היזמים – כיום בעיקר חברת אלעד, הנשלטת על ידי יצחק תשובה – לפנות חלק מהתושבים, לעתים אפילו תוך חיובם בדמי שימוש על בתיהם, ועם דמי פיצוי מועטים. השופטת ניב הזכירה פסק דין מן העבר, שאכן קבע – בצורה שנתקפת כיום – כי לתושבים המקוריים של גבעת עמל אין זכויות בקרקע.

עם אמירה זו החל האולם לבעבע. "הנה מתחיל הלחץ", קמה אשה אחת, "זה בדיוק הלחץ שהיה עם משפחת כוזהינוף (בעלים אחרים של שטח בגבעת עמל שהובילו לפינוי של תושבים – י. כ.)" אמרה ויצאה מהאולם.

אשה מבוגרת קמה והחל לזעוק לעבר השופטת "זה מה שאתם עשיתם לי! זרקתם אותי מהבית, עם ילד בן שש! לילד שלי יש טראומה, ואנחנו כבר שנה וחצי ברחוב! אני חולה, בעלי נכה ואותי זרקתם לרחוב!" אנשי המשמר הקיפו את האישה והשופטת הורתה על הרחקתה, אך היא המשיכה: "אני מצטערת שאני מתפרצת השופטת, אבל מה עם צדק? תשפטו, אני מבינה שאתם צריכים לשפוט, אבל תעשו צדק".

כאשר אנשי המשמר הצליחו להוציאה מהאולם החלה לדבר אישה אחרת, שמה לבנה. היא דיברה ברכות יחסית אל השופטת, "אין פה צדק, אתם לא רואים אותנו, הבן שלי נהרג בבית הזה, האחים שלי, כל החיים שלי נתנו בבית הזה". אדם אחר קם ואמר "למה את אומרת שאין להם זכויות?"

כאשר הצליחה השופטת להשיג את קשב הנוכחים אמרה: "זו דוגמה לבעיה של הדיון כאן. לא שמעתם את סוף המשפט. בית המשפט הזה כבר קבע בעבר שאין לכם זכויות, אבל עכשיו, אצלי, אנחנו מתחילים מאפס. אם יש לכם זכויות לא תפונו מהבית ואם צריך לפנות אתכם, יפנו אתכם". כאן פנתה השופטת לנציג החברות היזמיות ושאלה, "אתם תסכימו לגישור?" עו"ד חלד השיב "הדלת שלנו תמיד פתוחה" וזכה לפרץ צחוק מריר מהנוכחים.

השופטת התעקשה: "יש הבדל בין הדלת שלי פתוחה ואני מציע מה שבא לי לבין מגשר. אתם תסכימו למגשר?" עו"ד חלד לא ויתר על ההזדמנות לנסות ולייצר מעט ריב ומדון. "כבוד השופטת, אני מטפל בעניין הזה כבר למעלה מ-30 שנים. התחלנו עם 140 תביעות, והיום יש לנו 18 תביעות. אני יודע שיש משא ומתן עם ארבע משפחות" אמר עורך הדין והקהל צעק לו "לא נכון, שקרן!". חלד המשיך, "יש משא ומתן ובקרוב יתכן שיהיו רק 14 תביעות, אולי 12. אנחנו נסכים להליך".

ביציאה מבית המשפט ישבה לבנה ודיברה עם חברה: "את מבינה, הם מדברים, מדברים. אבל הם לא רואים אותנו".

'דבר ראשון' ימשיך לעקוב אחר מאבק תושבי גבעת עמל.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!