יצחק תשובה הפך את קבוצת דלק לזירת מטענים ממולכדת, שבה כל ניסיון לסלק אותו משליטה יכולה להתקבל רק במחיר כבד – חיסול רוב נכסי הקבוצה במחירים נמוכים ופגיעה מקסימלית בכספי הציבור שהושקעו אצלו.

בתי ההשקעות, המנהלים את חסכונות הציבור, ביצעו טעות דרמטית במשך שנים – הם המשיכו לבטוח באיש, שכבר שמט 1.4 מיליארד שקלים בהסדר החוב של דלק נדל"ן בראשית העשור, הזכור כ'תספורת של תשובה' והמשיכו להלוות לו כספי ציבור ללא כל בטחונות ועכשיו, הם נמצאים בבעיה גדולה.

הדעות חלוקות האם המשבר של קבוצת דלק ייפתר עם התאוששות מחירי הנפט, או שמסע הרכישות הממונף לנכסי נפט וגז בחו"ל יתסתים בהתרסקות גמורה. גם בעל השליטה יצחק תשובה לקח סיכון אחד ענק יותר מדי – ירידת הערך בנכסי דלק כה דרמטית שחלק מבעלי החוב היו מוכנים לספוג כל תספורת, רק על מנת להיפרע מתשובה ולסלק אותו מהשליטה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

האיום הזה, להיפטר ממנו, הביא את תשובה לומר דברי חנופה לא אופייניים בדבר המחויבות שלו לשרת את החוב. ככה הנושים שחוששים מהחייב והחייב שחושש מהנושים מצאו עצמם כבולים יחד. הוא נשאר בעל השליטה, אבל הוא גם מוגבל בשורה של התניות המגנות על בעלי החוב.

איך נוצרה "זירת המטענים הפיננסית" ?

ברמה התקשורתית, קבוצת דלק הציגה עצמה כמי שעוסקת בקידוחי גז ונפט, עסק מסוכן בפני עצמו, אך בישראל הוא נהנה מתמיכה ממשלתית ומחוזים מובטחים. בפועל, קבוצת דלק היא כבר מזמן במקום אחר, כזו שמספקת הבטחות בשוק ההון, מוכרת סיכון על סיכון, ואופציה על אופציה בנכסי גז ונפט בישראל וברחבי העולם. השקעת כספי ציבור בנכסים של קבוצת דלק היא חגורת מגן מעולה לבעל השליטה תשובה, משום שפגיעה בו תהיה תמיד מהולה בפגיעה בכספי החוסכים. מדובר בדפוס שחזר על עצמו בכמה סיבובים.

מתווה הגז הממשלתי אילץ את דלק למכור את חלקה במאגר "תמר" עד 2021. לצורך זה הוקמה ביולי 2017 חברת תמר פטרוליום והונפקה לציבור על רקע כותרות חיוביות בתקשורת. היום, שוויה כבר נמוך ב85% משווי ההנפקה אך רוב המניות נמצאות בידי הציבור.

במלים אחרות, דלק ותשובה קיבלו את ההון מהחוסכים ויצרו לעצמם "חומת מיגון" בדמות אחזקות של גופים מוסדיים המשקיעים את כספי החוסכים מהציבור הרחב, בשיטת "הצלחתם הצלחתנו". ההבדל היה שתשובה קיבל את החלק שלו ברווחים מראש, והשאיר את החוסכים להתמודד עם הסיכונים בתחום הגז.

לפני 10 חודשים, נפלו שוב קרנות המורים והגננות ברשת, ורכשו עוד נכס מקבוצת דלק כאשר הסיכונים בשווי של מאגר "תמר" היו כבר הרבה יותר רבים וברורים. הם היחידים, כמעט כל הגופים המוסדיים מושקעים בקבוצת דלק.

גיוסי החוב של דלק, בהיקף של 5.8 מיליארד ש"ח, נעשו על סמך תחזיות ורודות למחירי נפט גבוהים וללא מתן כל בטחונות לאפשרות שבהם לקבוצה לא יהיה כסף להחזיר בעתיד.

גם החובות של דלק לבנקים, הם חלק מאותה זירה, ומהווים באופן פרדוקסלי, עוד שכבת הגנה לתשובה. הבנקים קיבלו בטחונות שווי גבוה בהרבה מהיקף ההלוואות שהעניקו. אם לקבוצת דלק לא יהיה כסף לשלם חובות, הבנקים לא יהססו להעביר לידיהם את הנכסים המובטחים להם וימכרו אותם בזול בשוק ההון, על חשבון תשובה ועל הגב של בעלי החוב מהציבור הרחב. לכן, ה"איום הבנקאי" עוזר לתשובה לרכך את בעלי אגרות החוב, בידיעה שהעמדה של החוב לפירעון מיידי מצד בעלי אגרות החוב תגרום לתגובת שרשרת בה קודם כל הבנקים זוכים בנכסים ומשאירים לשאר בעלי החוב רק פירורים.

שורה תחתונה

קבוצת דלק חילקה בעשור האחרון רווחים לבעלי המניות בסכום של כ-5.4 מיליארד ש"ח, כאשר יצחק תשובה קיבל באופן אישי כ-3 מיליארד שקלים (לפני מס). החובות הישירים של קבוצת דלק מסתכמים בכ-8 מיליארד ש"ח, אך חובות כלל חברות הקבוצה עומדים על למעלה מ-28 מיליארד ש"ח. המספרים הללו, היו ברובם גלויים לכל אורך הדרך. סימני האזהרה היו שם, אך חברות הדירוג העניקו לחוב של דלק דירוג גבוה, ופיתו גופים מוסדיים, שלא בחלו לסכן כספי ציבור בהלוואות ענק מבלי לדרוש שם בטחונות.