זו לא סתם מחווה סמלית. ההחלטה הראשונה של שר האוצר הנכנס, ישראל כ"ץ, הייתה לקצץ 10% משכרו. "כל הכבוד!", יאמרו התמימים. אבל שלא יהיה ספק: זו לא מחווה סמלית. לא כניסה אל מתחת לאלונקה. בהחלטה אחת סימן כ"ץ את הכיוון – הוא הולך להוביל מדיניות קיצוצים. כמו מפקד בצה"ל, הוא נותן את הדוגמא וצועק בלי קול – אחרי.

זו לא סתם מחווה סמלית, אלא אות לפקידי המשרד – "תנו לי קיצוצים". והם יביאו, כמה שהם חיכו לסימן הזה… הם קוראים אותו מצוין. ולא מדובר בהכרח, ולא מדובר במציאות מחייבת. ממשלת ישראל לא צריכה את הקיצוץ. היא יכולה לגייס כסף, היא יכולה להדפיס כסף. יש לה עומק כלכלי שמאפשר לספוג השקעה אדירה של עשרות מיליארדי שקלים במשק.

זו לא סתם מחווה סמלית, זה איתות לבאות. שני צעדים אחרי הקיצוצים בתקציב יגיע גל ההתקפה השני – הקיצוץ במסים. הם יגידו שכדי לעודד את הכלכלה צריך לתת להם תמריצים. למי? להם – שם למעלה, למשקיעים, לבעלי ההון, לאלו שאי אפשר בלעדיהם. אם נקצץ להם מסים הם ישקיעו שוב. ישקיעו שוב את הכסף שלנו. שיעור מאלף בתחום נותן בימים אלה המשקיע הגדול יצחק תשובה שגייס הון והשקיע במשק (בניו יורק), הפסיד ועשה תספורת, וגייס עוד כסף והשקיע שוב ושוב, וכעת אומר לבעלי החוב שלו – אין לי, מה תעשו לי?

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

זו לא סתם מחווה סמלית, זה סימן להזנקת השיטה של ניצול המצב הכלכלי לביצוע שורת רפורמות ציניות. מעיין דוקטרינת הלם לעניים. לא ישנו פה את שיטת המשטר, סתם יגנבו פה כמה סוסים בחסות המשבר. מאות אלפי ישראלים "נמצאים ללא עבודה ופרנסה ובעלי עסקים רבים קורסים תחת המצב" כמו שכתב כ"ץ בהודעתו. הם לא צריכים קיצוץ בשכר השרים, הם צריכים שירות תעסוקה אפקטיבי ומתוקצב, הם צריכים סיוע לעסקים שמגיע בזמן, ומענקים לעצמאים שמאפשר להם להתקיים.

כ"ץ מוכן לפגוע קצת בשכרו, כדי שאחר כך יוכל להצדיק פגיעה באזרחים. מי שחושב שמדובר בצעד אחראי טועה טעות מרה. קיצוץ בתקציב הוא הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה. זה הזמן להגדיל את התקציב, להוציא כסף. הממשלה צריכה להוביל בהשקעות ובשכר. לא להוביל בצמצום הסיכון והעברתו לעובדים. מה שהממשלה תעשה, יראו ויעשו גם המשקיעים והמעסיקים בשוק הפרטי.

עדיף ששר האוצר ישמור על שכרו המכובד ויצדיק אותו. כי אם יקצץ בשכרו ולא ימלא את תפקידו טוב יותר. המחווה הסמלית הזו עוד תעלה לישראלים הרבה מאוד כסף.