מסימני מגפת הקורונה: בתי הספר ברחבי העולם נסגרו, כולם עברו ללמידה מרחוק, הורים לא הלכו לעבודה ומצאו את עצמם לפתע במשך ימים שלמים בבתים, נתונים בהסגר ביחד עם ילדיהם ואחראים על לימודיהם. מה אנחנו יכולים ללמוד מהתקופה שעברנו ואיך תשתנה מערכת החינוך בעקבותיה?

אחד מהפרויקטים האוניברסיטאיים שלי מחבר ותומך במנהיגי מערכות החינוך בשש מדינות ושתי פרובינציות קנדיות, הפועלים למען קידום ערכים הומניטריים. תמכנו בהם גם בזמן ההתמודדות שלהם עם מגפת הקורונה. משיחותי עם מנהיגים אלו, ומתוך הניסיון והתובנות של הצוות שלי בהובלת שינויים רחבי היקף במערכות חינוך, לפניכם חמש סוגיות והזדמנויות רחבות ומתמשכות שעלינו לצפות שיצופו כאשר יחזרו הלימודים לסדרם.

הסוגייה הראשונה: פערים לימודיים שנוצרו כתוצאה ממחסור בנגישות ללמידה המקוונת

לאחר שבועות או חודשים בבית, תלמידים איבדו את ״תמיכת הפנים אל מול פנים״ שהם קיבלו ממוריהם. צעירים רבים חוו עוני וחרדה. חלקם ראו את אהוביהם חולים, ואולי אף גרוע מכך. לרובם כלל לא הייתה הזדמנות לשחק בחוץ או לצאת קצת להתאוורר מהבית.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

שיעורי האלימות בבית ומאבקי המשמורת עלו מאז תחילת מגפת הקורונה. ילדים רבים איבדו את הרגלי הלמידה שנרכשו בבית הספר – לשבת במעגל, לחכות לתורם, לדעת איך להקשיב ולשתף פעולה. לא מעט יציגו סימנים של מתח פוסט טראומטי. רבים מהילדים בילו שעות בצפייה בטלפונים חכמים ומשחקי מחשב.

ברור לכולם שהפערים בהישגים הלימודיים בין תלמידים מרקע חברתי כלכלי שונה התרחבו באופן משמעותי. לא לכולם הייתה גישה לרשת האינטרנט או למחשב. על אף שיתכן שממשלות צופות צמצום תקציבי, אנחנו למעשה נהיה זקוקים למשאבים נוספים למערכות החינוך. אנחנו נזדקק למדריכים, מומחי בריאות הנפש ותומכי הוראה על מנת לסייע לתלמידים הכי חלשים ופגיעים שלנו להתמקם ולהדביק את הקצב.

הסוגייה השנייה: רווחתם הפיזית והנפשית של תלמידים המתאוששים מתקופה מאתגרת

אחרי התקופה שעברנו יחדלו אנשי חינוך להתייחס לעיסוק ברווחתו של התלמיד כאופנה חולפת. טרם המשבר, החלו לחשושים שהעיסוק בשלומות של התלמידים מהווה הפרעה ללמידה ראויה. לא עוד. כעת ברור שללא דאגה ותמיכה של המורה, מאוד קשה לצעירים להישאר במצב מיטיבי ומרוכז. נצטרך להודות שהעיסוק ברווחתם של התלמידים לא בא על חשבון הצלחתם. היא מהווה תנאי בסיס להישגים לימודיים, במיוחד בקרב ילדים פגיעים.

הסוגייה השלישית: מעמד המורה

המורים נמנים עם הגיבורים האלמוניים של הקורונה: הכנת מקורות והדרכה ללימוד מקוון, חלוקת חומרי לימוד, שמירה על קשר עם ילדים והוריהם כדי לוודא שהכל בסדר – הם עשו את כל זה גם כאשר לרבים מהם יש ילדים משלהם בבית.

הורים מתחילים להכיר ולהוקיר את כל מה שהמורים עושים. קשה מספיק להורים שיש להם שנים או שלושה ילדים בבית בימים אלה. רבים בוודאי יבינו כמה קשה להחזיק 25 או  30 ילדים, ואף יותר, בכיתה אחת. כאשר עולם העבודה יחזור לאיזשהי נורמליות, נתייחס פחות לעובדים החיוניים שלנו כאל מובנים מאליהם. מורים נמנים עם אלה שהיחס אליהם ישתנה.

הסוגייה הרביעית: איך מבטיחים את קיומם של עובדים חיוניים?

מתן הכבוד והכרת החשיבות של החינוך המקצועי, המיומנויות הטכניות וההכשרה המקצועית ישתקפו במה שנבחר ללמד. המגפה העולמית חשפה את הפגיעות של הכלכלה הגלובלית ואת סכנת התמוטטותם של קווי אספקה חיוניים המצויים מחוץ למדינות עצמן. לכן קנדה לפחות תשאף להחזיר חלק מקווי הייצור החיוניים שלה חזרה הביתה. בשל כך יהיה צורך גובר בכישורים והכשרות מקצועיות, וסטטוס גבוה יותר לבתי ספר ותכניות שיספקו אותם.

זה ברור היום יותר מתמיד שאנחנו תלויים וצריכים להעריך את כל העובדים החיוניים שלנו במקצועות כמו מקצועות הטיפול, עובדי ענף הבנייה וענף הקמעונאות. אמי האלמנה גידלה שלושה בנים תוך שהיא ניקתה בתים, עבדה בחנויות מקומיות, וטיפלה בילדיהם של אחרים. לא ניתן לומר עליה שהיא לא הייתה עובדת לא מיומנת.

למרות שלא כולם מצליחים להגיע להסכמה לגבי מה זה אומר להיות מעמד הפועלים, מה שברור זה שזה כרוך בסקטורים של עבודה שיש בהם רמות מסוימות של שכר וצבירה בין דורית של הון תרבותי וחברתי, נטיות וטעמים. כשהכלכלה תחזור לסדרה, יהיו אנשים שירגישו גאים לקרוא לעצמם אנשי מעמד הפועלים וידרשו הכרה כספית וחברתית שתבוא בעקבות כך. זה גם יחייב לחשוב מחדש את כל תחום כלכלת החלטורה והשפעתה על חייהם של אנשים. נצטרך להבין איזו למידה תאפשר לבני אדם להתמודד עם שינויים קיצוניים, לפתח יכולות לניעות וליצור לעצמם חיים משמעותיים.

הסוגייה החמישית: מה תפקידה הנכון של הטכנולוגיה בלמידה הבית ספרית?

במהלך הקורונה, התרחש מירוץ מטורף למציאת טכנולוגיה שתתמוך בלמידה מרחוק. אולם ברשת הפרויקטים החינוכיים שלנו ב-ARC, סגן שר החינוך בפרובינציה קנדית אחת יידע אותנו שללמעלה מ-30 אחוזים מהתלמידים שבאחריותו אין חיבור לאינטרנט או מכשיר דיגיטלי בביתם. ככל שהמצב הכלכלי יחמיר, משפחות על סף העוני עשויות למצוא את עצמן נאלצות לבחור בין רכישת שירותי אינטרנט לקנית מזון.

באורוגואי, אחת המדינות בפרויקט שלנו, הקימו רשות ממשלתית עצמאית לחדשנות בשנת 2007. כל ילד קיבל מכשיר אישי עם חיבור לאינטרנט. צעד זה דרבן יותר משליש מבתי הספר במדינה לפתח פרויקטים בהם חדשנות ולמידה מעמיקה יותר, לא רק טכנולוגיה, היו בחזית הבמה.

במגפה זו, הטכנולוגיה היוותה תוספת ללמידה ולמורים, היא לא החליפה אותם. במהלך השבועות הראשונים של סגירת בתי הספר באורוגואי, השימוש בפלטפורמות של הרשות גדל ב-1,100 אחוזים. קנדה צריכה לפתח גישה לאומית ברורה ומקיפה לחיבור בין טכנולוגיה ולמידה שתשרת את כלל בתי הספר.

לעומת זאת, גם נראה הפחתה בשימוש באמצעים טכנולוגיים. אנחנו וודאי זקוקים למשאבים דיגיטליים טובים יותר. אבל מי שחשב שללמוד באופן מקוון יכול להחליף מורים, ימהר לנטוש את הרעיון – במיוחד הורים שתקועים בבית עם ילדים, כאשר אלה לא מסוגלים להתרכז ולווסת את עצמם ואת עבודתם.

אנחנו נמצאים כרגע במנהרה ארוכה ואפלה. כאשר ניחלץ ממנה, האתגר שלנו לא יהיה להמשיך להתקדם כפי שהיה בעבר, אלא להביט באופן עמוק על מה שחווינו, ולפנות פניה חדה שתאפשר לנו למצוא כיוון טוב יותר בתחום החינוך ובחברה בכלל.

___________________________________________________________

אנדי הרגריבס הוא פרופסור למחקר החינוך במכללת בוסטון. המאמר התפרסם לראשונה באתר The Conversation.