"אחת החוויות הכי גדולות שהיו לי עם צב ים זה מפגש עם צב שגידלנו ושיחררנו חזרה לטבע", מספר אביב לוי, המנהל המדעי של המצפה התת ימי באילת, בראיון מקיף לכבוד יום הצב הבינלאומי שחל היום (שבת). "נתקלתי בו לפני ארבע שנים. זה היה מרגש לגלות שהוא הצליח לגדול ולשרוד בטבע. לצערי מאז לא נתקלנו בו".
צבי ים הם יצורים ימיים אייקוניים ומזוהים במיוחד עם המאבק בזיהום פלסטיק בים. רוב מיני צבי הים נמצאים בסכנת הכחדה כלל עולמית בשל פעילות אנושית. לדברי לוי, בחופי הארץ ניתן לפגוש שלושה מינים ומבקר נדיר אחד.
"פה במצפה יש לנו צבי ים ירוקים, שהם גדולים יחסית, והם יכולים להגיע לגיל 250 שנה ומשקל 300 קילו. יש לנו גם צבי ים קרניים, שהם קטנים יותר ויכולים להגיע עד גיל 90 ולמשקל של עד 100 קילו".
בעבר צבי ים קרניים היו נפוצים יותר במפרץ אילת ואף קיננו לחופיו אך כיום מספרם פחת וכעת הם נחשבים למבקר נדירים בשמורת האלמוגים, ונמצאים רק במרכז הרבייה וההשבה לטבע שבמצפה. צבי ים ירוקים הם מין מוכר יותר ונמצאים גם במפרץ אילת וגם בחופי הים התיכון כמו גם צבי הים החומים. מלבד שלושת המינים המקומיים ישנו גם צב הים הגלדי, שהוא גם צב הים הגדול בעולם, והם, לדברי לוי, מבקרים נדירים מאד במפרץ אילת.
דיאטה צמחונית או קרניבורית? התשובה נמצאת בציפורניים
מסתבר שלצבי ים ישנן ציפורניים, ולא זו בלבד אלא שמספר הציפורניים יכול לגלות לנו מה התזונה המועדפת על הצב. "לצבים הירוקים, הצמחוניים יש ציפורן אחת כי את האצות שהם אוכלים יותר קל לקרוע", מסביר לוי. "לעומת זאת, הצבים הקרניים הם אוכלי בשר והם אוכלים סרטנים וספוגים. להם יש שתי ציפורנים כי כדי לקרוע ספוג או מלפפון ים צריך להפעיל יותר כוח".
איטיים כמו צבים? לא בשחייה
לצבים יש אולי מוניטין של חיה אטית במיוחד, אבל לוי מיד מנפץ את המיתוס. "צבי ים בניגוד למה שחושבים הם בעלי חיים מהירים בים, ויש להם ספרינטים חזקים מאד. הם משתמשים בגפיים הקדמיות כמנוע ובגפיים האחוריות כהגה". לדבריו, ישנם צבים ששוחים במהירות של כ-35 קמ"ש במהלך הנדידה שלהם במרחבי הימים.
צב נינג'ה משוריין
לוי מסביר שהשריון של הצבים "הוא בעצם הרחבה של הצלעות שלהם. הוא בנוי מלוחיות, כמו רעפים, וכל לוחית יושבת על לוחית". כמו זוחלים ויונקים רבים צבים שואפים אוויר על ידי הרחבת בתי החזה והצלעות. "הם נושמים מתוך השריון, יש להם חלל שהם יכולים לנפח. צריך לזכור שצב צולל צלילה חופשית בזמן מנוחה. הוא יכול גם להיות חצי שעה מתחת למים".
האויב הגדול ביותר
"תמיד כשאני מדבר על צבי ים אני מדבר על פלסטיק. זה לא רק מכוער ומזהם. זה גם הורג את הצבים", מסמן לוי את אחד האיומים הגדולים ביותר על אוכלוסיית הצבים. "אחד הדברים שפוגעים בצבים זו התסבוכות ברשתות דיג וקרסים. צבים הם זוחלים והם חייבים לעלות לפני המים כדי לנשום".
סכנות נוספות שאורבות לצבים הן שקיות הניילון שנסחפות לים. "צבים אוכלים מדוזות בעיקר בגיל צעיר. המדוזה היא מזון זמין שקל לתפוס ושקית הניילון ששוחה בזרם דומה למדוזה. הצבים אוכלים את הניילונים ונחנקים. לפעמים זה גורם להם לסתימות במערכת העיכול.
"מגיעים אלינו צבים מהטבע, מסובכים ברשתות או עם קרס דיג ואנחנו מטפלים בהם ולבסוף מחזירים אותם לטבע. עד היום ששיחרנו קרוב ל-200 צבים, את חלקם אנחנו פוגשים בהמשך".
אבל לא רק הפלסטיק מהווה סכנה לצבים. "צבים אוהבים להטיל את הקנים שלהם בחופים עם חול ואנחנו אוהבים לבנות שם מלונות ואתרי תיירות". לוי מסביר שהבעיה מתחילה כשצבה שמנסה להטיל עלולה להיבהל מהפעילות האנושית ולא להטיל או לטשטש את הקן באופן חפוז. "גם האורות מבלבלים את האבקועים כי הם מנווטים לפי אור הירח, והם יכולים להתבלבל וללכת לכיוון האורות של העיר".
גם כלי רכב נחשבים לאויבים של הצבים. "הנסיעה על החול עם רכב שטח או טרקטורון עלולה להותיר חריצים שהאבקוע יכול להילכד בהם".
סיכוי של אחד לאלף להגיע לבגרות
לוי אומר שאחת הבעיות המרכזיות של צבי הים הן שצב שרק צב אחד מכל אלף ביצים יגיע לבגרות. "זה אחוזים לא טובים בכלל". הסיבה לכך קשורה בין היתר לפעילות אנושית. "בתחילת האביב הזכר מפרה את הנקבה ובתחילת הקיץ הנקבות מטילות את הביצים בקן שחפרו בחול. "הזכר, מרגע שבקע, תמיד נמצא בים. הנקבה חופרת קן בעזרת הגפיים האחוריות, מכסה, מהדקת ומטשטשת אותו, והשמש היא זאת שדוגרת".
ואז מה קורה?
"האבקועים בוקעים יחד. אם יש כאלה שבוקעים לפני הם יחכו מתחת לחול לכל השאר. ואז, פתאום, הם יוצאים מהקן, 50 או 100 צבים, וזה מבטיח שתמיד יהיו כמה שיצליחו להגיע לים.
"בגיל צעיר הם מאד אוהבים לאכול מדוזות. הם צריכים ללמוד מי הטורפים, להיזהר מכרישים סרטנים, יונקים, דגים וציפורים. השריון בימים הראשונים הוא קל ולכן קל לפצח אותו. הרבה ממה שהם לומדים זה אינסטינקטים".
זכר או נקבה? תלוי בטמפרטורה
בניגוד ליונקים, אצל צבי ים כמו אצל שאר הזוחלים, מין הילוד לא נקבע על ידי הורשה גנטית, אלא על ידי חום הקרקע שהביצה מתפתחת בו. "טמפרטורה חמה יוצרת נקבות ונמוכה יוצרת זכרים", מסביר לוי, "זה מבטיח שתמיד יהיו גם זכרים ונקבות. בקן אף פעם אין טמפרטורת אחידה". מסיבה זו, הוא מסביר, הם נזהרים לשמור על המיקום המדויק של הביצים כשהם מבצעים העתקה של קן.
הוא נושך? התשובה היא כן, אבל רק את בני מינו
"אנחנו בתחילת עונת הרבייה והרבייה אצל צבים כוללת פעמים רבות נשיכות הדדיות. נשיכות של קנאה. בזמן שהזכר מגלה עניין בנקבה אחת שאר הנקבות ינשכו אותה", עם זאת, הוא מרגיע ומדגיש כי "לרוב מדובר בנגיסות קלות ואנחנו לא צריכים להתערב. אבל לפעמים זה מגיע לרמה של חבישות ובמקרים קיצוניים אפילו אין ברירה אלא להפריד ולבודד".