עונת הרחצה נפתחה והמצילים חזרו לחופים. המלתחות סגורות, את השירותים מחטאים והמתרחצים מתבקשים לשמור על מרחק אחד מהשני, אבל המצילים מספרים על אווירה רגועה, וחופים שהולכים ומתמלאים.

"פתחנו את העונה מוכנים עם הדגל מורם למעלה"

"אני איש של ים" מספר כורדי חאדר, מציל בחוף הצפוני בעכו. "גלים, לא גלים, חורף, גשם – אני חי את הים. גם בקורונה לא יכולתי להיפרד מהים". הוא בן 54, כבר 15 שנה מציל.

מתרחצים בחוף הים בעכו, מקפידים על הנהלים החדשים. 23 למאי (צילום: דוד כהן/פלאש90)

איך עכשיו האווירה בחוף?
"האווירה משמחת מאוד, אנשים כבר רצו לצאת מהסגר. חוף הים זה שמחת חיים. אנחנו כורזים ומעדכנים את האנשים, השירותים פתוחים אבל המלתחות סגורות. מסתדרים. אנשים התחילו להתנהג בצורה אחרת מאז הקורונה. אנחנו רואים שאנשים רגועים יותר ואני מרגיש את זה. אני מקווה שנמשוך לפחות עד סוף העונה ומאחל לכל המתרחצים ליהנות מהים".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

איך ההרגשה לחזור?
"היינו במעקב אחרי החדשות ואחרי ההודעות מהוועד של עיריית עכו והחברה הכלכלית. בסוף מנהל החוף התקשר להודיע לנו על הפתיחה. שמחנו מאוד. חבל לפספס את העונה. סך הכל עונת הרחצה נמשכת שבעה עד שמונה חודשים ואחרי זה צריך להתעסק בדברים אחרים – לבדוק ציוד ולפרק ואז להכין שוב את החוף".

איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"בהתחלה לא ידעו, בגלל הקורונה, אם יפתחו או לא ואף אחד לא ידע מה קורה. בזמן הקורונה תחזקנו את החוף ועשינו סקר סיכונים בכל החופים המוכרזים והלא מוכרזים בעכו. זה בערך 6.5 ק"מ. אחר כך יצאנו לחל"ת של חודש וחצי. חזרנו כמעט שבוע לפני כי היה צריך להתארגן".

"הכנרת מלאה, זה יפה אבל אני מודאגת"

אלכסנדרה ברקין, מצילה כבר חמש שנים. בחוף הנפרד בטבריה, שבו היא עובדת, המים עקפו את סוכת המציל והיא צריכה פתאום לשמור גם על מתרחצים שנמצאים מאחורי הסוכה. "אני מודאגת כי הצורה של הכנרת השתנתה, אין הרבה מים רדודים כמו שמתרחצים היו רגילים".

אלכסנדרה ברקין מצילה בטבריה. (צילום: אלבום פרטי)

איך ההרגשה לחזור?
"התגעגענו לעבודה, רצינו לעבוד. אצלנו געגועים לים וגעגועים לעבודה זה הולך ביחד. יום ראשון התחלנו להתארגן על החופים ויום רביעי פתחנו". היא מספרת שבגלל עליית המפלס היא "מבקשת מהקהל לשמור על הילדים הקטנים. הכינרת עכשיו יותר מסוכנת כשהיא ככה. יש זרמים, רוחות. לא לסמוך על גלגל ומצוף, לא להיכנס למים עמוקים, להיות בקשר עין עם הילדים ולא לעזוב אותם לרגע. כמובן, לשמור על הוראות המציל".

איך אנשים מתנהגים?
"אני מצילה בחוף הנפרד של הבנות ואתמול היו פחות אנשים, היום היה יותר, אנשים מתחילים לצאת ולהשתחרר. מאוד קשה לשמור על מרחק בין האנשים כי אין קו ישר כמו בים התיכון, יש כניסות קטנות שאי אפשר לשמור ואנשים מתרכזים בכניסות האלה. אני כורזת ברמקול בעיקר בדברים שקשורים למים, פחות מתעסקת עם מה שקורה בחוף. מקווה שאנשים יקשיבו. אני חושבת שהתיירות תרד בגלל הקורונה, ותיירים יותר ממושמעים מישראלים בחופים, אז צפוי להיות מאתגר".

איך עברה עלייך תקופת הקורונה?
"אני עובדת עירייה וביולי שנה שעברה קיבלתי קביעות. ההסדר לעובדים קבועים היה שמקבלים משכורת על חשבון ימי חופשה. מי שלא הספיק לצבור מספיק ימי חופש זה ינוכה מהמכסה שלו בהמשך. אני צריכה לשמור על כושר, אז אני ובעלי, שגם הוא מציל, יצאנו 100 מטר מהבית ועשינו ריצות כדי לשמור על הכושר".

"צריך להישמר ולשמור מרחק אבל במים אין בעיה"

מומי בן סימון, בן 53, מציל כבר 31 שנה. עכשיו הוא בחוף כרמל בחיפה. "החיפאים מאוד ממושמעים" הוא אומר.

איך נראית החזרה לחוף?
"את השירותים מחטאים כל שעה. פקחים ומנקים הולכים עם מסכות אבל אנחנו לא כי אנחנו צריכים להציל ולתת הוראות לאנשים ברמקול. אנשים לא נמצאים בקבוצות גדולות, אנחנו כורזים ואנשים מאוד ממושמעים. השנה גם פעם ראשונה שכל החופים בחיפה קיבלו דגלים כחולים, תו תקן בן לאומי שאנשים יכולים להיות בטוחים בשהייה שלהם בחופים".

מומי בן סימון, מציל בחופי חיפה (צילום: אלבום פרטי)

איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"להיות בבית עשה לי הרגשה מאוד קשה. אנחנו רגילים להיות בים כל יום, גם בחורף. אני נמצא 365 יום בים, אין אצלי חופשים ולהיות סגור בבית הייתה מכה מאוד קשה. רק חיכינו לחזור לים. בתקופת הקורונה היינו בהסכם של עיריית חיפה, מחצית מימי הקורונה היו על ימי החופשה של חשבון העובד ומחצית על חשבון המעסיק".

"הקבועים שלחו לי הודעות, 'מתי תחזרו?'"

"אני 31 שנה מציל בטיילת בתל אביב, ורק לפני יומיים הגעתי לחוף מציצים והחלפתי את המציל הוותיק שם שיצא לפנסיה", מספר אבי ארגמן, בן 56. "הייתה הרגשה טובה מאוד לראות את כל המתרחצים שלי מהחוף הקודם. יש לנו קשר אישי עם המון מתרחצים. נתתי מרפק שלום".

אבי ארגמן, מציל בחוף מציצים, תל אביב (צילום: אלבום פרטי)

איך האווירה בחוף?
"אווירה מצוינת. היו המון מתרחצים. החופים מפוצצים יחסית לתחילת עונה, וכרגע עוד אין תיירים. למעשה גם בשבועיים האחרונים שהתחיל החום, החוף היה מפוצץ, עוד לפני שהתירו את הרחצה אנשים הלכו בלי אישור, המשטרה כבר התעייפה מלאכוף את זה".

"אני בעצמי מתנדב 20 שנה בשיטור הימי בתל אביב, ובנוסף יש ימים שאני נשאר אחרי שעות העבודה פה, בקיץ עם אני מסיים לעבוד ב-19:00 בערב והים מסוכן אני נשאר לתת סיוע לשיטור הימי להציל אנשים במצוקה".

איך אנשים מתנהגים?
"נתנו היתר לגולשים שבועיים לפני, אז כל אחד לקח בוגי ורץ לחוף. את רואה אנשים בני 70 מסתובבים עם גלשן בוגי. זה מצחיק כי לא נתנו להם לשחות אז הם באו עם בוגי ואז הם גולשים. יש כאלו שגילו את הים כי זה נהיה מפלט מהקורונה".

איך עברה תקופת הקורונה?
"חיכינו לרגע שכבר יחזירו אותנו לעבודה. כאחד שנמצא בים כל השנים, אני חושב שבאוויר הפתוח וכששוחים בים אין סיכוי להידבק, אז זה מתסכל שסוגרים את הים".

כעובד עירייה הוא גויס לעזור במחלקות שונות של העירייה. "קיבלתי שכר על חשבון ימי חופשה, וב-1 למאי החזירו את המצילים לעבודה בעירייה בכל מיני דברים. עבדנו דרך הרווחה וחילקנו מזון מבית לבית לקשישים נזקקים. עשינו גם טלפונים לקשישים לראות מה שלומם ואם הם צריכים סיוע. זו הייתה הרגשה מעולה לעשות את זה, יצא מזה משהו טוב. לי היו שיחות בטלפון עם קשישים שבסוף ירדו לי דמעות. בירכו אותנו המצילים ואמרו לנו תודה. כמצילים, אנחנו כל הזמן מתחברים לקהל, אבל ראינו הפעם דברים יותר קשים. אנשים מבוגרים, בגיל 80-90 ואת רואה שהם לבד. גם ההורים שלי לבד, תקועים בבתים, כל אחד בפינה שלו ואני יודע מה זה".