דריה רהב, מנהלת סניף אלנבי של "המלביה" בתל אביב, היתה שקועה אתמול (שלישי) בהכנת אזור הישיבה שמחוץ למסעדה – קצת שולחנות, הרבה פינות ישיבה מרופדות היטב ולוחות שש בש. "זה ממש הסמל והכיף של המקום", היא אומרת, "אנחנו מחדשים, צובעים. יש הרבה מצב רוח היום, בעיקר של העובדים. מאוד מתגעגעים ללקוחות".

במלביה עבדו במרץ בכל תקופת המשבר. "פתחנו מערך משלוחים לכל הארץ. עבדנו עם וולט, תן ביס ועוד אפליקציות", מספרת רהב, בת 30 מתל אביב. היא מחכה לראות את הסניף מלא וגדוש בסועדים שמגיעים לשבת, לשחק, לרקוד, לשתות ולאכול מלבי, המומחיות הבלתי מעורערת של המקום. "המקום הזה מוכר גם חוויה", היא אומרת, "יושבים פה עם שש-בש ובירות, ערק, וכמובן מלבי. המקום עצמו צריך את האנשים וכבר מתגעגע".

דריה רהב, מנהלת המלביה באלנבי. "מאוד מתגעגעים ללקוחות" (צילום: הדס יום טוב)

עובדת במלביה בסניף אלנבי בתל אביב, לקראת הפתיחה המחודשת (צילום: הדס יום טוב)

גל לבקוביץ, 'אגאדיר': "אנשים כבר שכחו מה זה מסעדות"

ממש לא רחוק משם, בסניף נחלת בנימין של רשת מסעדות הבשרים "אגאדיר", נמצאים בעיצומן של ההכנות לפתיחת המקום – צביעת כיסאות, הכנת המטבח, נקיונות וחיטוי. "אנחנו מנקים, צובעים, דואגים שהכל יהיה סטרילי וחדש. בגדול זה כמו לפתוח מסעדה חדשה", אומר גל לבקוביץ, בן 33 מרחובות, מנהל הסניף.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

עובד 'אגאדיר' צובע כיסאות לקראת הפתיחה (צילום: הדס יום טוב)

עובד מכין כנפיים באגדיר (צילום: הדס יום טוב)

לבקוביץ אומר שהסיוע שקיבלו הוא ושותפיו לעסק מהמדינה הסתכם בזוטות. "פה ושם דחו לנו כל מיני תשלומים, אבל היינו חייבים להתקיים בזכות עצמנו. לכן פתחנו לראשונה מערך Take away ומשלוחים, רק בשביל לשמור על איזשהו תזרים מזומנים".

מרבית עובדי המסעדה כבר חזרו מחל"ת, ולבקוביץ מתכנן להחזיר את כולם בקרוב. "לא עבדנו כבר חודשיים-שלושה, אנשים כבר שכחו מה זה מסעדות. אני מניח שברגע שיצאו מחר לרחובות יגיע החשק ואנשים יבואו לבדוק מה קורה, מה העניינים, איזה מסעדות יש בשטח, ואנחנו נהיה שם לקבל אותם", הוא אומר בחיוך אופטימי.

עובד מכין המבורגר באגאדיר (צילום: הדס יום טוב)

רועי ממן, 'פסטה בסטה': "ניסינו להבין למי מהעובדים דחוף יותר לחזור לעבודה"

רועי ממן, בן 36 מתל אביב, מנהל סניף שוק הכרמל של מסעדת "פסטה בסטה" מתאר את תחושתו לקראת פתיחת המסעדה כ"פחד שמהול בשמחה". לדבריו, התפריט צומצם ב-30%, מחשש שלא יגיעו מספיק אנשים לאכול את מנות הפסטה הטריות. "התקופה האחרונה הפכה את כולנו לסקפטיים. אנחנו חיים עכשיו את הרגע, פותחים, אבל בגישה של 'נחיה ונראה', לא מתכננים קדימה. מחכים לראות אם אנשים באים. התכוננו, אנחנו מתרגשים ומצפים לקראת הלקוחות מחר".

עומרי ממן, מנהל פסטה בסטה, מכין רוטב (צילום: הדס יום טוב)

משבר הקורונה תפס את ממן בסיומו של שיפוץ נרחב במקום, שעלה לו לא מעט. עם סגירת המסעדה הוא החל במרדף עקשני ובלתי פוסק אחר הרשויות, שהסתיים ללא כל מענה או פתרונות. "לא הרגשנו שקיבלנו גיבוי מהמדינה. רצנו אחרי הלוואות, מילאנו המון טפסים, ואז מילאנו עוד המון טפסים אחרי שאמרו לנו שהטפסים הקודמים לא רלוונטיים". מי שכן סייעו לו הם מנהלי רשת פסטה בסטה. "עזרו לנו, הזכיינים, לפרוש את החובות מול הספקים, עזרו עם עלויות מול גורמי אכיפה ורישוי. זה היה הדבר היחיד שעזר להחזיק את הראש מעל המים".

למרות שממן מגדיר את העובדים כ"הלב של המקום והצד הכי חזק שלו", הוא נאלץ להוציא את כולם לחל"ת עם סגירת המסעדה. לדבריו, בתחילת הסגר, כשהממשלה אישרה לאסוף טייק אווי ולעשות משלוחים מהמסעדות, הוא ושותפיו בסניף עבדו במשך 16-18 שעות ביום, כי לא יכלו להרשות לעצמם לשלם לעובדים. "היינו עם העובדים בתקשורת לפחות כל שבועיים לבדוק מה המצב, לשמוע שהכל בסדר, לראות אם יש עובד שזקוק לעזרה. לחלק מהעובדים שנזקקו הצלחנו לעזור כלכלית, את חלקם הצלחנו לחבר למקומות עבודה אחרים בזמן שהמקום היה סגור. עכשיו אנחנו לאט לאט מחזירים אותם, אחד אחרי השני".

מכינים רטבים בפסטה בסטה (צילום: הדס יום טוב)

הכל מוכן בפסטה בסטה (צילום: הדס יום טוב)

ממן מספר שהוא ושותפיו התלבטו איך להחזיר את העובדים מהחל"ת, והחליטו לערוך רשימת חזרה לעבודה לאחר ששוחחו עם כל עובדי המסעדה על מצבם. "ניסינו להבין מי העובדים שצריכים לחזור לעבודה באופן דחוף יותר – מי יותר לחוץ, מי לא מקבל דמי אבטלה, למי יש פתרונות ולמי אין, מי יותר זמין, מי חוזר ללמוד. ככה אנחנו מבינים איזה עובדים נחזיר כבר היום, את מי בטווח הקרוב, והעובד העשרים ברשימה יודע לצערי שיכול לקחת גם חודשיים עד שהוא יחזור".

עם כל החששות, ממן מקווה לחזור לימים טובים ומאושרים יותר, ולהמשיך להאכיל אנשים בשמחה ובאהבה. "הגדלתי לקראת הפתיחה את צוות העובדים, בערב באים לעשות שטיפה וחיטוי לכל השולחנות והכיסאות", הוא אומר. "נגיע מוקדם, בשאיפה גדולה שבשבוע הבא נחזור לעבודה רגילה, לשעות הפתיחה הרגילות ולתפריט המלא, וכמובן בשאיפה להחזיר את כל העובדים כמה שיותר מהר".