עובדי הדואר בארה"ב נאבקים נגד הפרטת שירות הדואר הלאומי (USPS), שנפגע קשה ממשבר הקורונה. המגפה אמנם הביאה לצמצום מספר המכתבים, אבל הסיבה האמיתית למשבר בדואר היא בעייה כלכלית קשה, הנובעת מייבוש המערכת הציבורית. כחצי מיליון העובדים קוראים לשמור על הדואר כשירות ציבורי ולהימנע מהעברתו לידיים פרטיות.

מועצת המושלים, הגוף המנהל של ה-USPS, ביקשה לאחרונה מהקונגרס סיוע בגובה 75 מיליארד דולר במטרה להשאיר את השירות עם הראש מעל המים לנוכח המשבר. במועצה טוענים כי ללא הסיוע תתרוקן קופת השירות עד ספטמבר.

הירידה התלולה במספרי המכתבים הנשלחים במהלך הסגר העמיקה את המצוקה התקציבית, אך שורשי המשבר בדואר האמריקאי קודמים להתפרצות המגפה. איגודי העובדים טוענים שהבעיות נוצרו על ידי הקונגרס, שיכול גם לתקנן. חוק משנת 2006 מחייב את ה-USPS להחזיק קרן בת 72 מיליארד דולר, שמטרתה לכסות את עלויות הביטוח הרפואי הצפויות של גמלאי השירות למשך 75 השנים הבאות. אין כל תאגיד אחר בארצות הברית, פרטי או ממשלתי, המחויב בעול תקציבי כזה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

עובדי ה-USPS, ציבור העובדים המאוגד הגדול ביותר בארצות הברית, טוענים שהדרישה המכבידה הזו מייצרת מצג שווא של מצוקת תקציב. יתרה מכך, לטענתם הדבר נעשה במכוון, על מנת ליצור לשירות הדואר תדמית של ארגון בלתי יעיל, להכין את הקרקע לדרישות לקיצוץ בשירות הדואר הציבורי ולהביא להפרטתו.

מאז שנחקק החוק, עובדי הדואר ופעילים נוספים נאבקו בהצלחה חלקית בגל אחר גל של צמצומים וסגירות סניפים. שירות הדואר אמנם הפך איטי יותר בעקבות התהליכים האלו, אך הוא עדיין מתפקד כשירות אוניברסלי בתעריפים נוחים.

עבודה בתנאי מגפה

למרות שמספר המכתבים הנשלחים הצטמצם בימי הקורונה, עומס העבודה לא פוחת. מספר החבילות הנשלחות נמצא בעלייה, כשיותר ויותר צרכנים עוברים לקניה מקוונת בשל הנחיות הריחוק החברתי והחשש מהדבקה. בנוסף, לא מעט עובדים נעדרים מהעבודה בנסיבות הקשורות למגפת הקורונה, והעומס דוחף את העובדים הנותרים לעבוד שעות נוספות בימי הקיץ החמים וברכבי דואר עתיקים ונטולי מיזוג אויר, שלא הוחלפו בשל המשבר הכלכלי.

הנהלת הדואר 'גמגמה' בשבועות הראשונים להתפרצות המגפה בסוגיית אמצעי המיגון לעובדים. הנחיות בטיחות הופצו למפקחי הדואר, אך במקומות רבים לא הוקראו בקול לעובדים. איגוד עובדי הדואר האמריקאי (APWU) השיג תוך מאבק את הסכמת ההנהלה לספק לעובדים כפפות, חומרי חיטוי ומסכות, אך הישג זה נרשם רק שבועות ארוכים לאחר תחילת ההתפרצות. לטענתם, גם היחס של ההנהלה לעובדים שחלו או נמצאים בקבוצת סיכון לא היה משביע רצון.

מתוך דאגה לבריאותם, בחלק מהמקומות לקחו העובדים ימי מחלה לא רשמיים. בעיר פילדס נפתחה עצומה המקוונת הקוראת לשיפור תנאי הבטיחות, תוספת סיכון וחופשה מנהלית בתשלום לעובדים בקבוצות סיכון. העצומה, שהחלה כיוזמה מקומית, צברה בתוך יממה עשרות אלפי חתימות מכל רחבי ארה"ב.

כרזות שהופקו על ידי עובדי שירות הדואר כחלק מהמאבק בהפרטה
(Posters by Mary Matthews)

מתוך העצומה נולדה קבוצת פייסבוק המונה מעל 20,000 חברים וסדרה של שיחות וסמינרים מקוונים בהם השתתפו חברי ארגוני עובדי הדואר. ככל שהתייצבו התנאים במקומות העבודה, העבירה הקבוצה את מוקד פעולתה למאבק להצלת שירות הדואר. "יש תנועה גדולה ונועזת שמתרחשת ברחבי אמריקה כדי לוודא שמימון הדואר ייכלל בתמריץ (הממשלתי) הבא, כדי שנוכל להמשיך ולשרת את המדינה בזמנים טובים ובעתות משבר" אמר מרק דימונשטיין, נשיא ה-APWU.

המנצחים והמפסידים

מי ירוויח מהפרטת הדואר? בראש ובראשונה חברות לוגיסטיקה ושינוע שהיו שמחות להשיג את המידע הקנייני של שירות הדואר, ואת מסלולי המשלוח המגיעים לכל כתובת בארה"ב מדי יום. בנוסף, אנשי פיתוח שלוטשים עיניהם לנדל"ן עליו יושבים סניפי הדואר באזורים מסוימים.

ומי יפסיד? קודם כל הלקוחות. המחירים של UPS ו-FedEx, השירותים המתחרים בדואר, גבוהים גם כיום. ללא תחרות מהשירות הציבורי, המחירים עלולים להרקיע שחקים. חברה פרטית לא תמסור מכתב עבור 55 סנט, תעביר פתקי מרשם במעבורת לכתובת מרוחקת באזור הכפרי במחיר מוזל, או תבטיח את אפשרות הצבעה בדואר למוסדות המדינה ללא תשלום.

גם עבור כמעט חצי מיליון עובדי הדואר בארה״ב, ובעבור ציבור העובדים האמריקאי בכללותו, ההפסד יהיה עצום. עובדי הדואר הם כוח העבודה המאוגד הגדול ביותר בארה"ב. הדואר הוא מקור חשוב למשרות המאפשרות תעסוקה הוגנת בכל שכונה בארה"ב, בין היתר לאוכלוסיות פגיעות כגון עובדים שחורים (21 אחוז מכוח העבודה בדואר), ותיקים (18 אחוז) ונשים (40 אחוז, לעומת 20 אחוז ב- UPS).

המשרות ב-USPS אינן משרות 'חלומיות': מדובר במשרות בשכר נמוך, ללא הטבות או אפיקי התפתחות ותחת עומס רב. אבל החלופה במקרה שיופרט השירות גרועה יותר – משרות ללא איגוד עובדים, בשכר מינימאלי כפי שמוכר לנו מדוגמת אמזון, ואולי אף גרוע יותר: תופעות של עובדים עצמאיים כביכול, עובדי קבלן או ספקי שירות עצמי נוסח אובר, ליפט ו"כלכלת החלטורה".