דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חג הביכורים

חג שמח / חג הביכורים הוא זיקית חכמה: משנה את עצמו ואת מנהגיו לפי הסביבה שבה חוגגים אותו

ביכורים בקיבוץ לפני שנים רבות. הכותב (מימין) יונק את המסורת הקיבוצית העתיקה ולצדו אמו אילת ואחותו גלי (צילום: אלבום פרטי)
ביכורים בקיבוץ לפני שנים רבות. הכותב (מימין) יונק את המסורת הקיבוצית העתיקה ולצדו אמו אילת ואחותו גלי (צילום: אלבום פרטי)

אין לו את הפרסטיג' של חופשת פסח הארוכה, הוא לא כייפי ומשוחרר כמו פורים, ולא מכינים בו את אוכל הנחמה של חנוכה החורפי. אז מה בכל זאת יש בו? אולי זיכרונות | טור אישי

אמיר קסטרו
אמיר קסטרו
כותב אורח
צרו קשר עם המערכת:

לחג השבועות יש הרבה שמות. הרבה יחסית לעובדה שהוא כל כך קצר. אני חושב שזה בגלל שיש בו הרבה רבדים, משמעויות שונות לאנשים שונים. אבל אי אפשר מבלי להתחיל עם כמה מילים של השוואה וביקורת (בונה כמובן).

זה חג שונה מקודמיו בלוח השנה. אין בו את הפרסטיג' של חופשת פסח הארוכה, הוא לא כייפי ומשוחרר כמו פורים, ולא מכינים בו את אוכל הנחמה המושחת של חנוכה החורפי. וכן, יש בו בעיה. שבועות נקרא הרי על שם המרחק שלו מפסח, החג הבכיר ביותר בסביבה, ולכן תמיד חסה בצילו. כל איש שיווק יגיד לכם שמדובר בבעיית מיתוג עצמי חמורה. אתה הרי לא קורא לתינוקת בת יומה "שנתיים" רק בגלל מרווח הזמן שהיא נולדה אחרי אחיה.

אבל התכנסנו פה כדי להרים לשבועות, אז בואו נקרא לו מעכשיו בשמו המקורי – ביכורים. וביכורים הוא זיקית חכמה, משנה את עצמו ואת מנהגיו לפי הסביבה שבה חוגגים אותו. אני במקרה נולדתי וגדלתי בקיבוץ נען, ובילדותי אני זוכר היטב את הגאווה מביכורי השנה האחרונה: תהלוכת הטרקטורים הגדולים והכלים החקלאיים, תצוגת ממטרות וצינורות של "המפעל", והכי מרגש – פינת ליטוף עגלים שהוקמה פעם על ידי עובדי הרפת.

עברו כמה שנים ולא יכולתי שלא לתרגם את גאוות הילד המשתאה, לעבודה בענפי החקלאות של הקיבוץ: מטעים, שדה ורפת. כנער מתבגר, רציתי לנהוג על כל הטרקטורים, לפרוס את כל הממטרות, לחבר את כל הצינורות ולחלוב את כל הפרות.

ביכורים בקיבוץ, בהמשך לדמדומי ההתיישבות העובדת שנמשכים כבר שנים, עוברים את התהליך הזה בפאסט פורוורד. עוד בימי חיינו אפשר לראות את החג מופשט מהוויתו העמוקה, ונשאר עם עטיפה פשוטה של מנהגים וסמלים

גילוי נאות: בגלל זה אין לי אפילו 12 שנות לימוד. עזבתי את התיכון בי"א כדי להיות חלק מהצוות הצעקני של הרפת ולעבוד באוויר הפתוח של השדה. זה הרגיש כמו בית. לכן ההתרגשות היתה גדולה כשהציעו לי לנהוג בטרקטור באחת מתהלוכות החג.

בבוקר הגעתי יחד עם עוד חבר, וטיפלנו בטרקטורים כאילו היו לקוחות בספא טרקטורים מפנק, ואנחנו המארחים – שמן, מים, דלק, חיזוק ברגים, ולקינוח, כי היינו בכל זאת קצת סתומים, צבענו את הטרקטור כמו פרה ירוקה עם כתמים צהובים. גם סתומים וגם לא יודעים לשלב צבעים. אבל גאוות ילדים היא לא גאוות מבוגרים.

לפני מספר שבועות הצטרפתי לחבר ילדות, כדי לעזור לו לפרוס השקיה בקיבוץ שכן. אמרתי לעצמי שהקורונה (פעם אחרונה שאני אומר את המילה הזו) היא זמן נהדר לחזור לאוויר הפתוח, לשדה, וחשוב מכל – לחדש את החברות שלנו, להיות כמו פעם. הרי הכרנו בשדה.

בכיתה א' הוא קרא לי להצטרף אליו לראות את קטיף הכותנה. עמדנו בתוך הקבינה של הקטפת הנוסעת וראינו אותה הופכת לאט לאט את השדה מלבן לחום. לילד בן 7 זה מחזה מרהיב למדי. גם לילד בן 38, אגב.

טיפ ממני: לא לקבל החלטות על בסיס זיכרונות ילדות. מהר מאד התברר שעברו 10 שנים מאז עבודת השדה האחרונה שלי. השמש, החום והקפיצות של הטרקטור, כל אלה היו תמהיל נהדר לכאב ראש מהסוג שעוזבים בגללו עבודה אחרי יומיים. אחרי היום השני נסענו בשקט במכונית. כמו שצריך זמן להרגיל את הגוף לעבודה בתנאים כאלה, כנראה שלוקח גם זמן לשני חברי ילדות טובים להיפגש מחדש.

כן, הזמן מחולל שינויים. אמרו לי שכל החגים עוברים תהליכים של שינוי. אבל ביכורים בקיבוץ, בהמשך לדמדומי ההתיישבות העובדת שנמשכים כבר שנים, עוברים את התהליך הזה בפאסט פורוורד. עוד בימי חיינו אפשר לראות את החג מופשט מהוויתו העמוקה, ונשאר עם עטיפה פשוטה של מנהגים וסמלים.

טיפ ממני: לא לקבל החלטות על בסיס זיכרונות ילדות. השמש, החום והקפיצות של הטרקטור, כל אלה היו תמהיל נהדר לכאב ראש מהסוג שעוזבים בגללו אחרי יומיים

רבות דובר על מצב החקלאות בארץ, ואני בטח לא האדם הנכון לנתח אותו, אבל יש לי עיניים, ולצערי אני רואה שרובנו קונים איפה שהכי זול או הכי קרוב, ולא איפה שהכי הוגן. כשאני מטייל מסביב לקיבוץ, אני רואה את החממות הנטושות של המושב השכן. ועד שמישהו יסביר לי אחרת, אני רואה קשר ישיר בין כל אלה. גם רפת כבר אין בקיבוץ, הרפורמות השונות במשק החלב גרמו לה לעבור בשיתוף לקיבוץ אחר. אז מה נשאר? ואת מה חוגגים?

למזלנו, גאוות מבוגרים יכולה אולי להיות בילדים. זה נכון, את הנפת התינוקות המסורתית אף פעם לא ממש חיבבתי. בכל זאת, תינוק הוא לא גביע העולם בכדורגל. השנה החליף את הריקוד המעט פגאני הזה, צילום סולידי של הביכורים המתוקים והוריהם. גם אנחנו שמחנו והתרגשנו להיות חלק, יחד עם נגה בת הארבעה חודשים.

מסתבר שנען, ולא בפעם הראשונה, הוא הקיבוץ הפורה ביותר במספר התינוקות שנולדו בו. זה משמח אותי מאד, שלא תבינו לא נכון, אבל גם קצת מוזר להפוך את עניין הילודה לתחרות סמויה, לעניין של השוואה. אם הייתי קצת יותר אמיץ הייתי מכנה את זה "הרחם הלאומית", אבל אני לא מספיק אמיץ, ובכל מקרה באנו רק להרים פה לשבועות. אופסס, שכחתי – ביכורים.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!