1.

הגיליון הראשון של דבר ראה אור ב-1 ביוני 1925. להוצאת 'דבר' לאור קדמו ויכוחים ארוכים בהסתדרות, בהם נטען כי לא בטוח שיצליח לעמוד כלכלית ולעקוף את מתחריו. "מאין ניקח את הכסף? לא יהיו לעתוננו קוראים יותר מאשר להארץ, ועתון זה אינו יכול לעמוד כי הוא בגרעון. עד שנלמד היטב את התנאים – אסור לנו לבוא בהצעה על דבר העתון", אמרה מניה שוחט בישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות, ב-16 באוקטובר 1923. התעקשותם של יו"ר ההסתדרות דוד בן גוריון ושל ברל כצנלסון הכריעו את הכף.

2.

תרשים התכנון של הגיליון הראשון:

3.

שם דבר: ר' בנימין, ידידו של העורך הראשון ברל כצנלסון, סיפר כי המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק הוא שהציע לברל כצנלסון את 'דבר' כשם לעיתון הפועלים. במלאת חמישים שנה להקמתו כתבו דב סדן ומיכאל אסף, עורכים לשעבר בעיתון, כי "כשבא ברל אליו לפני יסוד העתון להתייעץ עמו על שם, הציע לו את דבר, מפני שהוא גם דיבור וגם עניין. ביאליק גם בחר באותו שם מפני שיש לו זכר לשירו 'דבר', שיר תוכחה, שכן ראה כאחד מתפקידיו העיקריים של עתון פועלי ארץ ישראל להיות מוכיח בשער". בשירו של ביאליק, 'דבר', הוא כתב: "פתח איפוא אתה את פיך, נביא האחרית, ואם יש עימך דבר – אמור!"

4.

'דבר' מה-15 במאי 1948:

5.

מיהו מ.ד.: מאמרי המערכת של 'דבר', שבראשית ימי העיתון נכתבו על ידי ברל כצנלסון, נחתמו בשם מ.ד. (מערכת דבר)

6.

בעיתון 'דבר הפועלת' שנוסד ב-1934 על ידי רחל כצנלסון-שזר, התפרסם מדור 'נשים בעולם'. בגיליון פברואר-מרס 1957 למשל, דיווח המדור על התמורות שחלו במקומן של נשים בברית המועצות; צויין יובל לזכויות הנשים בפינלנד; הקוראות עודכנו על שידור מיוחד ב"קול ישראל" לכבוד יום הפועלת הבינלאומי; דווח כי סנטקה זגובה נבחרה לתפקיד שרה בבולגריה וכי שתי נשים "ממלאות את שני התפקידים הראשיים במועצת העיר של לונדון: יו"ר המועצה היא מרת הלן בנטביץ' (יהודיה) וסגן היו"ר היא ליידי פאפלאר". 

7.

הטור השביעי, שהיה בעצם השמיני והתשיעי – הטור שתיאר את קורות המדינה והפך בעצמו לסמל, הופיע לראשונה ב-1943, אחרי שאלתרמן כתב תקופה קצרה ל'דבר' בשנות השלושים ולאחר מכן כתב במשך כמעט עשור ב'הארץ' את טורו 'רגעים'. הוא מוקם בצד השמאלי של גיליון יום שישי, שכלל שבעה טורים, ומכאן שמו – 'הטור השביעי', שנותר כך גם כאשר הוגדל מספר הטורים בעמוד הראשון לשמונה ואף לתשעה. לצד טורים שהפכו לקלאסיקות כמו "מגש הכסף", ו"נאום תשובה לרב חובלים איטלקי', תיאר ה'טור השביעי' גם מאורעות יומיומיים ובעלי משמעות מחיי היישוב והמדינה, דוגמת התינוק הראשון שנולד בעיר הדרומית אילת. 

8.

מיהו אלוף נון: עוד טרם פורסם 'הטור השביעי', פרסם אלתרמן בשנת 1934 טור שירי אקטואליה שבועי בשם "סקיצות תל אביביות" תחת שם העט "אלוף נון". במסגרת הטור כתב 26 שירים עד שעזב לטובת עיתון הארץ ולבסוף חזר וכתב את טורי "הטור השביעי" בחתימת שמו האמיתי.

9.

אל תטיפו לעובדים: ב-17 בפברואר 1967 פורסם טורו האחרון של אלתרמן במסגרת "הטור השביעי" תחת הכותרת "אשדוד ומוכיחיה". הטור עסק בשביתה בנמל אשדוד שהתקיימה באותו השבוע. בטורו התייחס אלתרמן לעובדי הנמל ששבתו רעב יחד עם נשותיהם וילדיהם, צעד חסר תקדים לאותה תקופה, במחאה על התנהלות רשות הנמלים ופגיעתם בעובדים. בטור עומד אלתרמן לצד העובדים השובתים ומותח ביקורת על אלו שמנסים להוכיח את העובדים על שנקטו בצעד קיצוני שכזה.

10.

הטריק לעקיפת הצנזורה: ב'דבר' של שנות השלושים והארבעים פיתחו שיטה לעקוף את צווי הסגירה שנגזרו עליהם על ידי הצנזורה הבריטית, בעקבות ביקורת על מדיניות ממשלת המנדט. בכל פעם שהצנזורה הורתה על סגירת העיתון, מה שקרה לא אחת, הופיע למחרת עיתון 'חדש' בשם אחר – 'אומר', 'פנקס' ועוד, שהתבסס על אותם כותבים ואותה המערכת בדיוק.

11.

אוסף הפסוקים מתחת לסמל העיתון 'דבר' ב-26 בפברואר 1942 היה ניסיון מתוחכם לעקוף את הצנזורה הבריטית, שאסרה לפרסם את הטבעת אניית המעפילים 'סטרומה' על ידי צוללת סובייטית ואת מותם הטראגי של 767 המעפילים. ראשי התיבות של פסוקי האבל מהתנ"ך יוצרים את שם האנייה, ורומזים על האסון הגדול שנאסר על העיתון לפרסם. 

12.

ברל כצנלסון ייסד את עיתון דבר והיה עורכו הראשון. הוא תיאר את השנה הראשונה של פעולת 'דבר' כך: "לא הסתפקנו בהיותנו עתון מדיני בלבד. לא חפצנו להישאר על שטח החיים. רצוננו היה לחדור לתוך שאלות ההוויה של ציבורנו ולהאירן ולסייע לפתרונן: שאלותינו המשקיות, בחקלאות ובקואופרציה העירונית, האשה העובדת, המשפחה בקיבוץ, בתי תינוקות ומגרשי משחק בעיר, הזנת העובד, ההוי התרבותי, ילדים עובדים – כאלה וכיוצא בהן משאלות הוי העבודה". 

13.

רחל המשוררת מצאה בית ב'דבר' ומהיום בו ראה אור שיריה הופיעו בו באופן קבוע בימי שישי. שירה הראשון 'ספיח' פורסם ב-5 ביוני 1925 בגיליון יום שישי הראשון של 'דבר'. השיר הוקדש לב.כ, הלוא הוא חברה של רחל מחוות כנרת ועורכו של 'דבר', ברל כצנלסון. הוצאת 'דבר' גם הוציאה את שלושת ספרי שיריה, רובם התפרסמו לראשונה בין דפי העיתון.

14.

כמו פלג הרים: במלאת שנה ל'דבר' כתבה רחל שיר ללא כותרת שהוקדש לעיתון 'דבר' ולחברי המערכת, ובו תיארה את הצלחתו של העיתון למרות התנאים הקשים.

15.

רבים משיריה של לאה גולדברג התפרסמו על גבי דפי 'דבר', אולם מלבד כתיבת שיריה, עבדה גולדברג גם כעיתונאית ומבקרת ספרות ותרבות. לתפקיד נכנסה מיד עם עלייתה לארץ. רבות מרשימותיה הביקורתיות פורסמו תחת שם העת "לוג". גולדברג שימשה במשך שנה כחברת מערכת וסגנית העורכת במוסף 'דבר לילדים', לו תרמה שירים וסיפורים רבים.

16.

השיר המוכר ביותר מבין השירים שלאה גולדברג פורסמה ב'דבר לילדים' הוא "פזמון ליקינתון" שפורסם לראשונה ב-22 בפברואר 1940 לרגל חג הט"ו בשבט. גולדברג בחרה לכתוב על פרח היקינטון משום שעוד לא נכתבו עליו שירים. השם פורסמו במוסף בליווי מנגינה לשיר שהולחן עוד טרם פרסומו. 

17.

דבר לעולה: אחות מקריאה לעולים מתימן עיתון 'דבר' במחנה העולים בראש העין, שנות החמישים

18.

לא מספיק לדעת מה לקרוא, צריך לדעת גם מה ללבוש. פרסומת מ-1925.

19.

השכנים איימו: בנובמבר 1949 שלח יו"ר ועד השכונה בה עמדה מערכת 'דבר', אדם בשם ויסגלט (השם הפרטי אינו ידוע) מכתב למערכת העיתון, לנשיא המדינה ולשרי הממשלה, בו התלונן על רעש מכונות הדפוס "המתקתקות כל שעות הלילה, וגוזלות את מנוחתם ושנתם של כל אנשי הסביבה". את מכתבו סיים השכן באיום מרומז: "לאנשי הסביבה אין עוד סבלנות… והם עלולים לערוך תגובה ספונטנית ובלתי רצויה שאין יודע את תוצאותיה".

20.

מכונת ליינוטייפ, דפוס דבר, 1937:

21.

סדר בדפוס 'דבר' בעבודתו, 1937:

22.

ברכה להופעת עיתון 'דבר' מחברת הביטוח "יהודה, חברה לבטיחות וביטחון בע"מ", 1 ביוני 1925. 

23.

שער הגיליון שבישר על מותו של עורך 'דבר', ברל כצנלסון ב-13 באוגוסט 1944.

24.

חקלאי ומשפחתו מכפר אלישיב קוראים עיתון 'דבר' ב-1939.

25.

הטור של אלכסנדר פן: תחת שם העת "תנו רבן" פרסם המשורר ב'דבר' 15 שירים בנושא אקטואליה במסגרת הטור שפעל בין פברואר ליוני 1932.

פרסומיו הראשונים והאחרונים של אלכסנדר פן בעברית היו שניהם בעיתון 'דבר'. ב-8 בנובמבר 1927 פורסם במדור מכתבים למערכת מכתב של א.פן לאחר ביקורת קשה שנתמחה על הסרט "החלוץ" בו השתתף. "רק לפני 10-7 חודשים נלחמנו על ארץ ישראל בהיותנו נתונים בידי היבסקציה, עברנו את כל מדורי-הגיהנום הרוסי, והתענינו בגלות ס.ס.ס.ר בפינות הנידחות – ואותנו באים להאשים בתעמולה אנטי ארץ ישראלית?" כתב פן. ב-10 באפריל 1978 פורסם שירו האחרון – "וידוי", אותו כתב לאשתו רחל כבר בשנת 1941. 

26.

מכתב למערכת, 1927:

27.

הנחיתה על הירח ביולי 1969 הייתה מהאירועים הדרמטיים ביותר בשנות השישים'. גם ב'דבר' ניסו להסביר לקוראים את משמעותה של הנחיתה על ירח, הניסויים המדעיים, וההשלכות הכלכליות – "תשגשג כמובן בעתיד לא-רחוק תעשיית התיירות לירח. במחיר של 5,000 דולר יוכל תושב כדור הארץ לעשות הנסיעה הלוך וחזור", נכתב בכתבה. אנחנו עם זאת, עדיין מחכים. 

28.

מחלקי העיתונים, 1937:

29.

"בעין-חרוד/טוב מאוד,/ אין שם כסף כלל" – כך נפתח מוסף 'דבר לילדים' הראשון במילותיו של המשורר אהרן זאב באוקטובר 1931. "אין שם כסף" אינו עדות למצב הכלכלי הירוד של הקיבוץ אלא למדרגת ההגשמה הסוציאליסטית בקיבוץ בו כל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו.

30.

נגד השפלה ואפליה: בשנות השלושים תקף 'דבר' בחריפות חוק של הממשלה הבריטית שקבע עונש מאסר על אי-תשלום חוב: "חוק זה, המשפיל והאכזרי, והמביא איתו לפרקים גם הרס כלכלי, אינו מבטיח כלל וכלל את תשלום החוב", נכתב במאמר המערכת ב-5 בנובמבר 1931. "האמנם הממשלה אינה יודעת כי מאסר בגלל חוב יש בו השפלת בן אדם? לא. היא יודעת זאת לא פחות מאיתנו, אלא שאנו, נייטיבס, אינם ראויים בעיניה לחוקים אחרים ולא אכפת אם כבודנו יחולל". המאמר מחה על אפליה בין עובדים בכירים בממשל הבריטי, שיהיו פטורים מעונש המאסר, לבין יתר הציבור. "החוק מפלה, אפוא, בין תושבי הארץ 'סתם' לבין בני הגזע העליון, שליחי האימפריה הבריטית". 

31.

חיסון נגד חצבת: מודעה ביום שישי ה-26 במרץ, 1982:

32.

חיילים במלחמת העצמאות קוראים עיתון 'דבר':

33.

חברי קיבוץ הזורע קוראים עיתון 'דבר':

34.

"נתייתם ישראל: חיים נחמן ביאליק איננו" נכתב ב'דבר' בבוקר ה-5 ביולי 1934, לאחר שהמשורר הלאומי נפטר ערב קודם לכן בוינה, אליה נסע כדי לקבל טיפול רפואי. בקטן, לצד הכותרת, הופיע הכיתוב "הידיעה נתקבלה בחצות מוינא", דרכם של עורכי דבר להסביר לקוראים מדוע לא ניתן למותו של המשורר הלאומי יחס רב יותר בין דפי העיתון. בימים ובשבועות שלאחר מכן נכתב רבות על ביאליק ותרומתו לשירה, השפה והתרבות העברית.

35.

חייל עברי במלחמת העולם השנייה קורא עיתון 'דבר':

36.

מעורך לנשיא: זלמן שז"ר (רובשוב) שהיה היה עורכו השני של 'דבר' בין השנים 1949-1944, ולימים נבחר לנשיאה השלישי של מדינת ישראל. חבר מערכת נוסף, משה שרת (אז שרתוק) נבחר לימים לראש הממשלה השני.

37.

לא רק בעברית: ב-27 בספטמבר 1929 הופיע הגיליון הראשון של 'Davar' – הגירסה האנגלית של 'דבר', בעריכתו של משה שרתוק. המהדורה האנגלית הופיעה פעם בשבוע, ונועדה להשמיע את קולו של היישוב העברי בקרב ההנהגה הבריטית, וכן בקרב יהודים בארצות דוברות אנגלית וערבים קוראי אנגלית. לאחר שנתיים בהן הגיעה לתפוצה רחבה היא פסקה מלהופיע. קדם לכך מאבק בצמרת הנהגת היישוב: העורך, שרתוק, נדרש על ידי מזכיר הסוכנות היהודית בן גוריון לעזוב את 'דבר' ולמלא את מקומו של ראש המחלקה המדינית, במקום חיים ארלוזרוב שנרצח. ברל כצנלסון, עורך 'דבר', נלחם כנגד המינוי ואמר כי אם שרתוק יעזוב, לא תהיה עוד מהדורה אנגלית ל'דבר'. וכך היה.

38.

מדריך לבניית המקדש: בעיצומה של מלחמת ששת הימים, ב-8 ביוני 1967, היום השלישי למלחמה ויום לאחר איחוד ירושלים, פורסם ב'דבר' מאמר של הרמטכ"ל לשעבר והארכיאולוג, יגאל ידין, בנושא בית המקדש הראשון, בו הציג ממצאים ארכיאולוגים מבנייתו של בית המקדש הראשון. אמנם מדובר בפרק ממאמר מדעי שפרסם ידין טרם המלחמה, אך הבחירה לפרסמו יום אחד בלבד לאחר כיבוש העיר העתיקה והר הבית, ובעיצומה של המלחמה, מעידה על הלך הרוח בציבור הישראלי.

39.

זאת החידה הראשונה של 'דבר'. בהצלחה לפותרים:

40.

המוסף שהמציא את המילה 'מוסף': שלושה חודשים לאחר שהחל 'דבר' להופיע, צורף אליו לראשונה 'המוסף לשבתות ולמועדים' – חלק שלם שעסק בתרבות, בספרות ובאמנות, בעריכת ברל כצנלסון. בגיליון הראשון הופיע סיפור של ש"י עגנון. כך הפך 'דבר' לעיתון היומי הארצישראלי הראשון שהקדיש חלק שלם ליצירת במה ספרותית, בה השתתפו טובי המשוררים והסופרים של התקופה. גם המילה 'מוסף' במשמעותה העיתונאית שמורה ל'דבר': "מוסף ביהדות זה שם של תפילה. יש מוסף לראש השנה. ברל כצנלסון אמר – 'מוסף' זה תוספת לעיתון", אמר ל'דבר' ד"ר מרדכי נאור, שחקר את 'דבר'.

41.

מכתב בקשה לראיון עם ראש הממשלה דוד בן גוריון, לכבוד עשור למדינה:

42.

אזהרה מפשעי מלחמה: בעקבות דיווח של ירי חיילי צה"ל על אזרחים ערבים חפים מפשע במהלך כיבוש לוד כתב אלתרמן ב'טור השביעי' את 'על זאת' בו ביקר בחריפות את המקרה. "חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה, / נַעַר עַז וְחָמוּשׁ… נַעַר-כְּפִיר. / וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר / אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה / נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר. // וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב: / "אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"… וְנִסָּה. / רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו… / וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.". בסוף השיר מפנה אלתרמן האשמה חמורה כלפי הלוחמים והציבור כולו: "כִּי בָנִים וּבָנוֹת, וַאֲנַחְנוּ אִתָּם, / מִי בְּפֹעַל / וּמִי בִטְפִיחַת הַסְכָּמָה, / נִדְחָקִים, בְּמִלְמוּל שֶׁל "הֶכְרַח" וְ"נָקָם", / לִתְחוּמָם שֶׁל פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה". הביקורת הנוקבת אומצה על ידי ההנהגה: ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, הורה להדפיס את השיר ולהקריא אותו לכל חיילי צה"ל בבוקר שלמחרת הפרסום.

43.

ליפסטיק בעמוד הראשון: ביולי 1970 הוכנסו שינויים בתבנית העיתון, במדוריו ואפילו בלוגו שלו על ידי העורכת החדשה, חנה זמר. לא הכל אהבו את השינויים שלה. האמן דני קרמן, שהיה אחראי על שינויי העיצוב יחד עם בן-דודו אריק קרמן, סיפר כי באחד הימים שמע שיחה ביידיש בין שני פועלי דפוס, שהתייחסו לאחד מחידושיה של זמר: מתיחת שני פסים אדומים לרוחב העמוד הראשון, מתחת ללוגו. "זה שאשה היא העורכת הראשית לא מרשה לה לצבוע את העמוד הראשון בליפסטיק…", אמרו. 

44.

ויכוחים טפלים על בעיטות וגולים: כשהפועלים "התדרדרו" לתרבות הירודה של צפייה בספורט, היו ב'דבר' מי שידעו להקים קול צעקה. ב-1 באוגוסט, 1928, נכתב: "הצורות המוגזמות שקבלו התחרויות בכדור-רגל אצלנו, דורשות תשומת לב של עסקני הציבור והספורט והכרזת מלחמה נגדן". הביקורת נסובה סביב זניחת הכושר הגופני הנחוץ לפועל, לטובת "ויכוחים טפלים על בעיטות ו'גולים' של יהירים" ובמילים אחרות – תפסיקו להיות פרשנים מהיציע, תעלו על המגרש ותתחילו לזוז.

45.

יאללה הפועל: גליון 'דבר' מה-12 ליוני 1938 כולל סקירה מפורטת של פעילויות אגודת הספורט של ההסתדרות – 'הפועל' – באיזור הצפון. הכותב נ.א. מתאר כי "במחוז זה כל נקודה שהנך עובר בה, יש בה סניף ל"הפועל" או שנעשים בה צעדים ראשונים להקמתו". המסע מתחיל בקיבוצים בית אלפא ותל יוסף, בהם הספורט משתלב בעבודת המשק (מסופר על יוזמה לשימוש בבריכות ההשקייה בקיבוצים כבריכות שחייה), ועד קיבוצי הגליל העליון, שיזמו טורנירים עם קבוצות מהכפרים הערביים השכנים. המשחק הראשון הסתיים ב-0:0 טכני עקב בריחת אחד השחקנים הערבים שנפסקה לו עבירה, במשחק הגומלין ניצחה קבוצת כפר גלעדי 5:1, ובמשחק נוסף השלימו אנשי הקיבוץ שחקנים חסרים בקבוצה השנייה, מה שיצר קשיי אמון שהעיבו על המשחק (שהסתיים בתוצאה 7:2 לכפר גלעדי).

46.

העולם כמרקחה – מיתוס או מציאות? סיפור המזוהה עם העשורים הראשונים של 'דבר' הוא על לילה אחד בו הגיעו למערכת העיתון ידיעות על אוסף של מהמורות מדיניות ואסונות טבע ברחבי העולם, והעורך התקשה לבחור מה מביניהן תהיה הכותרת הראשית של העיתון למחרת בבוקר. משכך, הוא בחר בכותרת הפואטית 'העולם כמרקחה'. אך מה היו הידיעות שיצרו את אותה 'מרקחה' ומתי זה קרה? בנושא זה ישנן גרסאות שונות, ועד כה, חיפוש בארכיון 'דבר' לא הניב את העיתון שזו כותרתו, אלא רק אזכורים מאוחרים יותר לסיפור. האם מדובר במיתוס בלבד? כל היודע דבר על התאריך בו נדפסה הכותרת 'העולם כמרקחה' ב'דבר' מוזמן ליידע אותנו ויבוא על הברכה.

47.

ידיעת אופנה מ-1971 עם דיסקליימר תקופתי: "הדוגמניות התאמצו להראות נשיות באופנה הגברית ואילו הדוגמנים התאמצו – ואף הצליחו לא רע – להראות נשיים באופנה הגברית המפוקפקת (השיער הארוך היה פרטי שלהם ואין לו כל קשר עם אופנת "להב")".

48.

אריה נבון (קליגמן), היה קריקטוריסט ב'דבר' במשך 31 שנה, משנת 1933 ועד 1964. הוא מוכר כקריקטוריסט הראשון בישוב של תקופת המנדט וחיבר וצייר את סדרת הקומיקס "אורי מורי" יחד עם המשוררת לאה גולדברג שהופיעה ב'דבר לילדים' בשנים 1934-1957.

49.

שער דבר לילדים:

50.

שגיאה נלעגה: בעת שהיה נשיא המדינה, שלח יצחק בן צבי למערכת 'דבר הפועלת' מכתב ובו תלונה על שגיאה "מרעימה ומכוערת". בתעתיק הערבי של שם העיתון נדפס "דבר הבועילית". את מכתבו סיים בן צבי בנזיפה: "זכרוני, שלפני כמה שנים כבר העירותי על שגיאה נלעגה זו, ואז מיהרתם לתקנה, ואיך זה חזרה לצורתה?"

51.

"עונה חדשה אופנה חדשה" – מעקב אחרי הטרנדים העכשוויים באופנה תמיד היה אתגר. בשנת 1960 פורסמה ב'דבר' כתבה המפרטת את האופנה החדשה לעונות האביב והקיץ של 1960. הצבעים השולטים של העונה היו אפור בהיר, אדום ארגמן וצהוב תירס. 

52. 

פרסומת לשמפו (או שמפון) "ראש השחור", 1925:

53.

פניות בלתי רגילות: בספטמבר 1963 נתקל קלמן אסטנוביץ בבדיחה "מפי הטף" שהייתה חתומה בשם אלי אסטנוביץ. קלמן פנה אל מערכת 'דבר לילדים' בניסיון ליצור קשר עם אלי מאחר וקיווה כי הוא קרוב משפחה מצד אביו שניצל מציפורני הנאצים. המערכת חיברה ביניהם והתברר כי הם אכן קרובי משפחה. "הנה רואים אתם? המערכת אינה מטפלת רק בענייני העתון – בפתרוני חידות וקריאת כתבי-יד", חתמה מערכת דבר את הידיעה והוסיפה, "כל מכתב ובקשה של קוראינו, ואף פניות בלתי-רגילות של ילדים ובני-נוער זוכות לטיפול רציני, מהיר, טיפול של כבוד בבעיה קטנה וגדולה כאחת. כל מכתב זוכה בתשובה".

54.

ספקולציה בלתי מדויקת: הכותרת הראשית של "דבר" מה-19 ביולי 1970 מדווחת על ידיעה בעיתון "ניו יורק טיימס" לפיה ארה"ב מניחה "כי ישראל כבר יצרה פצצה אטומית או שהיא מחזיקה בחלקיה לצורך הרכבה במהירות". ישראל לנדרס, סופר "דבר" בארה"ב, מדווח כי קצין העתונות במשרד החוץ האמריקני אמר שבהזדמנויות שונות הודיעה ישראל בפומבי שלא תהיה ראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון, וארה"ב "מייחסת להבטחה זו את משמעותה המילולית". ארה"ב גם קוראת לישראל להצטרף לאמנה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני. ותגובת ישראל? "פקידים ישראליים אמרו אמש, כי הידיעה ב"ניו יורק טיימס" שישראל כבר היתה למעצמה גרעינית, היא "ספקולטיבית ובלתי מדויקת".

55.

העיתון 'למרחב' אוחד ב-31 במאי 1971 עם עיתון 'דבר'. לכבוד המאורע קיבל 'דבר' את פני הקוראים החדשים עם כותרת חגיגית "דבר מקבל בברכה את קוראי למרחב". "אינני יודע אם העיתונות העברית תרוויח מנעילת עיתוננו", כתב חיים גורי שעבר למערכת 'דבר', בטורו בעמוד השני והוסיף, "מאז מלחמת ששת הימים התחוללה בארץ שורת מהפכות, שזעזעה את הנוף. האיחוד הזה הוא בבחינת תוצאה נוספת של רעידת האדמה הכבירה, אף ששייך הוא גם לחשבונות הגזברים".

56.

היריבות בין עיתוני 'דבר' ו'הארץ' על מינויי העיתונים החלה כבר מרגע פרסומו של 'דבר'. יעיד על כך הקמפיין של עיתון 'הארץ' שיצא בשנות ה-20 תחת הכותרת "דבר ראשון בבוקר – 'הארץ'". בתגובה, יצא 'דבר' בקמפיין משלו – "כל הארץ קוראת 'דבר'". ולמרות זאת, במלאת שנה לצאתו של 'דבר' פרסמה מערכת 'הארץ' ברכה בה נכתב כי היא מאחלת שהעיתון "יוסיף לעמוד על משמר הכבוד של ענייני העובד העברי והעבודה העברית – ענייני התחיה הלאומית העברית בארץ".

57.

לעמוד בדד ליין: במכתב משנת 1956, הפציר העיתונאי דוד זכאי במשה שרת, לכתוב לשנתון 'דבר', והזכיר לו כי הדד ליין הוא כ' בתמוז. באותה תקופה פרסם שרת טורים בעיתון על ביקוריו במדינות אסיה במסגרת המסע הרשמי אליו יצא באותה שנה כשגריר של רצון טוב.

58.

"סריגה מרגיעה מעט בימים אלה, וכך תוכלי לשלב את המרגיע עם המועיל", נכתב בכתבה בסוף ימי מלחמת יום הכיפורים בצירוף תרשים מידות לסריגת כובע גרב לחיילים עם הוראות.

59.

ד"ש לחייל לא מוכר: דרורה אבני ביקשה דרך מדור 'מכתבים למערכת' למסור ד"ש למשפחתו של החייל י. לקש ששלח אליה ד"ש בטלפון והיא לא מכירה אותו. "אני מקווה שהוא יחזור בריא ושלם ונשמח להכירו ולארחו בביתנו אחרי המלחמה", כתבה אבני ב-23 באוקטובר 1973.

60.

גזר דין מוות הוטל, בפעם הראשונה והאחרונה בישראל עד כה, על הפושע הנאצי אדולף אייכמן, בתום משפט בן שבעה חודשים, בו העידו אחד אחרי השני מעל למאה ניצולי שואה. עבור מדינת ישראל הייתה זו הפעם הראשונה שבה דנו בזוועות השואה בהיקף תקשורתי וכלל ארצי, וניצולים רבים חשפו את סיפוריהם הקשים. 15 בדצמבר 1961. 

61.

משכנה הרשמי החדש של הכנסת נחנך ברחוב רוטשילד בירושלים, 30 באוגוסט 1966:

62.

מניין שנותיה של מדינת ישראל החל להופיע מידי יום בלוגו העיתון החל מה-1 ביוני 1977.

63.

הפליה שרירותית: מכתב חריף נשלח על ידי עיתון 'דבר' למבקר המדינה ב-1 בספטמבר 1953. סיבת הפנייה: משרדי 'דבר' בעפולה לא קיבלו מאגף המזון בחיפה תקצוב של סוכר כמו שאר המשרדים באזור, דבר שהוגדר כלא פחות מ"הפליה שרירותית".

64.

חנה זמר היתה עורכת 'דבר' בין השנים 1990-1970. היא החלה את דרכה ב'דבר' בשנת 1951 ככתבת ובשנת 1957 נשלחה לארה"ב כסופרת 'דבר' שם. זמר, שכונתה 'הגברת הראשונה של העיתונות הישראלית' ערכה את 'דבר' בשנים סוערות, בהן מלחמת יום הכיפורים, מהפך 77', מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה הראשונה. "כראש יומון מדיני גדול היא אשה יחידה בארץ ואחת מן הספורות בעולם. כעורכת ראשית הפכה את 'דבר' לעתון דינמי לוחם, שופע ביקורת ומנפץ מוסכמות", דברי ההסבר על זכייתה בפרס סוקולוב בשנת 1972.

65.

פגישת ועדת העורכים (חנה זמר עורכת ראשית) בנוכחות ראש הממשלה שמעון פרס:

66.

כותרת ליל המהפך של 1977 במהדורת חצות הייתה "מסתמנת ירידה גדולה למערך לטובת הליכוד". כאז גם היום נשמעו תלונות על הסקר ומהימנותו ונטען כי הסקר של חנוך סמית שנערך עבור הטלוויזיה לוקה בחסר "ברחוב הערבי ובקרב הציבור החרדי". 

67.

גם בשנות ה-70 אחרי מבצעים ישראלים היה נהוג לרוץ מייד ולספר לחבר'ה. ב-1 בינואר 1970 גיליון 'דבר' הוקדש להגעתן לישראל של חמש אניות התותחים הצרפתיות שזכו לכינוי "אוניות שרבורג", אוניות שהוברחו מצרפת לישראל לאחר שהוכרז אמברגו צרפתי על משלוחי נשק למדינת ישראל. שבעה אייטמים שונים הוקדשו למבצע, בהם מאמר המערכת ואף שיר של עלי מוהר שהוקדש לאולה מרטין סיים, אייל ספנות נורווגי שרכש את הספינות עבור ישראל.

68.

קיבוץ גלויות בדרום: 11 משפחות עולים מאירופה הגיעו לארץ "ויצאו בו ביום עם מטעניהם להתיישבות בגן-הדרום ליד אשקלון" – כך דיווח גליון דבר מה-30 ביוני 1957. המושב, שהוקם על ידי עולים מעיראק, ביקש לקלוט קבוצה נוספת של עולים מאירופה, וכך היה. יו"ר הכפר ד. קורח, ונציגי הסוכנות והמועצה החקלאית פגשו את העולים בנמל חיפה וליוו אותם לביתם החדש. לאחר קבלת פנים חגיגית בה הוקם לכבוד העולים שער כבוד והונפו דגלי הלאום, העולים הוכנסו לבתים מוכנים.

69.

פרסומת לקוטל היתושים "קומפילר" ברוח המלחמה, 28 ביוני 1967:

70.

'דבר אחר' – המוסף הסאטירי של 'דבר', החל להופיע ביוני 1983. בתחילה צורף לעיתון בימי רביעי ובהמשך בימי שישי, וכלל פרודיות על ידיעות חדשותיות, טורי דעה וקריקטורות. המוסף היה ביקורתי ועוקצני במיוחד כלפי פוליטיקאים שונים, וזכה להגנה מצד העורכת הראשית של 'דבר' בשנות השמונים, חנה זמר. הכותבים המרכזיים בו היו יאיר גרבוז, שלמה ניצן, דני קרמן, תומר קרמן, אביב אלחסיד ותרזה איזנברג. ב-1994 החל להופיע גם ב'ידיעות אחרונות', והמשיך בכך גם לאחר סגירת 'דבר' ב-1996. הוא הופיע עד 2004, ובכך היה העיתון הסאטירי שהופיע במשך הזמן הרב ביותר בישראל – מעל עשרים שנה.

71.

רבין ביטל את המנוי פעמיים: המאייר דני קרמן, חבר בצוות המוסף הסאטירי 'דבר אחר', כתב: "פעם, באינתיפאדה, כשרבין ביקש מהחיילים להכות ואמר את השטות “ממכות לא מתים”, הופיע בעמוד האחרון של 'דבר אחר' צילום של רבין נפוח ממכות עם בלון קטן מפיו שבו נכתב “ממכות לא מתים”. רבין רתח וביטל את המנוי שלו על 'דבר'. הוא רק שכח שכמה שבועות קודם הוא ביטל את המנוי לאחר שמושיק הקריקטוריסט של דבר צייר אותו ליד שולחן מלא בקבוקים".

72.

חברת "אמקור" מציעה תיקון חינם למוצריה שניזוקו עקב המלחמה, 7 ביולי 1967:

73.

חופש לחיפושיות גם בישראל: בשנות ה-60, הביטלס, או החיפושיות כפי שנקראו בתקשורת העברית בזמנו, היו הלהקה האהובה ביותר. בשנת 1962 נאסרה הגעתם של חברי הלהקה להופעה בארץ בטענה שהם "משחירים" את הנוער. בכתבה מה-28 בפברואר בוחן כתב 'דבר' שלמה גינוסר, האם יש טעם לאסור את הופעת הלהקה, ומי בכלל אחראי למצב הנוער. מרואיינת מרכזית בכתבה היתה הזמרת שושנה דמראי שאמרה כי אינה "פוסלת יבוא של להקות זרות אם רמתן התרבותית מניחה את הדעת, אולם דווקא עתה אין עושים דבר לעידוד הזמר הישראלי ושירי העדות בישראל". 

74.

במזרח ירושלים מצטרפים להסתדרות: נצחונות ששת הימים וכיבוש העיר העתיקה בירושלים הביאו איתם דילמות חדשות לחברה הישראלית ולהסתדרות בתוכה. בכתבת 'דבר' שהתפרסמה עם טקס החניכה של מבנה מועצת הפועלים במזרח ירושלים ב-1969 נכתב: "חרף האיומים שהושמעו באחרונה על ידי חוגים לאומניים קיצוניים במזרח ירושלים נגד המצטרפים להסתדרות לא נסוגו הללו מחברותם בהסתדרות ובכך יצרו גרעין מבטיח ליחסי רעות ואחווה בין הפועל היהודי והערבי בירושלים המאוחדת". בכתבה נחשפו הפעילויות השונות של ההסתדרות בקרב פועלי מזרח ירושלים ש-5,000 מהם כבר הספיקו להתאגד בזמן פרסום הכתבה, נהנו משירותי קופת חולים והקימו קבוצת כדורגל – "הפועל מזרח ירושלים". עם זאת, גולת הכותרת לפי הכתבה היא להקת המחול "כוכב ירושלים".

75.

חסר נייר ל-10,000 עותקים: "אנו רואים צורך להביא לתשומת לבכם את שאלת הנייר בשביל 'דבר' ולבקש את התערבותכם לשם תיקון המצב", נכתב במכתב לראש הממשלה בן גוריון ב-4 במאי 1952. במכתב צוין כי "דבר מקבל ממשרד המסחר והתעשייה מכסת נייר להדפסת 26,000-25,000 טפסים ליום, לפי התפוצה שנקבעה לפני כשנתיים וחצי, אך תפוצת 'דבר' מגיעה, זה חודשים אחדים, ל-36-35 אלף ליום". בסיום המכתב ציינו הכותבים כי "מצב זה משפיע לרעה על משק העיתון ועוד יותר על יעילות השפעתו על הקוראים".

76.

התמונה הראשונה שהופיעה בעיתון 'דבר' פורסמה ב-8 בינואר 1937, וזאת למרות שהעיתון ראה אור כבר בשנת 1925. הסיבה לכך היא שברל כצנלסון, עורך האתר, סרב לפרסם בעיתון תמונות כי חשש שדבר זה יוריד את רמתו. עקב לחצים שונים שהופעלו עליו החל מתחילת 1934 החלו להתפרסם תמונות ב'דבר'.

77.

ידיעה על הוצאתו להורג של המרגל הישראלי אלי כהן בדמשק, 19 במאי 1965: 

78.

פטנט להשגת שיאים של "הפועל":

79.

סיגריות "האחים מספרו" עולות על כולן, פרסומת מ-1925:

80.

אהרון ידלין, שהיה שר החינוך בממשלת רבין הראשונה, כתב ב-1 בספטמבר 1980 'ברכה למורים ואתגר לחינוך'. הדברים נראים רלוונטיים בייחוד היום: "תמיד הייתי משוכנע כי כל מאמצי הממשלה ומשרד החינוך יהיו לריק אם המורה בישראל לא יהיה שותף נאמן ובן ברית אחראי למערכת החינוך… מעמד המורה, רווחתו, רמת שכרו – ראויים להיות בבת העין של החברה כולה. אל תהיה עינם של מהנדסים העוסקים בחומר צרה בהישגי המורים המעצבים אדם. זו אחריות כבדה פי כמה".

81.

"דבר" היה העיתון היומי היחידי בישראל שפרסם מדור קבוע להומואים ולסביות – "הומוגני", בעריכת צבי מרום. המדור התפרסם במוסף "דבר השבוע" בשנים האחרונות לקיומו של העיתון.

82.

תחת הכותרת 'בקודש הקודשים של המולך' מתאר הסופר חיים באר את הביקור שלו בבורסה בת"א בסוף ינואר 1983. הוא כותב: "הבורסה לניירות ערך שוכנת קיר אל קיר לקולנוע 'תמר' המתמחה בסרטים שיש בהם לעולים ויורדים, ועוד במהירות שכזו, משמעות הרבה יותר ויטאלית. "מדוע איחרת לבוא" הוא שם הסרט הצרפתי המבטיח לקוראיו סקס+סקס+סקס".

83.

אחד הקמפיינים האהובים בשנות ה-80 היה עידוד תרומת דם של מד"א, תחת הסלוגן 'טרמ-טידם'. גם הידוענית וחברת הכנסת לעתיד פנינה רוזנבלום נרתמה לקמפיין, ובתחילת אוקטובר 1981 הצטלמה כשהיא תורמת דם. "בחורה עם דם" כמו שאמרת הכותרת. 

84.

במדורו 'הכל עובר' מ-14 באוגוסט 1981 מתאר טוביה מנדלסון את קורותיו ביום קיץ של החופש הגדול עם ילדיו. אחרי שכל התכניות התבטלו, הלכה המשפחה לצפות בסרט 'סופרמן'. "כוחותו של סופרמן חזרו אליו. הילדים מריעים. הצעקות מחרישות אזניים. מחיאות כפיים. אחרי היום המשוגע שקדם לכל זה, נראה הסרט כל-כך קצר, נגמר כל כך מהר. איפה היית סופרמן, קיביני-מאט, כשאנחנו היינו ילדים?"

85.

כרזת פרסומת ל'דבר' של האחים שמיר:

86.

לסיכום שנת 1983, הציג העיתון בפני מפורסמים בתחומים שונים (כולם גברים) את השאלה מהו האירוע החשוב של השנה. זו היתה תשובתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל: "האירוע המרכזי לגבי המדינה, הוא שעלה לשלטון איש שהיה שייך לארגון שלפני 40 שנה הביע הזדהות עם רעיונות נאציים…  כדי לא להישמע דמגוג צריך גם להגיד שזה קדם לאושוויץ, אך מי היה היטלר ומי היו הנאצים ידעו כבר". 

87.

נשיא ארה"ב ג'ונסון חותם על הצהרת זכויות מחודשת המעניקה את זכות הבחירה לאפרו אמריקאים, לאחר הצעדות מסלמה למונטגומרי של התנועה לזכויות האזרח. 6 באוגוסט 1965.

88.

ילדי הפרחים של ארה"ב מקיימים פסטיבל מחאה ענק בין ניו יורק לרוד איילנד, שלימים ייקרא 'פסטיבל וודסטוק'. 5 בספטמבר 1969.

89.

שער דבר לילדים:

90.

שער דבר לילדים:

91.

הצבעת האו"ם בשידור חי: בידיעה צדדית בעמוד השני מה-30 בנובמבר 1947 מתוארת הציפייה בארץ ישראל לתוצאות ההצבעה. "כל לב יהודי באשר הוא פעם לקראת ההכרעה בשאלת ארץ ישראל במליאת או"ם", פתחה הידיעה. ביום שישי בערב, זמן הישיבה שבה היתה אמורה להיערך ההצבעה, התקינו אנשי מערכת "דבר" רמקולים ליד קולנוע מוגרבי ובככר דיזנגוף בתל אביב, והחל מ-9 בערב שידרו ידיעות "לרבבות מאזינים שהצטופפו על המדרכות, ברחובות ועל גזוזטראות הבתים הסמוכים. מחיאות כפיים ליוו את הקטעים המשודרים… עד שהמשדר מטעם 'דבר' הודיע על החלטת הדחייה ל-24 שעות נוספות." הדיווח מתל אביב מוסיף ש"במשך שעה ארוכה אחר חצות הלילה המו הרחובות בעיר העברית מקבוצות מטיילים שהתווכחו על ענייני היום." 

92.

חמישיית העורכים: בשנות הארבעים פעל 'דבר' ללא עורך ראשי אחד, והמערכת הונהגה בידי חמישיית עורכים – דוד זכאי, יהודה גוטהלף, יהודה רותם, הרצל ברגר וחיים שורר.

93.

"המצב החמור בשטח האישפוז": "הגיע הזמן להסב את לב הציבור למצב החמור בשטח האישפוז, ולהתריע על הסכנה הגדולה המאיימת על היישוב בשנים הקרובות ועל המחסור החריף במיטות בבתי החולים שיחמיר ויילך" – על האזהרה הזו חתום חבר מרכז קופת החולים הכללית משה סורוקה במאמר שפירסם ב-29 ליוני 1962 ב"דבר". סורוקה, שהקים את בית החולים בנגב (שנקרא לימים על שמו), מפרט את עומק הבעייה: אוכלוסיית ישראל הולכת וגדלה בעולים חדשים, ובעוד הממשלה מכינה תכניות להרחבת התעסוקה, השיכון, החקלאות והתשתיות, אין שום תכנית להרחבת מספר מיטות האשפוז בבתי החולים, וזהו "שטח שאין לו בעלים".

94.

ניסינו: ב-21 במאי 1996 הופיע הגליון האחרון של 'דבר ראשון' – שמו של 'דבר' בחצי השנה האחרונה להופעתו, כחלק מנסיון למתג אותו מחדש ולהפוך אותו לעיתון שלא בבעלות ההסתדרות. מי שערך אותו בתקופה זו היה העיתונאי רון בן-ישי. אחרי שהנסיונות למצוא משקיעים שירכשו את העיתון לא צלחו הוא נסגר. במאמר פרידה בשם 'ניסינו' תיאר בן ישי את הנסיונות ליצירת עיתון חדש, והגיע למסקנה עגומה: "מה שהפיל את דבר ראשון לקרשים היתה העובדה שאין גורם במשק המעוניין באמת בקיומו של עיתון איכותי ועצמאי ומוכן להשקיע בו עד שיעמוד על רגליו הכלכליות. המשותף למרבית הפוליטיקאים ולאצולת הממון בישראל היא הגישה הבסיסית הגורסת שכל מה שאינו מניב, ומיד, כסף או כוח – אחת דתו למות". ובכל זאת, בן-ישי מסיים באופטימיות: "יבוא יום וגם הגישה הזו תשתנה. אני משוכנע שהציבור, שיימאס לו מהמוצר התקשורתי הקיים, ידרוש בעתיד מהפוליטיקאים להבטיח לו מינימום של איכות ופלורליזם". הוא הציע ללמוד ממדינות סקנדינביה, המסבסדות כלי תקשורת העומדים בסטנדרטים של איכות ואתיקה. "אז, אולי, ישוב 'דבר ראשון' לזירה ויתפוס את המקום הראוי לו".

95. 

"דבר העובדים בארץ ישראל": ביוני 2016, עשרים ואחת שנים לאחר סגירתו של 'דבר', הקימה ההסתדרות מחדש את האתר במהדורה אינטרנטית, תחת השם 'דבר ראשון', שמאוחר יותר שונה שמו ל'דבר העובדים בארץ ישראל', או בקיצור – דבר.