מגפת הקורונה יצרה פניקה עולמית. השילוב של אויב לא נראה שלא ניתן לנהל איתו משא ומתן, היעדר פתרון בדמות חיסון או טיפול רפואי ופוטנציאל גבוה לחשיפה אישית לסכנה, בליבוי אמצעי תקשורת, יוצר מצב תודעתי קשה מאוד. ידיעה בטלוויזיה שמראה שבכל שנה מתים כשלושת אלפים אנשים מזיהומים בבתי חולים לא גורמת לתגובה שאנחנו רואים היום בארץ. גם כתבה על ההרס העתידי של כדור הארץ, הרס שאנו יוצרים במו ידינו, נתקלת באדישות.
הפניקה שנוצרה כתוצאה ממגפת הקורונה, ומזל שלא היה פייסבוק כשהשתוללה המגפה השחורה באירופה, מתבטאת בחיפוש אשמים, ומי שנפגע מכך הם המיעוטים והעניים.
דוגמא קשה במיוחד לכך אפשר למצוא בהאשמות שמוטחות בפועלי מפעלי המזון בארצות הברית. מדובר על פועלים, רובם מהגרים קשיי יום, המועסקים על ידי תאגידים רבי עוצמה ללא שמירה על תנאי עבודה בטוחים להם או ללקוחותיהם. מעבר לעובדה שהם נדבקים במחלה בשל הקושי לשמור על הוראות גורמי הרפואה במקום עבודתם, החשש הוא שהם מסכנים את הצרכנים בחשיפה לנגיף.
מושלת דרום דקוטה הרפובליקאית, כריסטי נואם, זעמה על רשויות הבריאות שסגרו מפעל לבשר בשם 'סמית'פילד פורק' בעיר שבשטחה. במפעל נמצאו כאלף מקרים מאושרים של חולי קורונה. המושלת אמרה לחדשות פוקס: "99.9% מהחולים לא נדבקו במפעל אלא במקומות מגוריהם. יש שם משפחות שגרות יחד באותה דירה והם מדביקים זה את זה". בתגובה, טניזה איסלם, עורכת דין הפעילה למען שמירת זכויות מהגרים, הבהירה: "מפעל זה נבדק ונמצא כבעל תנאי הגיינה המנוגדים להוראות הקורונה וכי הפועלים עובדים בצפיפות מחפירה, כשכתף נוגעת בכתף, בלי שמסופקים להם אמצעי הגנה".
מאשימים את הפועלים כאילו זו בחירה תרבותית שלהם לחיות בצפיפות כשברור שזו תוצאה של עוני קשה. לא מאשימים את המעסיקים שלהם שמייצרים תנאי עבודה בעייתיים שמסכנים את בריאותם של העובדים. האליטות הכלכליות חברתיות יכולות להגיד, כמו שופט עליון שדן בעתירה דומה בוויסקונסין, שמקור המחלה אינו ב"אנשים רגילים". האיום שסגירת מפעלי הבשר ייקר את עלות מוצרי המזון לצרכן בן המעמד הבינוני עוזרת לאווירת ההסתה נגד השונה והחלש. זו תודעה שמגבירה את הריחוק הפיסי והחברתי בין המעמדות. העובדים בשירותי הניקיון במשרדים ובתי הספר, מעוררים כבר כיום פניקה בקרב "האנשים הרגילים" כהגדרת השופט מוויסקונסין.
קצת נתונים סטטיסטיים: באזורים העניים בבריטניה שיעור התמותה הוא 55 מתוך מאה אלף תושבים – בחלקים המבוססים יותר מתים 25 מתוך מאה אלף. 30% מהחולים בארצות הברית הם אפרו אמריקאים בעוד ששיעורם באוכלוסייה הכללית הוא 16%. בלוס אנג'לס למשל, שיעור התמותה בקרב האפרו אמריקנים, ההיספנים והאסייתיים הוא פי שלושה משיעור התמותה בקרב הלבנים. בעיר סאן חוזה שיעור התחלואה ברובע העני של הלטינים הוא פי ארבעה מכלל האוכלוסייה.
כיצד אם כך יתמודד הציבור עם נתונים אלה, בהתחשב בכך שמעמדות אלה הם צינור החמצן המספק סחורות חיוניות לקיומו הפיזי וההיגייני? הם מפרקי הסחורות בנמלים, האורזים, פועלי ופועלות המזון, הנהגים, השליחים, המוכרים והמוכרות ברשתות המזון, פועלי החקלאות, פועלי השירותים ההיגייניים. בינתיים, הם חשופים להאשמות על זה שהם מצטופפים ברכבות התחתיות ומסכנים בכך את הציבור.
לעומת עובדים הנאלצים להופיע לעבודה כדי שיוכלו להמשיך להתקיים עומדים אלה שמסוגלים כלכלית להתגונן מפני הנגיף על ידי הסתגרות בבתים מרווחים. בפניקת הקורונה הם אמנם אינם צורכים שירותי פנאי כטיסות, נופשים, תיאטראות, מסעדות, בארים וכו', אך הם יכולים לשמור על בריאותם באופן מיטבי יותר.
המהפכה התודעתית-תקשורתית יצרה מצב אותו הגדיר כבר קרל מרקס כ"הוויה הקובעת את התודעה". בקרוב עשוי להיווצר בידול מעמדי עמוק ביותר, שיגרור תוצאות לוואי חברתיות ועולמיות לא פשוטות. הולכת ומתגברת התודעה שלא רק הנגיף אלא גם האדם הזר עצמו, בעצם קיומו, מהווה סכנה לזולתו. כיצד יתנהג הציבור אפוא? ההסתה נגד המעמדות הפועלים, המחיר בחיי אדם, חוסר הוודאות הכלכלית והאבטלה, כל אלו בהיקפים עולמיים, עלולים לגרום לתסיסה, הקמת תנועות נגד מהפכניות וגם פונדמנטליסטיות.
הפערים יתרחבו עוד יותר, העשירים ימצאו מקומות מקלט ודרכי מפלט להנאותיהם. כבר כיום זה ברור שעושרם של העשירים במערב עולה. התאגידים שואבים טריליונים מתקציבי ארה"ב המיועדים לשיקום נפגעי הקורונה, הבורסות מזנקות ואנו צפויים בכל יום לשמוע ספקולציות על חברות שפתחו חיסון לקורנה כדרך להקפצת מניות. התאגידים, לפי הניתוח המרקסיסטי, הם אלו שהרוויחו ממלחמות ומציאת שווקים בעידן הקולניאלי. על פי אותו ההיגיון הם יהיו המרוויחים הגדולים מפניקת הקורנה. הציבור מצדו, שזקוק היה להשראה ממנהיגיו שכיזבו, יחפש לעצמו השראות ומודלים אלטרנטיביים להחלטותיו ולהתנהגותו.
מומחים מנבאים לנו מגיפות נוספות, אבל בתודעה של מרבית העולם המערבי המגיפות הם נחלתם של תושבי אפריקה ואסיה בלבד. אמנם מיליונים מתו במגיפת האיידס באפריקה בשל מחסור בתרופות אבל העולם המערבי נותר ברובו אדיש. הקורונה הביאה למהפכה בתודעת העולם המערבי גם בזה. אם העולם חפץ חיים, הוא חייב להיערך לסדר כלכלי חברתי עולמי חדש.
