עובדים רבים שהוצאו לחל"ת או פוטרו בתקופת הקורונה מיצו את מכסת ימי הזכאות שלהם לקצבת אבטלה. במציאות של עשרות אחוזי אבטלה במשק, רבים מהם עשויים למצוא את עצמם ללא מקור הכנסה נראה לעין החל מהחודש, יוני.
46% מהעובדים שנרשמו בשירות התעסוקה, נכון לתחילת חודש אפריל, הם צעירים מתחת לגיל 34. חשוב לזכור שתקופת הזכאות שלהם לדמי אבטלה קצרה יחסית שכן הזכאות לדמי אבטלה תלויית גיל ומצב משפחתי.
בשלושת החודשים האחרונים (מרץ-מאי) איפשרו ההקלות בזכאות לדמי אבטלה לעובדים צעירים לחרוג ממספר הימים להם הם זכאים, אולם עם ביטול ההקלות החודש (יוני), חלקם הגדול מוצא את עצמו בלי זכאות ובלי תעסוקה.
"כרגע אמרו לנו שנחזור לעבוד רק בסוף יוני, וגם זה בהנחה שלא תהיה התפרצות נוספת", אומרת ליה מרגריטה לבוב (25), ברמנית במסעדה בצפון. "הייתי בחל"ת מהיום הראשון, וכמובן שמיציתי את מכסת ימי האבטלה שלי. התחלתי לשחוק חסכונות שחסכתי לטיסה לחו"ל.
רבים מהעובדים הצעירים, כמו לבוב, מועסקים בענפים שנפגעו באופן חמור יותר מהמשבר כמו ענף המסעדנות, תחום המכירות וענף התיירות שמעסיק באופן ישיר כ-41 אלף עובדים.
״אנשים שורדים״, ממשיכה לבוב, ״יש אנשים שמגיעים גם למצבים מאוד קשים בגלל המצב הכלכלי הזה. יש לי חברה שפורשת עכשיו מהלימודים בגלל זה ומקווה למצוא עבודה כדי להחזיק את הראש מעל המים. אני שומעת חברים שמדברים על לחזור לגור עם ההורים.
"האזור שבו אני גרה תלוי בתיירות. למדתי ייננות והייתי אמורה להתחיל עבודה חדשה בספטמבר, אבל אם יתחילו לסגור שוב את התיירות – יש מצב שגם את העבודה הזו לא יהיה לי״.
סתיו (23), מתל אביב, עבדה כפקידת קבלה באברהם הוסטל בתל אביב וכמו עובדים רבים אחרים בענף המלונאות, היתה בין הראשונים לצאת לחל"ת בחודש מרץ. לפני כשבוע וחצי, זומנה לשיחה לפני פיטורים. הנהלת ההוסטל החליטה, לאור המצב, לצמצם את מצבת כוח האדם שלה בחצי. "פתאום הבנתי שבתקופת החל"ת נגמרו לי ימי האבטלה״, היא אומרת, ״אני מחפשת עכשיו עבודה בדרכים יצירתיות, אבל זה קשה כי גם אין הרבה מקומות שמחפשים בכלל עובדים״.
בעוד כחודשיים אמורה סתיו לטוס ולהתחיל לימודים בניו-יורק. בינתיים, היא כבר מתחילה לשחוק חלק מהחסכונות עליהם בנתה לעתיד ״ביקשתי מבעלי הבית שלי להוריד שכר דירה, והם לא הסכימו. אני מחפשת עבודות מזדמנות, עושה הרבה בייביסיטר. אני עורכת וידאו אז אני עושה גם עבודות עריכה, אבל אנשים פחות מצלמים עכשיו אז גם שם אין הרבה עבודה. רוב החברים שלי נמצאים במצבים דומים, אני חושבת ששכבת הגיל שלנו נמצאת במצב בעייתי״.
ויקי (30) מירושלים עובדת כגננת ממלאת מקום. אמנם עם החזרה של גני הילדים לפעילות, היא חזרה לעבוד, אבל חוששת מהקיץ המתקרב. הגננות שעושות מילוי מקום, עובדות על בסיס יומי, ובחודשי הקיץ, הן יוצאות לחל"ת וחותמות אבטלה. אלא שלאור מיצוי מכסת דמי האבטלה בתקופת הקורונה, בקיץ הקרוב, הדבר לא יתאפשר.
״בינתיים אני משתדלת ללכת כל יום לגן, איפה שמציעים לי, כדי שתהיה לי הכנסה. לגבי יולי-אוגוסט, כשאין גנים, אני באמת לא יודעת מה אעשה. סביר להניח שארצה לעבוד בקייטנה ביולי, ובאוגוסט אני לא יודעת. בדרך כלל הייתי מקבלת בתקופה הזו חל"ת ונמצאת עם הבנות שלי. עכשיו אני חושבת במה אוכל לעבוד באוגוסט וזו גם שאלה מה אעשה בזמן הזה עם הילדים".
תופעת פיטורי הקיץ היא תופעה המקיפה למעלה מ-20 אלף עובדים מדי שנה, רובם עובדים בתצורות העסקה קבלניות במערכת החינוך, ובין היתר: מורי קבלן, מנקות במוסדות חינוך ועובדים במתכונת העסקה שעתית או יומית.
עובדים אלו מפוטרים מדי שנה בחודשי יולי-אוגוסט, ונשכרים לעבודתם מחדש בספטמבר עם תחילת שנת הלימודים. רבים מהם נמצאים השנה במצב דומה לזה של ויקי, משום שניצלו כבר את ימי הזכאות לקצבת אבטלה.
״בתקופת הקורונה שחקנו חסכונות״, אומרת ויקי, ״אם לא היה לנו כסף בעובר-ושב סביר להניח שפשוט לא היינו שורדים את התקופה הזו. אין לי חרדה שנהיה ברחוב. מצד שני, זה מצב שאי-אפשר להמשיך איתו. יש דברים לשלם: שכר דירה, הוצאות, חשמל, ארנונה, מים וסופר, הוצאות שוטפות שיש לכל בן אדם. גם בעלי שעובד כמאבטח במוסדות חינוך, עובד בקיץ רק בחצי משרה״.