אני חיה ברחוב שלי כ-10 שנים, בעיירת שוק קטנה מחוץ ללונדון הנקראת ברקהמסטד. באופן מאוד בריטי, לא ידעתי כמעט כלום אודות השכנים שלי. כל אחד התעסק בעניינים שלו.

הרחוב שלי באורך 322 מטרים, ובן מעל למאה שנים, בתים מצופים באריחים ויקטוריאנים, כולם באותו סגנון אדריכלי. אבל בתוך כל בית ישנו סיפור ייחודי.

הסגר שנכפה בעקבות נגיף הקורונה הידק את אחיזתו, תושבים נעלו את דלתותיהם, אבל מספר תושבים יצרו קבוצת ווטסאפ לתושבי הרחוב. מכאן ואילך, הכל החל להשתנות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אנשים החלו להציג את עצמם אחד בפני השני, שיתפו בחדשות, שאלו אם מישהו צריך מוצרים נוספים, או הציעו צעצועים ומאפים. הקבוצה גדלה ל-98 חברים.

ילדים שנמנעו מהם חגיגות יום ההולדת שלהם בשל הנגיף, שומעים שירי יום הולדת לאורך כל הרחוב, ובלונים נתלים על חלונות הבתים. גייסנו תרומות בעבור אישה שסובלת מאלימות בביתה.

היינו צריכים את הריחוק החברתי על מנת להתקרב.

אני במקור ממקסיקו, התגוררתי במזרח התיכון, אסיה ואמריקה. כשהגעתי לבריטניה, מצאתי את עצמי בפיסה קטנה של אנגליה, עם בתים עתיקים ועצים שלקוחים מספרי הארי פוטר, שנראית לא פחות אקזוטית מכל מקום אחר שהייתי בו.

כאשר המגפה פרצה, עשיתי את הדבר הטבעי לי כצלמת. אחד אחד, צילמתי את האנשים שחיים סביבי.

קלייר אוקונל, צ'לנית המתגוררת בבית מספר 51, מציעה להאזין לקונצרטים אותם היא מבצעת בכניסה לביתה. ביום הניצחון על הנאצים, נירי אובריין ניהלה הרכב קהילתי שניגן את להיט התקופה ממלחמת העולם השניה "We'll meet again". החבר הצעיר ביותר בהרכב בן 5 בלבד.

חברי ההרכב מתכננים לנגן את שירם של הביטלס "Come Together" בהמשך. "בגלל שבכנות, זה מה שכולנו רוצים לעשות", היא אמרה.

העיירה שלי הופיעה לראשונה ברישומים משנת 970, והיא מופיעה גם בספר יום הדין. היא שרדה מגפות שזרעו הרס בבריטניה במאה ה-14 וה-17. מאז שהבלוק שלי נבנה, הוא עבר את השפעת הספרדית ושתי מלחמות עולם. הרבה אחרי שנלך, תושבים חדשים יראו דברים שאני לא יכולה אפילו לדמיין.

אבל בינתיים, הנה תיעוד של השכנים שלי, האנשים שלמדתי להכיר, הודות לריחוק החברתי.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

אייזיק סקלדינג מחוץ לדלת הכניסה לביתו והחתול של השכנים מציץ פנימה. אייזיק משחק בקבוצת הכדורגל של מועדון ווטפורד לילדים מתחת לגיל 7. הוא עבר מארבעה אימונים ושני משחקים בשבוע, לבלי כדורגל בכלל.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

בן פוקס מחזיק (הפוך) את בנו הצעיר, סאם, בזמן שג'וזף (7) וסטלה (9) מציצים מאחור.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

בוב פרסונס ואשתו סו חיים בברקהמסטד 40 שנה. הם כבר ראו הרבה שינויים ברחוב שלהם אבל מגפת הקורונה היא בפירוש הדבר המוזר ביותר שנתקלו בו.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

אלה דיוויס מתבוננת מחוץ לחלון, שעליו תלויים ציורים שיצרה כדי להודות לאנשי מערכת הבריאות. דיוויס, תלמידת השנה האחרונה בבית הספר היסודי, לומדת בבית. היא מקווה לחזור לבית הספר לפני שתסתיים שנת הלימודים כדי לחגוג יחד עם חבריה לכיתה במסיבת הסיום.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

מג ג'ונסון-ג'ונס מציירת ציור קיר בהוקרה לעבודת אנשי שירות הבריאות הממלכתי, ומביטה במאט סימור, כבאי במקצועו, לוחץ יד עם כלבתו אייבי.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

השכנים התאספו כדי לנגן יחד את השיר "We'll meet again".

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

ג'ני ורוב קלי לוגמים יין ליד פח המיחזור שלהם ומאזינים לקונצרט המאולתר שארגנו השכנים.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

תרזה וביל דלנדר יושבים בחצר הקדמית של ביתם, לוגמים יין ונהנים מקונצרט מאולתר שארגנו השכנים, קלייר אוקונל, נגנית צ'לו, ובעלה דום שובלטון.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

ניירי או'בריאן, מורה למוזיקה, מנגנת על חליל ומנצחת על קונצרט בתנאי ריחוק חברתי בחגיגות יום הניצחון על הנאצים.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

לואיס ווויל ג'נקינס מביטים בביתם, קלמנטיין, שמתכוננת לשיעור בלט ב"זום".

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

ג'ו בנקס שותה שנדי בחצר ביתה המקושטת בדגלונים בחגיגות יום הניצחון על הנאצים.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

קירסטי קרלטון, בעלה דניס, סופי בת ה-8 וג'ורג' בן ה-6, משחקים טוויסטר, אחד המשחקים האהובים עליהם.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

נאנט סטריט מביטה מבעד לחלון בזמן הסגר. בגלל שאינה יכולה לצאת מהבית, החלה לאפות ולתפור שקים לכביסה עבור עובדי הרפואה.

(צילום: AP Photo/Elizabeth Dalziel)

משפחתה של הצלמת אליזבת דלזיאל: בעלה, רוב הודג', והבנים בן (10) וג'ו (7), בפתח הבית, יוצאים למחוא כפיים לצוותי הבריאות ולעובדים החיוניים.